כשהייתי בן ארבע
ביציאה מבית המרקחת בעיר אחרת
אמא לקחה אותי להסתפר
אצל ישראל הזקן במספרה המשונה
כשנכנסנו ישראל הזקן
שם קרש מרופד על הכיסא
הענק עם משענת הראש מעור
והניח אותי על הקרש.
כשהוא מחזיק מסרק קטן ביד שמאל
ומספריים דקים בימין
ישראל הזקן הציע לי עסקה:
"אני אעשה לך קרחת
ואחר כך אקנה לך גלידה"
אמר ושלח קריצה אל אמא
אני לא חשבתי פעמיים
והתחלתי לבכות כאילו אין מחר
והשיערות הקטנות שכבר כן הסכמתי שיוריד
נדבקו לי על הלשון ועל הלחיים הרטובות.
אתמול עברתי במקרה ליד בית המרקחת
וראיתי שהמספרה של ישראל הזקן סגורה
שני כיסאות ברזל כבדים וממוסמרים
עם משענת ראש מעור עומדים ללא שימוש
אלוהים יודע כבר כמה שנים
בצד על הקיר, ליד המטאטא,
נח לו בשיפוע קרש מרופד
להגבהת ילדים מאויימים
והריצפה המעוטרת הייתה יבשה ונקייה משיערות.
היום יש לי קרחת בלי שאף אחד ישאל
את הגלידה הפסדתי לתמיד