ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
איך זה שיש בכלל אתרים תוכן בלי טוקבקים? הרי עבור עורכי אתרי תוכן, טוקבקים הם כלי נהדר - הם מייצרים תוכן בחינם והם גורמים לקוראים לבלות יותר זמן באתר, לצפות ביותר עמודים ולהגביר את ההזדהות שלהם עם האתר. אבל לטוקבקים יש שתי בעיות מרכזיות. הראשונה היא שלעתים הבמה הזו משמשת ליצירת תכנים ירודים, הפוגעים בחוויית הקריאה של קוראים אחרים. השנייה, החמורה יותר. היא שלפעמים טוקבקיסטים מעלים תכנים שחושפים את בעלי האתרים לעבירות על החוק - מהוצאת לשון הרע, דרך הפרת זכויות יוצרים ועד לפרסום חומר אסור בפרסום. כדי להימנע משתי הבעיות האלה, עורכי אתרי תוכן רבים המאפשרים לכתוב טוקבקים מעלים אותם רק אחרי שהחליטו שלא מדובר בתכנים שאינם ירודים או בכאלה היוצרים חשש לחשיפה משפטית. זו כמובן משימה עתירת כוח אדם. עורכי אתרים אחרים פשוט לא מעוניינים להתמודד עם הבעיות האלה ולכן לא מאפשרים מראש לכתוב טוקבקים. אחרים נוקטים בגישה של ניסוי וטעייה. זה מה שקרה באתר האינטרנט של העיתון "שיקאגו טריביון" האמריקאי, שלאחרונה עורכיו הגיעו למסקנה שזו היתה טעות: הם החליטו להסיר את האפשרות להגיב לחלק מתכני האתר - תכנים פוליטיים ותכנים רגישים אחרים. אבל האם זה באמת צריך להיות כמו מתג? האם זה חייב להיות "עם טוקבקים" או "בלי טוקבקים"? אין איזה משהו באמצע? יואב יצחק, הבעלים והעורך של אתר החדשות nfc מצא פיתרון ביניים כזה: החל מהיום, לכל טוקבק באתר שלו תוצמד כתובת ה-IP של הכותב. ככלל, כתובת ה-IP היא כתובת ייחודית הניתנת לכל מחשב המחובר לאינטרנט על ידי ספקית האינטרנט שלו. עבור הרוב המכריע של הגולשים, כתובת ה-IP חסרת משמעות לחלוטין - היא רק רצף של ספרות. אבל יש לה תפקיד בכל זאת. תחת הנחות מסוימות, לא קשות במיוחד (ובמיוחד אם מדובר בפרקי זמן לא ארוכים), אם שני טוקבקים נושאים את אותה כתובת IP, המסקנה היא שאותו אדם כתב את שניהם. זה כבר מחסל את היכולת של אדם ליצור מראית עין של "שיחה", כשהוא בעצם מגיב לעצמו. אפשר גם לשכלל את זה - להקים אינדקס של כתובות IP ולהציג בו את הכתובות הפעילות ביותר או את מכלול התגובות המגיעות מאותה כתובת. כך יהיה אפשר ללמוד הרבה על המגיב ולראות למשל אם הוא עקבי, מחרחר ריב או מפשר - או אפילו אם מדובר בגבר או באישה. המתוחכמים יותר יכולים לדעת בכל זאת כמה פרטים מזהים, כמו זהותה של ספקית האינטרנט. עובדים בספקיות אינטרנט עם גישה למידע מתאים יכולים ממש לדעת במי מדובר - וכן עובדי IT בארגונים שדרך הרשת שלהם המגיב מחובר לאינטרנט. זה מה שעושה את הפיתרון של יצחק למעניין. עבור רוב הגולשים, אין לכתובת ה-IP שום משמעות - ולכן אין חשיפת זהות. אבל מצד שני זה יוצר מידה של בקרה הדדית של קוראים. והשוט הגדול מכולם - הפחד מפני מישהו שיש לו גישה למידע המתאים ושיכול לדעת מי אתה. |
yotamoron
בתגובה על מדוע תנועות מחאה הן כמו האינטרנט
yotamoron
בתגובה על העצות הנהדרות המסוכנות
y2work
בתגובה על הקרדיט שמגיע ללמאר סמית'
y2work
בתגובה על הדקות והתווים של מהפיכת האינטרנט
פטשניק
בתגובה על גוגל+ – אולי בכל זאת הצלחה
מרדכיאשכנזי
בתגובה על תחזית: פייסבוק תעלה ב-2012 על גוגל ותהפוך למלכת הדיספליי
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מסכים עם דבריך וגם עם דברי רוויטל. חשיפת כתובת IP היא משענת קנה רצוץ מאד וקל מאד לתחמן\לעקוף אותה.
