אנחנו החקיינים?

 
  לקוראי היקרים בקר טוב

 אתמול רגשה הארץ, ראש ממשלה לשעבר הואשם ונגזרו עליו שנות כלא, תדהמה ועצב גדול לצד חוגגים בעלמא, שמחים לאיד. ועתונאים ואנשי מלים יפות היודעים לזרוק אל החלל הודיעו, הכריזו, זה יום גדול לדמוקרטיה, הכל
שווים בפני החוק, כל האזרחים יכולים למצוא עצמם בכלא! איזה יופי. כלומר כל האזרחים מן הסתם 'מקודם' צריכים לגנב ולבצע איזה פשע  פה ושם, אחרת איך ימצאו עצמם בכלא? הבקר, כבר מצאו איזה מטען, או חבלה, או משהו מהסוג הנורא הזה, שאינני מבינה בזה דבר, חוץ מזה שזה מסוכן מאד ואנשים יכולים בקלות לעוף לעולם שכולו טוב, ברצונם או לא והגרוע מכל יכולים למצוא עצמם נכים ופצועים ורגע קודם לכן לא יכלו לשער להיכן חייהם יפנו. אהה שכחתי, הכי חשוב המוצר המשחית הזה נמצא בבית ספר, וכן גם איש התחזוקה, או בדומה לזה, שעובד בבית הספר,
נמצא מחזיק בנשק שהוא פשוט סוחר בו, כן כן שם בבית הספר. נו מה לעשות, בן אדם חיב לדאוג לפרנסתו, לא?

   קוראי היקרים, כידוע לכם הרי אינני פוליטיקאית, תודה לעצמי שלא נהיתי כזאת וכמובן שאינני פרשנית כזאת. אני בסך הכל אזרחית, כאן במקום הקסום הזה, שהתמלא בעננים כבדים. ואני מנסה זה עשורים אחדים למצוא את דרכי  בתסבוכת הזו השוררת סביבי.   פעם הכל היה פשוט, היו אי שם במקום רחוק מאד הקפיטליסטים, וזה היה מקום אליו היה מופנה מבטם של אנשים כי שם היה "החלום האמריקאי" במקום אחר גם כן רחוק,  הקומוניסטים היה חלום אחר, "חלום ורוד". ואלה ניסו לחנוק אלה.  אבל אנחנו כאן נסינו לבנות חברה טובה וכל אחד ואחד מאתנו היה חלוץ ואידיאולוג והיתה לו אחריות גדולה, שחלילה אם לא ירכיב נכונה את הלבנה כל המגדל יקרוס. לכן  עבדו קשה ובכל
הכח ולמען כלם עשו ככל יכלתם. והיו גם כאלה שהיו פקידים וגם סוחרים קטנים ודי התבישו שהמשיכו את עסוקי הגולה ואפילו היו עסקנים, אבל הם היו אומרים שהם כפופים   לדין התנועה.

כן, היו ימים יפים שאיש לא העלה בדעתו לגנוב מהקופה הציבורית ואם היה אחד כזה שסתם חשדו בו ובקשו לחקור, הוא כל כך התביש, אז שם קץ לחיו. אבל לחברה הזו שכל כך השתדלה קראו "מושחתים נמאסתם". היום כשהשחיתות בצמרת הפכה להיות שחיתות בסיטונאות, כבר לא נמאסו האנשים התרגלו.

ובכלא יוכלו לנהל את ישיבות הממשלה והנשיא יוכל לקבל שם את השגרירים וכן אפילו הכנסת תנהל שם את ישיבותיה. אלא מה, אם אינני טועה יהיה שם רק החלק הימני של העם, החלק השמאלי ישאר בחוץ ויסביר ללא הצלחה יתרה, מה קרה לנו, איך הפכנו מאור לגויים... מה אתם לא מאמנים שהינו כבר אי פעם אור לגויים? שכחתם מי הקימו את קופת חולים והעולם הלך וראה את הפלא וניסה לחקות? כן והיו עוד מספר דוגמאות כאלה, מיד אולי אמנה אותם, אבל אולי חבל על הזמן, כי משהו חשוב רצה מאד "להיטיב עם העם" והעם נהה אחריו, הצביע בשביל החליפה התפורה לפי מידותיו, לעומת המצהיר על מדינת ישראל עם הבלורית הלבנה המתנפנפת ובגדי החקי, שהעם לא אהב כבר, העם רצה מנהיג סמכותי שמתלבש כמו שאר מנהיגי האומות, אז העם הצביע בשביל החליפה ובשביל הסיסמא שהוא רוצה "להיטיב עם העם"! לכן לאחר שהעם הצביע בשביל החליפה, מיד החליפה החלה בחלוקה.

