כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (12)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/6/14 13:47:

    לו יהי סיגל יקרה,

    תודה רבה לך!

     

    צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2014-05-27 16:51:26

    אמן!
      7/6/14 13:46:

    משתדל מאד שרי יקרה,

    תודה רבה לך!

     

    צטט: sari10 2014-05-27 13:26:08

    אמן! תשמור על עצמך 

      7/6/14 13:45:

    גם אני מקוה מאד מיטל,

    תודה רבה לך!

     

     blockquote>

    צטט: remei 2014-05-27 00:22:10

    אמן ומקווה שזה לתקופה ארוכה

      7/6/14 13:44:

    גם אני מאד מקוה נחמה יקרה,

    תודה רבה לך!

     

    צטט: n1free 2014-05-26 23:16:55

    אמן ואמן. גם לא דכאוני.
      7/6/14 13:43:

    פשוט ככה מיכל יקרה,

    תודה רבה לך!

     

    צטט: צ'ילי מתוק 2014-05-26 22:21:14

    לגמרי!
      7/6/14 13:43:

    הלוואי,

    תודה רבה לך מאיה יקרה!

     

    צטט: מאיה113 2014-05-26 20:38:05

    *אמן
    אמן!
      27/5/14 13:26:

    אמן! תשמור על עצמך 

      27/5/14 00:22:
    אמן ומקווה שזה לתקופה ארוכה
      26/5/14 23:16:
    אמן ואמן. גם לא דכאוני.
      26/5/14 22:21:
    לגמרי!
      26/5/14 20:38:
    *אמן

    אני ברמיסיה תראפויטית טובה

    12 תגובות   יום שני, 26/5/14, 16:32

    כל מקרה של התפרצות המחלה הארורה שלי

    מאניה דיפרסיה נקרא בשפה מקצועית:אפיזודה-מאנית או דיפרסית.

     

    כמעט תמיד יש לי הפוגה בת כמה שנים

    בין התקף מאני למשנהו.

     

    אחרי האשפוז הראשון הייתי מטופל דרך פסיכיאטר

    בבית חולים צבאי,ובהמשך כשהשתחררתי לא הצהרתי

    על המחלה במקום עבודה שהייתי בו זמן די רב,וגם לא בעת הקבלה

    לקופת חולים אחרי הצבא.

     

    המשכתי בטיפול לאחר הצבא אצל פסיכיאטר פרטי,

    ולצערי הרב למרות אזהרותיו שללא טיפול תרופתי זה רק עניין

    של זמן התעקשתי להפסיק את הטיפול אלו וגם את הטיפול התרופתי.

     

    זה לקח כמעט 5 שנים אבל כמובן שהסתבר שהוא צדק

    והגעתי לאשפוז נוסף ששוב היה טראומטי.

     

    אחר כך היתה הפוגה בת קרוב ל4 שנים,

    ובהמשך כמעט 7 שנים.

     

    אני למדתי על בשרי מה קורה למי שלא שומע

    לפסיכיאטר שלו.

    הסבל בבית חולים לא משתווה לשום תחושה-

    החירות נשללת ממך,המחלקה הסגורה וגם הפתוחה נסגרות ב8 בערב,

    ואתה פשוט מרגיש שאתה לוזר.

    מה זה לוזר?מרגיש אפילו אאוטסיידר  הכי מסכן בעולם,

    שמרחם על עצמו...

     

    למרות הכל אני הבנתי ביזע ובהמון דמעות

    שאסור להפסיק טיפול תרופתי.

     

    כאשר חזרתי למחלקה הסגורה באשפוז האחרון

    אחרי כ7 שנים שקטות וללא התקפים מאניים פרופ' A,

    הפסיכיאטר שלי שאל אותי שאלה רטורית[משהו שהוא מרבה לעשות]:

    "נו,עכשיו יותר טוב פה?"

     

    לא היה לי מה לומר וחשתי 

    שאכזבתי אותו אישית.

     

    רמיסיה תראפויטית טובה-זוהי הגדרה רפואית

    לפגוע נפש,שהמחלה אצלו מעין כבויה כמובן בזכות

    הקפדה על טיפול תרופתי.

     

    מה אאחל לעצמי?

    שאמשיך תמיד לשמור על עצמי

    ולא אגרום לעצמי במודע או שלא במודע

    להגיע להתקף מאני.

     

    אמן!

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דו-קוטבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין