0
בעוד כמה ימים אעזוב את כל חברי וידידי הווירטואלים. אאלץ להיגמל מהיתמכרותי לאינטרנט ואפסיק לבזבז את רוב חיי בישיבה מול המסך. קשה לי לדמיין את זה. זה בערך כמו לא לאכול או לנשום זה חלק ממני ואלו הם חיי. במשך שלושת השנים האחרונות במשך ימים,חודשים ושנים שלמות העברתי את חיי מול המחשב או אם להיות מדויקים מול האינטרנט. שיגרת יומי היתה כולה סביב המחשב ואפילו את הדברים הפשוטים ביותר כמו לשלם חשבון חשמל או לקנות מוצר מסוים הייתי עושה דרך האינטרנט. כמעט ולא אכלתי וממש בקושי הצלחתי להמשיך ולתפקד. וכשהייתי מידי פעם יוצאת מהעולם הממוחשב שלי אל האוויר הצח בחוץ כל היה נראה לי הזיה. פתאום זה נורא מוזר לי לראות אנשים הולכים ברחוב נוסעים באוטובוס או מדברים אחד עם השני אני לא מצליחה להבין אותם. נראה לי שנהייתי קצת לא נורמלית. והסיבה שאני עוזבת את עולמי הווירטואלי היא שאני יוצאת לעבוד! כן כן אחרי שנים שעיסוקי היחיד היו תחביבי המועטים. אני אצטרך ללמוד להיות מחוץ לבית בערך 10 שעות ביום. כולי תקווה שאני אצליח לעמוד בזה כי כבר היו לי כמה וכמה נסיונות כושלים. אבל הפעם הבטחתי לעצמי שאני אלחם בעצמי ולא אעזוב את העבודה בשום מחיר. אני מלאת חששות,פחדים.. אני לא ישנה כבר כמה לילות. הענין הזה של לוותר על עולמי הטיפשי נראה לי נורא עצוב וקשה. ומה לא עושים בשביל כסף? הטיפשים יותר אומרים שזה בשביל הנפש. אבל בתכלס כולם מוכרים את חייהם ומוותרים על עולמם בשביל כסף. אני אלמד להשלים עם זה. עצוב לי נורא. הלוואי שאדע להתמודד בדרך הטובה והנורמלית ביותר. והנה ציטוט שמביע את הכל הרבה יותר טוב ממני. היו, היו ערבי געגועים |