כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      23/5/14 16:20:
    תודה על המידע. קראתי את הספר עם צאתו לאור, לפני שנים, מתוך סקרנות. הסרט בוודאי יעצים את חווית הקריאה. לרכוש כרטיסים ומייד...
      23/5/14 15:21:
    תודה. ממליץ לקרוא את "רוח קדים", סיפורו של שלמה הלל שארגן את העלייה מעיראק.
    0

    מפריח היונים

    2 תגובות   יום חמישי, 22/5/14, 21:18

    מפריח היונים מביא את סיפור התבגרותו של כאבי על רקע שנות ה40 בבגדד. הסרט מספר את סיפור הקהילה היהודית בעירק, הקהילה היהודית העתיקה ביותר בעולם, שישבה בעירק מאז חורבן בית שני, ועד לעלייתה לארץ בשנים 1950-51, קהילה מפוארת שהעניקה לנו את התלמוד הבבלי, וכן את סיפורה של תנועת החלוץ שעשתה נפשות לציונות, לשפה העברית ולעליה לישראל, ואף הבריחה עולים לארץ, בתנאים לא תנאים ותוך סיכון חיים.דודו של כאבי נכלא על ידי השלטונות בעוון כתיבה בעיתון נגד השלטונות ואין יודע מה יעלה בגורלו.כאבי נמשך לאשת דודו הכלוא, אבל גם לבתו של אבו אדוואר.

    סיפורה של תנועת החלוץ היה מוכר לי באופן שטחי (דודי ז"ל ואמי היו בתנועה הזו), הודות לסרט הצלחתי להבין את התחושות ששררו בקרב היהודים עם היוודע דבר העלייה לארץ. היהודים חיו בדרך כלל ביחסים טובים עם שכניהם המוסלמים, יהודים הגיעו לדרגות גבוהות, מספר יהודים היו חברים בפרלמנט העירקי. את ארץ הקודש הכירו כמעט רק מהתפילות ומסיפורי השליחים שהגיעו מהארץ. אמנם בליל הסדר התפללו תמיד "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אבל לא כולם באמת התכוונו לממש את זה. אבו אדוואר (משחק מצוין של אורי גבריאל) הוא דוגמה לאנשים שחשבו כך – הוא נראה ולבוש כמוסלמי, ומתפרנס מגידול יונים למאכל. ארץ ישראל נחוותה כמקום רחוק, לא ידוע ומסוכן.

    מצד שני – חברי התנועה, שהבינו שעם הקמת מדינת ישראל, אין להם מה לחפש בעירק, והעתיד שלהם נמצא הרחק בארץ החדשה שזה אך הוקמה. הבנתי מהסרט שהחלטתו של נורי סעיד, ראש ממשלת עירק, נפלה על אלה כאלה כרעם ביום בהיר, למרות הכוונה הטובה שבה. היהודים התבקשו לוותר על אזרחותם העירקית, וחששו להישאר קרחים מכאן ומכאן. לא ידעו מי ידאג לטיסתם ולעלייתם לארץ.

    כאבי כאמור, מתבגר על רקע המאורעות האלה. בחברה שבה אין ערך לחיי אדם, ואנשים מוצאים להורג על בגידה במלכות, והמוסר הכפול שולט. באחת מהסצינות המצמיתות בסרט, כאבי יוצא לבילוי לילה עם חברו, המספר לו על התנסויותיו המיניות, והם נקלעים למכירה פומבית של נערה בתולה. הזוכה במכירה משלם שבעים דינר, ונוטל את הנערה בידיו. הסדין המוכתם המוכיח את כשרות העסקה (הנערה אכן הייתה בתולה) ואת גבריות הגבר – מוצג מהחלון אחר כבוד. בהתאם לכך – רק הגברים יכולים להנות מחיי לילה, ואביו של כאבי אף מאוהב עד כלות בזמרת (מירה עווד המצוינת).

    קאסט מצוין ובראשו דניאל גד ככאבי, יגאל נאור כסלמן אורי גבריאל כאבו אדוואר, וכן מנשה נוי.צילום מצוין של שי גולדמן. שיחזור הסט והתלבושות מרשים ביותר. השחקנים למדו היטב את השפה בעזרת אהובה קרן המשחקת את אמו של כאבי, שאף יזמה את הסרט הזה. רוב רובו של הסרט הוא בערבית עירקית. הבחירה להסריט סרט שלם בערבית היא בחירה אמיצה המקנה לסרט אמינות. בימוי מצוין של ניסים דיין. (אור מן ההפקר, מישל עזרא ספרא ובניו). אלי עמיר מגיח בסרט לתפקיד קצר, ומכרם חורי הזכור לטוב גם מ"מישל עזרא ספרא ובניו" משחק את ראש ממשלת עירק נורי סעיד.

    יש בסרט כמה הומאז'ים בלתי נשכחים. הבחירה (זהירות ספוילר) באורי גבריאל לתפקיד אבו אדוואר מאזכרת את תפקידו ב"מתחת לאף". שם הוא היה סמי בן טובים, חברו הטוב של הרצל (משה איבגי) ולמרות זאת בוגד בו. סצינת מכירת הבתולים  מזכירה סצינה דומה מ"ילדה יפה" שם וכאן זה נעשה במכירה פומבית, והקונה מניף את הנערה בזרועותיו באותו האופן.

    סיקוונס העלייה לארץ בסוף הסרט מזכיר כמובן קטע דומה מתוך "הוא הלך בשדות". בסרט ההוא אורי מקריב את חייו בליל הגשרים כדי לפגוע בריבונות הבריטית על הארץ, ומיד אח"כ רואים את העולים החדשים מגיעים לארץ דרך הים, ומתחילים פה את חייהם החדשים. וב"מפריח היונים" אחרי ההוצאה להורג של פעילי המחתרת היהודית, (הורדת הגופות מעמוד התליה בלילה מזכירה את ההורדה מהצלב באינספור יצירות במדיות שונות), אנו מבינים מכך שהעלייה לארץ התאפשרה הודות לאומץ ליבם, ולכך שסכנו ואף הקריבו את חייהם לשם כך. מיד אחר כך רואים זרם של עולים עוזבים את עירק ועולים למטוס שיקח אותם לארצם החדשה, לבנות ולהיבנות בה. (המטוס נראה כמו מקט של מטוס) (קזבלנקה?).

    וכמובן כלוב היונים ואבו אדוואר שמגדל יונים על הגג, מזכירים כל כך את הסרט "חופי הכרך". כאן וגם שם, בחור צעיר נקלע למצב שאין לו שליטה עליו. היונים המשמשות למאכל ולא למעוף, מסמלות את סיר הבשר שכל כך קשה להיפרד ממנו. הפרחת היונים לקראת סופו של הסרט מסמלת את היציאה אל החופש, גם במחיר הויתור על סיר הבשר. מחכה שיסריטו כבר את "ויקטוריה" של סמי מיכאל. 

    כאמור, סרט שמספר סיפור חשוב שלא סופר עדיין, סרט חזק, מצוין.

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל