כוחו של ציוץ
בשבוע שעבר פרסמה ליאת שלזינגר מאמר בעיתון הארץ תחת הכותרת "מישל אובמה מסתפקת בהאשטג". שלינגזר תהתה מה התועלת של תמונה של בה מופיעה הגברת הראשונה של ארה"ב מחזיקה בשלט "#BringBackOurGirls" המתייחס ל-250 ילדות בית הספר שנחטפו בניגריה. לפיה, למרות שהאשטג זה זוכה לפופולאריות עצומה ברשת, אין בו כדי להשפיע ממש על גורל הילדות החטופות. תרומתו האפשרית היא בהעלאת המודעות לסוגיה ואולי בהפעלת לחץ על מנהיגי העולם לפעול לטובת חילוץ הבנות. שלזינגר כותבת בסוף המאמר כי ישנו צורך לתמוך בנשות ניגריה לאורך כל ימות השנה ולא רק בזמנים בהן מדינה זו עולה לכותרות.
כמי שבוחן מזה זמן מה את השימוש של ממשלות ומשרדי חוץ בטוויטר אני מוצא עצמי חולק על חלק מן התובנות של שלזינגר. ישנו הבדל משמעותי בין תמונה של ידוען המחזיק שלט הקורא לשחרור הבנות החטופות בניגריה לבין זו של מישל אובמה.
בארה"ב אשת הנשיא היא דמות פוליטית בעלת השפעה של ממש. לא בכדי נשות המועמדים לנשיאות נואמות בפני צירי הוועידה של המפלגה הדמוקרטית והרפובליקאית מדי ארבע שנים. באופן מסורתי לוקחת הגברת הראשונה חלק פעיל במימוש וקידום המטרות של הממשל בנושאי פנים. כמו כן, הגברת הראשונה מקדמת סדר יום משלה. במקרה של ננסי רייגן היה זה המאבק בסמים, במקרה של מישל זה מלחמה בתופעת ההשמנה בקרב ילדים.
לפיכך, כאשר הגברת הראשונה של ארה"ב מביעה דעתה בסוגיה בין לאומית אין היא עושה זאת על דעת עצמה שכן תגובתה כמוה תגובה של הממשל, הבית הלבן והנשיא עצמו. כך, צילומה של מישל, שפורסם בערוץ הטוויטר הרשמי של הגברת הראשונה (@FLOTUS) ולא בחשבון הטוויטר הפרטי שלה, כמוה התייחסות של הנשיא או דובר הבית הלבן לנושא במסיבת עיתונאים.
התמונה של מישל עשתה יותר מלהעלות את המודעות לבנות החטופות. היא הבהירה לתקשורת האמריקאית והבין לאומית כי נשיא ארצות הברית והממשל האמריקאי חושש לשלום הבנות החטופות ועוקב בדריכות אחר המתרחש. תמונתה של הגברת הראשונה פורסמה במקביל גם בערוץ הטוויטר של משרד החוץ האמריקאי וזה של הבית הלבן. משמעות הדבר שהתייחסותה של מישל לבנות החטופות עברה בין רגע ברשת החברתית של משרדי החוץ העוקבים זה אחר זה בטוויטר כדי ללמוד מהן הסוגיות שמכתיבות את סדר היום הבין לאומי. מישל, אם כן, לא הסתפקה בהאשטג אלא העלתה את הבנות החטופות לסדר יום זה.
שלזינגר מציינת במאמרה את החשיבות של תמיכת המערב בנשות ניגריה הלכה למעשה ולא בציוצים. בשנים האחרונות זוכה ניגריה למענק סיוע חוץ אמריקאי הנעמד במאות מיליוני דולרים. בשנת 2012, דורגה ניגריה במקום השמיני ברשימת עשרת המדינות הזוכות למענק החוץ האמריקאי הגדול ביותר. ב 2014 צפויה ניגריה לעלות למקום השביעי ברשימה זו. הסיוע שמעניקה ארה"ב לניגריה הינו רחב היקף וכולל הכשרת מורות בבתי ספר חילוניים ודתיים כאחד, טיפוח מנהיגות, סיוע במאבק במחלות המלריה והשחפת וטיפול רפואי ראשוני לנשים בהריון. נתונים אלו מעידים על כך שיחסה של ארה"ב לניגריה אינו טרנדי, כדברי שלזינגר, אלא עקבי ומשמעותי.
אולם ייתכן כי חשיבותה של התמונה של מישל אובמה אינה נעוצה רק בתמונה עצמה אלא גם בתגובה לה היא זכתה ברשת. מיד עם פרסומה, החלו להופיע ברחבי הרשת תמונות של משתמשי טוויטר עם השלט "#Bringbcakyourdrones", המתייחס לשימוש התדיר שעושה ארה"ב במטוסים ללא טייס כדי לפגוע במטרות טרור. שימוש, אשר על פי הדיווחים, הינו אהוד על הנשיא אובמה לאור העובדה שאינו מסכן את חייהם של חיילים אמריקאים. תגובת הרשת מלמדת אותנו עד כמה מדיניות זו אינה פופולארית ועד כמה היא פוגמת באחד מן היעדים המרכזיים של ארה"ב- בניית מערכת יחסים חדשה עם העולם המוסלמי לאחר המלחמות בעירק ובאפגניסטן.
וכאן טמון כוחו של הציוץ בטוויטר כמקור מידע. ציוץ יכול ללמד אותנו מה טיב היחסים בין שתי מדינות, מה עמדתן של מדינות שונות ביחס לנושאים הנמצאים על סדר היום הבין לאומי, מה טיב היחסים שבין מדינות שונות לקהלי ידע אליהן הן פונות וגם מהו הנושא המעסיק את מנהיגה של מעצמה עולמית. |