אני כבר יודע שאני חייב להיות בהישרדות 2 אבל כדי להיות שם, אני מרגיש צורך לשתף גם אתכם. זה נראה לי מסוג הדברים שצריך לשים על השולחן. פשוט להגיד אותם. בלי להתבייש, בלי לגמגם. לנשום עמוק, להישיר מבט ולכתוב. או במילים אחרות – חייבים להתחיל את הקמפיין.

אני חייב להוריד 10 קילו. אין מה לעשות, שום דבר לא עזר. זה המוצא האחרון. ניסיתי הכל, עשיתי הכל. חוץ מחוקן. אני לא מרגיש בשל בשלב זה של החיים בשביל לעשות חוקן. לעומת זאת, להירקב על אי קטן איפה שזה לא יהיה נראה לי רעיון מצויין. הקונבנציה לא עובדת בשבילי. אני צריך ללכת לקצה, לעשות משהו דראסטי שיקצר לי את הקיבה ויגמול אותי מסביח. אין סביח ב"הישרדות". לדעתי גם לא יהיה ב"הישרדות 2".

אני רשום בסוכנות. לא בסוכנות דוגמנות. בסוכנות היהודית. אני לא ממש רשום שם, כאילו, יש להם את הפרטים שלי. פשוט, יום אחד התקשרתי לסוכנות והצעתי להם להיות מלווה קבוצות, שבאות לישראל. אתם יודעים, כל מיני כוסיות אמריקאיות חמודות כאלה, שמגיעות לישראל מטעמי ציונות ורוצות לחוות את ישראל לעומק. אמרתי לעצמי, כמה עומק הן כבר צריכות? הקיצר, התקשרתי ונרשמתי בסוכנות. אבל הם עוד לא חזרו אלי. אני עדיין מחכה. אחרי שאני אזכה בהישרדות 2, זין אני אלך ללוות את הקבוצות שלהם. שיתחננו האמריקאיות לקצת עומק.

ההורים שלי חושבים שאני צריך ללכת. הם אמרו לי. הם לא אמרו למה, אבל אני יכול לחשוב על כמה סיבות טובות. זו נראית להם חוויה מרתקת, הם חושבים שאני אתבגר, הם מאוד רוצים לראות איך הילד המפונק שלהם יוצא לכמה ימים מהמזגן, לא מתקלח כמה ימים, רץ, מזיע. אבל מעבר להכל, נראה לי שהסיבה האמיתית היא שאולי אני סוף סוף אכיר מישהי. אלפי נשים מגדרה עד חדרה לא הספיקו. חייבים להרחיב את מעגל החיפושים.

אני חולה ים. לא חולה על הים. חולה ים. אשכרה. פלאט, קוראים לזה אצלנו בחיל הים. סי סיק. רק רואה גל מתקרב, מקבל בחילה. אז מה כל כך טוב בזה? שאלה טובה. איך שאני עולה על הסירה עם כל החבר'ה (שכבר יבואו לבושים בהתאם, עם תחתונים להחלפה מוחבאים בתוך הנעליים) אני מתחיל להקיא. מה להקיא? בצרורות. כל הפרק הראשון כבר פתור. אני מעולף בסירה. הבנות רחמניות (רק כשהן בפריים) והבנים מצחקקים בהנאה.  ראיתם את יואב בפרק הראשון? זו הופעה הירואית לעומת מה שאני אתן שם. עם מסוק לא ינתקו אותי מהרצפה.

אני מבטיח להעיף את משה כבר על הפרק הראשון. לא יקראו לו משה, יקראו לו אלי והוא יהיה נהג מונית. נראה לי, בגלל שנהגי מוניות הולך מאוד חזק היום. אני אעיף את האלי הזה במועצה הראשונה. בלי משחקים, בלי רחמים. החלש והמעצבן הולך הביתה. לפני הזקנים, לפני הנשים, אפילו לפני הפוזלת משדרות עם המשקפיים הענקיים (אין מה לעשות, הרשות השנייה תיתן הוראה לתת ביטוי לשכבות החלשות). אצלי לא יהיה מקום לאסטרטגיות מעוותות והכי חשוב – לא יהיה מקום לקלישאות. מי שיגיד: "אני לא רוצה להיות דרמטי, אבל משימת הפרס הזו תשנה לי את החיים לנצח", יילך הביתה. חד וחלק.

