הוא המקצב המוזיקלי שמגדיר במדויק את פרץ השמחה הישראלי הפתאומי שבו כשישה מיליון ישראלים יהודים יצאו ביחד ובבת אחת מתוך התוגה הישראלית המתמשכת מיומה הראשון של המדינה. מצלמות הטלוויזיה הישראליות, שראו כבר הכל, הראו ילד ישראלי אמתי כבן 8 שאמר למצלמות: אני אספר לילדים שלי על הניצחון של מכבי היום. כלומר, כישראלי אמתי, הוא עדיין אינו יודע מה יעשה כדי שיולדו לו ילדים אך הוא כבר יודע מה יספר להם.

פרץ השמחה מתוך התוגה הישראלית הקבועה, שאפשר להגדירה במושג המוזיקלי molto adagio, הריץ מיד את הפוליטיקאים הישראלים אל המצלמות כדי לאסוף כמה שיותר פרוטות של הון פוליטי. ביבי צלצל אל דיוויד בלט כדי לברכו וגם שמעון פרס צלצל, למרות שיש בידיו כבר את כל ההון הפוליטי האפשרי והשתמש כהרגלו בכמה אמרות כנף שמעוןפרסיות הידועות לכולנו מזה חמישה עשורים לפחות.

מה שמעניין הוא שערוץ 10 מצא את הון העתק שהיה דרוש כדי לקנות את זכויות שידור המשחק של מכבי ולנסות למכור פרסומות שיכסו לפחות את הוצאותיו אך שכחו לקנות בכמה פרוטות כמה אזניות תקינות שיאפשרו לראיין אנשים בשידור ישיר. כך מצא את עצמו דיוויד בלט מתעצבן על כך שאינו מצליח לשמוע את ברכותיו של כבוד הנשיא.