יותר מכל מנעמי השלטון חסרה לי גלידת הפיסטוק.

בודד אני משוטט בין חדרי הבית הגדול הזה. צדקו הרומאים - תהילת עולם – טבעה לחלוף. אני, ששלטתי בישראל יותר מכל אדם אחר מאז ימי הבית השני, שהייתי ראש הממשלה הצעיר ביותר וראש הממשלה המבוגר ביותר, שממשלות בראשותי משלו בחמישה עשורים שונים - נותרתי רק עם הזיכרונות, הכמיהה לגלידה וחרטה אחת גדולה.

כמו אבי גם אני מאריך ימים וכמותו צלילות המחשבה והזיכרון נותרו כבימי הבחרות, דבר לא נשכח ממני ודבר לא התערפל: הילדות בירושלים המנדטורית, מבטם הקר של החיילים הבריטים, ימי הסיירת, משפחתי, אריק, אהוד ואני בנגמ"ש ביום כיפור, ההכתרה הראשונה, המנהרה, הגלות והשיבה. הכול חקוק בי כמאז.

מוח צלול כשלי בגילי המתקדם הוא ברכה נדירה, אך הוא נושא בחובו גם קללה – אינני יכול להימלט משגיאתי הגדולה. אילו יכולתי לשכוח אותה היו ימי זקנתי עוברים בשלווה, אך כל יום עבורי הוא תזכורת, כל יום מחדש טעם הרפאים של הגלידה את מנת הייסורים ומביא אותי לשוב ולהתחבט באותה שגיאה אחת יחידה הניצבת כצל על אחרית ימי.

תשאלו, למה דווקא הגלידה? הרי מפנסיה של ראש ממשלה ומהעושר שצברתי ניתן ללא קושי לקנות את גלידת פיסטוק המשובחת של מיטב הגלידריות בירושלים, אלא שקנייה בכספי את שזכיתי בו בחינם שנים רבות רק ידגיש את השלכותיה ההרסניות של השגיאה הטראגית. אלמלא קצרו עיני מראות, אלמלא נבהלתי מדבר שאין להיבהל ממנו, אלמלא האמנתי שלנצח אחזיק בשלטון -  הכול היה היום שונה. עבורי הגלידה היא סמל: למה שהיה, למה שנועד להיות ולא התממש. היום, ממרומי גילי וניסיוני אין לי על מי להלין  אלא על עצמי. אדיפוס ניסה להימלט מגורלו ונכשל, ואילו אני במזימותיי הצלחתי להימלט מגורלי – רק כדי לגלות שעכשיו, כשזקנתי והחכמתי נפשי יוצאת אליו.

אינני יודע איזה שד נכנס בי כשהחלטתי לבטל את מוסד הנשיאות. האם באמת חשבתי שהנשיא יפעל בניגוד לצו הבוחר ויטיל על מועמד אחר להרכיב ממשלה, האם האמנתי שימין ושמאל יחברו רק כדי שלא אהיה ראש הממשלה? האם אותו פרלמנטר ירושלמי העביר אותי על דעתי? האם ביטלתי את הנשיאות רק כדי להימנע משותף במטוסי החדש? ומעבר לכל אלו, האם לא הבנתי שתפקיד נשיא המדינה תפור לפי מידותיי?

הרי תפקיד שבו נדרשת היכולת לשאת נאומים מלאי פאתוס, להשתתף בטקסים, לזכות לכיבודים והנאות ומצד שני לא להידרש להחלטות והכרעות – מי מתאים לו יותר ממני? הרי כל שירותי הציבורי לא היה אלא הכנה לתפקיד הנשיא. עשרות שנים נמנעתי מהחלטות קטנות ומהכרעות גדולות והעדפתי לשאת דברים על נצחיותו העם היהודי, על לקחי השואה ועל הצורך לשמור על בטחון ישראל. בתוך תוכי הרי תמיד הייתי נשיא - ולא ידעתי. טובה היא הנשיאות: ההוד, ההדר, הכבוד וגינוני המלכות ולצדם אף פטור ממס! יפה היא הנשיאות לאיש שכמוני שאין דרכו להחליט, מתוקה היא הנשיאות - טעמה כגלידת הפיסטוק.