אני בין תקופות.

בין אחת שנגמרה לאחת שמתחילה.

בין חורף לקיץ.

בין תחושה לרגש.

משהו באמצע.

בין מחכה לדרך חדשה.

נדמה שהתקופות האלה של המתנה מכינות את הקרקע לשינוי שמתקרב בצעדי ענק ומה נותר אלא לחכות?

קצת מוזר, לא יודעת אם זה קורה לאנשים אחרים באותה מידה כמו אצלי אבל מקווה שזה יעבור בקרוב כי כבר הגיע הזמן למשהו חדש ומעניין יותר. הגיע הזמן לשינוי שכרגע רק נראה בעין אחת בסנוור השמש.