   יפה, חזרנו לימים הטובים של השנור בארצות הנכר, יהודים טובים שלחו מעות ליהודים המסכנים בארץ הקודש, וכאן חילקו: "סבתה חילקה דיסה, לזה נתנה ולזה נתנה ולזה לא..." כן, היו כאלה שהרגישו מקופחים. אלא שההבדל כעת היה,  שכעת התהפכו היוצרות. מכאן החליפה החלה מחלקת את עוגת העם, שהכל עבדו עליה כל כך קשה עד שעלתה והפכה לעוגה, ונתנו למשפחה מושחתת זו ולמושחתת אחרת וכך היטיבו עם המשפחות שהחליפה רצתה ביקרם. וזה היה יפה מאד וכל הטובין שהיו לפני כן בידי העם, הצבור, היה כעת לרכוש היחידים. לפני כן שמעתי במו אזני מדבר פרופסור אחד, (בן הקבלן העשיר, חבר כנסת, שר,)  אומר על כך שלמדינה יש חברות צבוריות ויש הסתדרות וכו'

" למה צריך את הרכוזיות הזו." אז לכן הפריטו אותה, את הרכוזיות ובמקום שתהיה רכוש הצבור, היתה לרכוש היחידים, שקבלו, נהנו ולא שלמו. והעם נשאר בפה פעור ומשלם מסים ומשלם לעמותות כי הרי משהו צריך לדאוג ל"חלשים". ומה המשפחות שקבלו והעושר נמצא בקופתם פתאום יפתחו את הקופות ויחזיקו את החלשים? לא! מה פתאום, אבל הם יפזרו לפעמים מעט גרגרים כדי שמצפונם יהיה נקי, וגם יזמינו את הטלויזיה, שתראה לכל עד מה הם נדיבים.

צֶדֶק אוֹ צְדָקָה

חָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה יִהְיֶה טוֹב

הַהֶסְדֵּר הֶחָדָשׁ.

פִּזּוּר גַּרְגְּרִים לַהֲמוֹנִים.

מָה עוֹד הֵם רוֹצִים?

אֲבָל זֶה לֹא הִסְפִּיק לָהֶם,

הֵם רוֹצִים לְקַבֵּל יוֹתֵר.

עָמְדוּ וְצָעֲקוּ וְהֵנִיפוּ שְׁלָטִים

דָּרְשׁוּ צֶדֶק.

אֲנַחְנוּ גַּם כֵּן בְּעַד צֶדֶק

אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ רוֹצִים

שֶׁהַיְּלָדִים יֵלְכוּ לִישֹׁן בְּבֶטֶן מְצֻמֶּקֶת

אָז אֲנַחְנוּ מְפַזְּרִים לָהֶם גַּרְגְּרִים.

וְהֵם לֹא מְרֻצִּים,

יֵשׁ לַחְשֹׁב מַחְשָׁבָה חִיּוּבִית,

אָמַרְתִּי לָהֶם.

וְהֵם קוֹרְאִים לְעֻמָּתִי:

רוֹצִים צֶדֶק חֶבְרָתִי,

לֹא צְדָקָה לְעָנִי!

ר. מיפו.

       ( מתוך ספרי, "שירי חברה ומחשבה תחילה", העומד לצאת לאור בימים אלה בהוצאת עתון 77)

   נראה לי שגלשתי מעט ואני רק רציתי לספר לכם קוראי היקרים, שכשראיתי את ראש הממשלה לשעבר, המיועד לגרוש אל הכלא והבנתי לפי הבנתי, כי הרי אינני מכירה אותו אישית, אבל לפי הפרסומים הבנתי שהוא היה או אולי
עודנו איש טוב ורק רצה לעזור לאחיו ולמה להעניש אותו על כך? לכלנו יכולים להיות אחים, ש"נכלאו" לכלא ההימורים, או האלכוהול, או הסמים, מה נעשה? נעשה הכל כדי לעזור . אלא מה, שבמקומותינו כשהכל מופרט והכל מרימים כתפיים של, אין מה לעשות וכל אחד לנפשו, כבכל מדינה קפיטליסטית מעודכנת, יש למצוא מקורות מימון לסטיות כאלה. ואז קמות ומשגשגות כל העמותות המיועדות כביכול לסיוע, כל הפילנטרופים למיניהם חוגגים ומפזרים מעט מעות וגרגרים וכך הם נראים מאד נדיבים ובעלי לב טוב אבל את כל ה"בוחטות" שגזלו מהעמלים ומעבודתם הקשה מחביאים אצלם בחשבונות הבנק, כאשר כל זה כמו במקסם שאו מתקיים אצלנו ובעקר הסיסמא היא כל אחד לעצמו, כלומר לא ערבות הדדית, אלא קפיטליזם טהור האומר שבעצם, אלהים אוהב את המוכשרים, סליחה,
סליחה בגדול... "אלהים אוהב את המצליחים"!!!

ולכן יש לעשות הכל כדי להצליח בעסקים. יש לעשות הכל כדי שהחיים יהיו תחרותיים ומי שהכי מוצלח הוא הוא שיקבל. כל השאר לזבל. כן הפכנו לעם תחרותי. התחרות אם כל חטאת, לפחות לדעתי. אולי היא טובה לספורט, אולי, אבל כאשר התחרות היא משאת נפש והמנהיגים מחקים כל דבר הנעשה מעבר לים, אלה התוצאות. במקום לטפל בנקודות המחלה כמו שקרה לאח של ראש הממשלה, 'אה.. זה דבר שולי' יאמרו וירימו כתף מזלזלת, לא טפלו עד שראש הממשלה שאולי היה טוב, אולי לא, אבל מכאן צמחה הרעה והוא נפל למלכודת הזו.

    זה מה שקרה לאיש בראש בפירמידה, אני יכולה להבין איך הדברים התגלגלו והוא צנח במורדות האפלים האלה. השאלה שלי היא מה קורה  לנו האזרחים הרגילים מן השורה, איפה אנחנו נופלים ביום יום השחור לבן, ביום יום
הקשה נטול התקווה בים התחרות החפשית חסרת הרסן, איפה אנחנו במדרון הזה של הגזל שגוזלים אותנו יום יום ועוד ידם נטויה, כאשר באים ומתדבקים על הדלתות שלנו בבקשת "תרומה". הרי כבר שילמנו מיסים, למה לא משתמשים במיסים לשם כל אותם יעדים שלמענם גבו מאתנו, למה לדרוש עוד?

   משפט "ראווה" זה של ראש הממשלה (סליחה על המילה ראווה, אבל כל כך משתמשים בה כאלו מכאן והלאה לאחר המשפט צדק כביכול, הכל כבר יהיה מצוין וטוב! אז למחרת, זוכרים, מצאו בבית הספר את מצבור...) פתח פצעים גדולים עמוקים ובעקר בלבי פחד גדול, פחד אפל ואינני מתביישת להודות על פחד זה שלי. במוצאי יום העצמאות תשע"ד, לפני ימים מספר, אחד הרגעים המרשימים ביותר אצלנו, כאשר הגדולים והדגולים באמת, מקבלים את ההכרה של כלנו וכלנו מכירים אותם, בנאום התודה של מקבלי הפרס, עמד פרופ' עירד מלכין ודבר על השפעת יוון על תרבותנו, דברי  חכמה דבר, מקווה ששמעו אותו מי שהיה צריך לשמוע במיוחד ואני חיכיתי וחיכיתי לרגע שיספר דבר מה מימי יוון העתיקה, שהוא שעור לכלנו, אבל כפי הנראה חס עלינו ולכן פסח על אחד הלקחים החשובים בתולדות האנושות.

    יוון כלומר אתונה, עיר המדינה היחידה שהיתה דמוקרטיה, שם המציאו את צורת המשטר הזה, התקיימה  כך וכך מספר שנים, תוך מאבקים פנימיים וסדורים נחוצים, אבל בשלב מסוים, החלה נושבת רוח אחרת  והנה קמו אנשים שכל רצונם היה להבחר ולא חשוב איך ומה יעשו. תקופה קצרה היתה תקופה הרת גורל זו. קראו להם הדמגוגים, בנאומיהם חוצבי הלהבות הבטיחו הכל, דברו על הכל ומיד שכחו, העקר שנבחרו.

