יום העצמאות במרכז ירושלים.

הגעתי ממש לתחילת ההופעה של חמי רודנר. הופעה ממש טובה. סופסוף רודנר יוצא מהאקוסטית ותופס את הבאס ונותן בראש כמו שהוא יודע, עם ערן וייץ הגיטריסט המחונן, כרובי התופיסט ושי להב הארנב שאפילו ביצע את "אחלום לנצח". ובכלל שיחקו אותה.

כשהסתימה ההופעה שמתי פעמי אל הבימה המרכזית על מנת לחוות במעט תרבות שונה.

הבימה המרכזית היתה שייכת לצערי הרב לרדיו ירושלים. אלעד עמדי, השדרן האהוב כל כך על נהגי המוניות הירושלמים עמד על הבמה וביזה את עצמו ואת הקהל.

מילא שהוא אדיוט, מילא שהתחנה הזו היא בערך התחנה האזורית הגרועה ביותר (אחרי קול הים-האדום), הדביל הזה התחיל לשיר שירי אהדה לבית"ר ירושלים כשעדר הקופים שהיו בקהל גיבו אותו. מעבר לזה הוא כל הזמן ליקק לגידאמק, שאפילו לא נכח במקום, ולי רק נותר לתהות האם לכבוד יום העצמאות, שוחררו הקופים ליום חופשי מגן החיות התנ"כי והגיעו לכיכר ציון. דבר שהיה עלול להסביר עניין אחד או שניים. כמו למשל את מקרה הזמרת לי פישמן.

לי פישמן, כך מסתבר, היא זמרת ירושלמית מהז'אנר המפוקפק של רוני "סופרסטאר", שאומצה על-ידי רדיו ירושלים וכרגע עובדת על אלבום חדש ובו הלהיטים הבאים (ונשבע לכם שזה אמיתי): "בית"ר הדגל של המדינה", ו:"אנחנו מאמינים בני מאמינים - דאנס" וכמובן: "הללויה ישראל" - אחד השירים הכי מטופשים ששמעתי בשמן האחרון, כולל "רוצה בנות".

הקול שלה כל כך מעצבן, שאם היו נותנים לי לבחור בין ציפורניים על לוח לבין שירים שלה - הייתי צריך לחשוב פעמיים לפני שהייתי מחליט. בקרוב בכל חנויות התקליטים ובחנות למוצרי בית"ר ירושלים בקניון מלחה.

אחרי שהיא סיימה לשיר את כל הרפרטואר שהיא הצליחה לצרוב על הדיסק שהיא נתנה לדיג'יי שינגן בזמן שהיא רוקדת בשרליליות יתרה על הבמה והנגנים סביבה עושים כאילו הם מנגנים. עלו לבמה בנות להקת "סראפן" האגדית ועשו ביצועים מרגשים ומרניני נפש לשירי להקות צבאיות. זקני ירושלים לא זוכרים נהירה כזו המונית של קהל אל מחוץ לאיזור הבמות.

כאות תודה לקהל הנפלא הזה, קיצרו את ההופעה של הפיגוע המוזיקלי הזה ל2 שירים, כשבאחד מהם הפלייבק מפסיק באמצע לקול תשואות האנשים. שכבר התחילו לתהות בינם לבין עצמם האם הבמה דליקה.

מופע הזיקוקים שהחל בספירה לאחור של ראש העיר המהולל אורי לופוליאנסקי, הציל את כבוד הערב, למרות שבאופן לא ברור החליטו לירות את הזיקוקים מאחורי הבניין הגבוה ביותר בעיר - כך שרוב הזיקוקים התפוצצו מאחוריו. נפלא.

ולסיום סיומת, להקת גאיה (הם עוד קיימים?!?!?!?!) עלתה לבמה, ויכול להיות שהיא אפילו שרה שירים, אבל אני לא יודע. כי אני כבר הייתי בדרך הביתה.

מסקנות לסיום:

1) אם מבטיחים לכם הופעה של הדג נחש - משקרים.

2) הסיכוי היחיד שאני אקשיב באופן יזום לתוכנית של אלעד עמדי, זהה לסיכוי ששמעון פרס יזכה אי פעם בבחירות.

3) היום שבו יטילו עלי לעשות ביקורת אלבום ללי פישמן או ל"סרפאן" זה יהיה היום המאושר בחיי.

4) חמי רודנר הוא מלך העולם.

לילה טוב, ויום עצמאות שמח למרות הכל.