אני מת על אננס וקוקוס. אם הייתם שואלים אותי מה הייתי לוקח לאי בודד, הייתי אומר :את הספר " איך להיחלץ מאי בודד - המדריך השלם", אבל אחרי שהייתם מפסיקים לצחוק בנימוס, הייתי אומר: סתם, בצחוק, נראה לי שאני אקח אננס בקופסת שימורים וקוקוס ורוד מתוק, נו, כזה בעטיפת ניילון שקופה שמוכרים בפיצוציות. אני מת על אננס וקוקוס. יכול לחיות על זה חודשים. יש רק בעיה אחת. קוקוס אמיתי אני לא סובל. אין לזה טעם. אתם חושבים שיתנו לנו קצת סוכר וצבע מאכל ורוד ב"הישרדות 2"? איפה אפשר לברר את זה?

אני איש שיווק ופרסום. זה אומר שאף אחד לא ישים לב שלא הגעתי לעבודה חודש אחד. מקסימום יהיה קצת פחות אוויר חם בכדור הארץ. אף ניתוח לא יתבטל, אף זקנה לא תישאר בלי קצבה, אף עיוור לא יחצה את הכביש לבד. באמת, הכל יהיה בסדר. האינטרנט ימשיך להסתובב, יהיו כמה פגישות פחות, כמה אנשים לא יצטרכו לסרב בנימוס להצעות מחיר, יהיו קצת פחות באנרים באוויר, כמה סיסמאות יישארו במגרה, יועתקו כמה רעיונות פחות. והכי חשוב, בקרדיטים יוכלו לכתוב מתחת לשם שלי, איש שיווק ופרסום. אתם קולטים? אני אהיה היורש של ליה.

אני שורד אמיתי והוכחתי את עצמי על המגרש. 34 שנים אני חי, 21 מתוכן כאשכנזי בשכונה קטנה בגבעת שמואל, 3 שנים וחודשיים שירתי בצבא החזק בעולם (ועוד כמה מאות ימים שמרתי במילואים על מגדלי שמירה מטים לנפול), 16 שנים אני נוהג בכבישים המסוכנים ביותר בעולם, עשיתי טראקים מטורפים בכל פינות היבשת (השדרה החמישית, השדרה השישית, הרחוב הראשי בקופנגן), הייתי במשחק של בית"ר, שתיתי מים אחרי אבטיח, אפילו אמרתי פעם לבחורה שהיא השמינה. בקיצור – אני משוגע.

אני השילוב המושלם של מתמודדי העונה הראשונה. אני תחרותי כמו מושיק, ערמומי כמו דן, אבהי כמו אלכס, תמים כמו משה, יפה כמו מולי, חזק כמו עומר, נחמד כמו יעל, יעיל כמו נועם, רעב כמו ויקה ושקט כמו עידן. בעצם, זה לא היה מדויק. אם חושבים על זה, אני תחרותי כמו משה, ערמומי כמו עומר, תמים כמו דן, יפה כמו עידן, חזק כמו ויקה, נחמד כמו יואב, אבהי כמו מרינה, יעיל כמו אלכס ושקט כמו סיוון. טוב, אולי אני לא בדיוק השילוב המושלם של מתמודדי העונה הראשונה, אבל אין ספק שאני יותר צעיר מטינה. רגע, בעצם, בת כמה הייתה טינה?

אני ממש ממש רוצה את זה. אני כבר יכול להריח את זה, להרגיש את זה. זה כבר חלק ממני, אני חולם על זה בלילה. אני שם. אני יודע מה אני אלבש, מה אני אגיד, איך אני אתנהג. יש לי כבר את כל העונה בראש (אל תפספסו. הולך להיות חם). אני רואה את עצמי כבר על האי, אפילו מתנהג כאילו אני כבר על האי. כבר כמעט שעתיים אני חזק בעניין והמוטיבציה שלי בשמיים. נראה לי שאם הצלחתי להחזיק שעתיים, 30 יום קטן עלי.  

והכי חשוב, אני מוכן לעשות כל מה שצריך בשביל להגשים את החלום. הכל.  אפילו להתנשק עם ויקה.

אז אם מישהו מכיר מישהו בהפקה של הישרדות 2 – זה הזמן למשוך בחוטים ולהזיז עניינים. אני חייב להיות בהישרדות 2. אני יודע את זה. אתם יודעים את זה. זה חייב לקרות.

שיהיה לי בהצלחה.