כוחה של הדמוקרטיה אזל בגלל ההתקטשויות האלה וספרטה עלתה על אתונה, נצחה את הדמוקרטיה היחידה בעולם וחגגה על חורבותיה. מאז סופדים על אתונה, ובתקופת העת החדשה החלה לפרוח הדמוקרטיה, הכל רוצים לחזור
לימי הזהב ההם, הכל מתבשמים מריח החפש החרות .

הָעַלְמָה חֵרוּת אֵינֶנָּה מְסֻפֶּקֶת

מִשָּׁעָה שֶׁבָּאָה הָעַלְמָה חֵרוּת

אֶל הָעוֹלָם הַתְּכַלְכַּל,

הִבִּיטָה כֹּה וָכֹה

וְהֵבִינָה

כִּי עָלֶיהָ לִישֹׁן מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר,

כַּמְּקֻבָּל.

חָשְׁבָה, חָשְׁבָה,

"הַאֻמְנָם  מֵהֱיוֹתִי חֵרוּת

אֵין לִי דָּבָר, לֹא יִהְיֶה לִי,

לָמָּה?"

הִתְמָרְדָה, וְקָרְאָה לִמְחָאָה.

רָאוּ זֹאת פַּרְנְסֵי הָעִיר

וְהַמְּחוֹקְקִים וְהַמְּכֻבָּדִים וְהָאֲצִילִים

וְרַעַד וְחִיל אָחֲזוּ בָּם לְהַבְהִיל

נַפְשָׁם הָרְגִישָׁה

וְהָיְתָה מְבוּכָה, מְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה,

מַה יֵּעָשֶׂה בָּעַלְמָה חֵרוּת

וְהִיא אֵינֶנָּה מִסְתַּפֶּקֶת בְּעַצְמָהּ?

מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן הַסּוֹאֵן וְהַשּׁוֹאֵל הַזֶּה

קָמָה הַשְּׁאֵלָה, הִזְדַּקְּפָה וְשָׁאֲלָה:

"הָעַלְמָה חֵרוּת, מָה אַתְּ רוֹצָה בְּנוֹסָף,

הֲרֵי קַמְתְּ לִתְחִיָּה, קִבַּלְתְּ אֶת חֵרוּתֵךְ?"

וְהָעַלְמָה חָשְׁבָה, חָשְׁבָה וְעָנְתָה:

"תְּנוּ לִי גַּם מָזוֹן לַשֹּׂבַע,

מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ

וּבַיִת לִשְׁכֹּן בּוֹ."

וְתַם הַחִזָּיוֹן...

ר. מיפו.

   (מתוך ספרי "שירי חברה ומחשבה תחילה," העומד לצאת לאור בימים אלה, בהוצאת עתון 77)  

ואנחנו כאן גם כן חולמים וגם אנחנו שכחנו את מקורותינו.

  שכחנו שלא הבאנו לעולם את התחרות, אנחנו הבאנו לעולם את החרות מעבדות, שכחנו שהבאנו את יום המנוחה לעמלים כלומר השבת, שכחנו שבעת החדשה הבאנו לעולם דוגמאות של עזרה הדדית כמו: קבוץ, הסתדרות וקופת חולים, אחר כך נטשנו אותם למען החלום, "החלום האמריקאי" שלא היה שלנו, שהוא זר לנו. אלו רק הינו נשארים בחלום ורוד קטן על משכורת טובה...
אההה עכשיו אני החולמת..

   כמה אתמולים עברו מאז התחלתי לכתב זאת?

   ועלי לסיים שדוקא דבר אחד מצא חן בעיני מאד  והוא ההיפך מהתקשורת שהתנפלה על השופט ועל המזכירה הנאמנה . הפעם בנגוד לפעמים אחרות וכך היתי בטוחה שיקרה כאן הפעם, משום מה אינני מבינה בזה, אבל התוצאה יצאה הפוכה. הפעם לא קבל השין גימל את העונש הכבד, הפעם זה יצא להם הפוך, המזכירה יצאה בזול, כי היא אמרה שהיא למדה את מלאכת השחיתות מרבה הגדול. אינני יודעת באיזה נפתולים השופט פסק לה עונש קל יחסית ולראש הממשלה פסק עונש כבד.

    כבד עלי לבי על ראש הממשלה שכך ארע ורע לו. כבד עלי לבי על המזכירה הנאמנה שזה מה שלמדו אותה.

עצוב לי מאד המצב אליו נקלענו כלנו. אולי משהו יודע איזה מילות נחמה?

ר. מיפו.