קוראי טור זה זוכרים אולי, שאני עדיין מתקשה לקבל את העובדה שככל הנראה אולמרט אכן חטא ופשע ושלתאוריות שלי בעבר אין בסיס... אלא שיש לזכור כי הוא עודנו מכחיש לחלוטין וטרם ניצל את זכות הערעור והסיכוי להפיכת דינו בעליון. כך שנראה לי שאפילו אם העונש הכבד שהטיל עליו השופט רוזן אכן סביר (ויש מקום לוויכוח על כך) הרי שה"מחמאות" שחלק לו, לא היו נחוצות ולטעמי אף לא ראויות. בשלב מסויים נשמעו לי דבריו כהתלהמות שנועדה לשכנוע עצמי בעיקר, שאכן הוא צודק בהכרעת דינו. וברגע אחר חשבתי לפתע שקולו של דן מרגלית האוהב/אוייב של אולמרט נשמע מגרונו... למעלה מכך, עד כמה גבה ליבו של השופט, עד שהרשה לעצמו לקבוע כי "עובד הציבור המקבל שוחד הינו בבחינת בוגד". גם אם לא נזכיר כי אולמרט תרם משהו לביטחון ישראל וכי לכנותו (במשתמע) "בוגד" מוגזם, עדיין לדעתי לא מגיע גם למפקח מס הכנסה שלקח שוחד שיכנוהו "בוגד". השופט איננו המחוקק ואיש לא הסמיכו לצקת תוכן חדש ומסוכן לשמות ולמשמעות של העבירות שבספר החוקים. ועוד הערה לשופט המלומד. כשניסו עו"הד של אולמרט לערוך השוואות עם עונש שספג עובד ציבור שקיבל שוחד בסך 15 אלף דולר, זעם עליהם השופט וטען כי אצל אולמרט הסכום גבוה בהרבה ולכן חמור הרבה יותר! צר לי אבל בהגיוני הפשוט, כשמדובר בשוחד הרי שמי שמעל באמון תמורת סכום נמוך, הינו בעיניי פושע גדול יותר מזה שמעל תמורת סכום גדול מאוד. בני אדם הם רק בני אדם וכולנו מועדים לחטוא (גם שופטים...). כך שיש לנקוט במעט הבנה, אף אם לא סלחנות – כנגד מי שלא עמד בפני פיתוי גדול במיוחד. אך מי שקנוהו בנזיד עדשים, הוא הוא הפושע הגדול, מי שהפיתוי הקטן ביותר מכשילו. ואגב, גם טובת הציבור מחייבת ענישה מחמירה דווקא על מקבלי שוחד נמוך ערך, בעיקר מפני שה"היצע" והפוטנציאל לכך הוא עצום ואם לא יעמוד המחוקק בפרץ – סופנו שנמצא עצמנו מחביאים שטר בתוך רישיון נהיגה אותו מבקש שוטר, כמו במדינות "מתוקנות"... ובל יובן מדבריי כי אני נוטה למחול לבכירים שמתוקף תפקידם יכלו לתת תמורה רבה יותר לשוחד גבוה יותר, אלא שאני מציע בסך הכל לכולנו להכניס דברים לפרופורציה. ולשופט הנכבד אציע לזכור כל העת, כי גם הוא בן אנוש ולרדת מעט מהכס הרם והנישא מעליו זרק מרה בנאשמים. ואסיים בציטוט מדברי החכם מכל אדם, הלא הוא קהלת: וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע: אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם.
ואמרו המפרשים כי לא במקרה קהלת חוזר ואומר כי לא תמיד מקום המשפט הוא מקום הצדק. כי גם אם הוא מתכוון לצדק, עליו לזכור תמיד כי האדם מוגבל ביכולתו להשיג משפט צדק ולא אחת יש להשאיר זאת לאל. לתשומת לב כל הרוקדים על הדם...
|