ל"הארץ" יש קבוצה קבועה של מגיבים- שיש שיראו בהם כותבי נאצה, ואחרים -סתם אובססיביים. העובדה שהם מזדהים באופן קבוע באותו שם/ כינוי היא חלק מהענין, ולא מגבילה אותם. ספק אם הופעת קובץ ספרות חסר משמעות ליד שמם היתה מקטינה את מידת השנאה המונפקת מהם.
מצד שני הם הצליחו להרחיק מכתיבה שם, כמעט את כל הכותבים שהיה להם מה להגיד.
נתן, יעשו את זה דווקא אלו שכוונתם רעה וזדונית ויש בעיה עם הטוקבק שלהם.
אני, אתה ואחותו לא נעשה את זה ובדרך כלל למעט נאצות ושפה לא יפה לא יהיה פסול של ממש בטוקבק שלנו.
נכון, אני מכליל, אבל זה הכיוון, לא?
אז במלים אחרות, הכלי הזה נותן לאנשים שמבינים את אפשרות לעקוב אחר פעילויותיהם של המשתמשים ה"פשוטים", ולקשר (לא תמיד באופן נכון, אפילו) בין משתמש לבין דיעה. נהדר, פשוט. ומה מפריע לקיצוני כזה או אחר לשסות את הבוטנט שלו בשרתים מהם מגיעות הדיעות אותן הוא לא אוהב, או לערב את המגיב בתביעה קקיונית כזו או אחרת שנועדה לתת לו במה לשפוך את דיעותיו? כלום.
הפתרון המעניין של דה מרקר:
מאמר המערכת של איתן אבריאל , טוען לתגובות אוהדות לשינוי הפורמט המכונה שידרוג- אבל לא מאפשר להוסיף תגובות הקוראים. מכאן אנחנו יכולים להסיק שבמקרה של התגובות שמדובר בהן לא רק הIP של המחשב ידוע, אלא האוהדים עצמם מוכרים אישית.
בתור בעלים של אתר קהילות גדול שנהנה מאלפי הודעות ביום אני מסכים איתך לחלוטין ולדעתי זו טעות גדולה. ברגע שגולש יודע שהוא מסומן זה כאילו רשמת את השם המלא שלו בפני כולם והוא יעדיף לוותר על התגובה שרצה להעלות. אתה בעצם מאבד את העקרון הכי חשוב בתחום הזה של להגיב באנונימיות.לאו דווקא רשת חברתית
יש אתרים רבים כמו אמזון או מפה (בארץ) שבהם המגיבים מזוהים ומחוייבים להרשם (ולפחות חלק מהפרופיל שלהם גלוי). נכון שעבריין יכול להתגבר על זה (למשל ע"י User פיקטיבי) אבל זה כבר כרוך בטרחה רבה יותר ויקטין לדעתי את כמות הטוקבקים המרושעים והספונטניים.
חשבתי שאהיה פטור מהסברים קצת יותר מפורטים לגבי כתובות IP וכנראה שטעיתי...
נכון - גולש (מהבית) יכול להחליף כתובת IP על ידי כך שיתנתק מהאינטרנט ויתחבר מחדש. בבחיבור החדש הוא יקבל כתובת חדשה.
נכון - גולשים מתוך ארגון מסוים מקבלים את אותה כתובת IP.
נכון - יש אתרים שמאפשרים לבצע גלישה אנונימית, מתוך כתובת IP שאינה של הגולש.
אבל - כמה גולשים מודעים לכך שהם יכולים להחליף כתובת? וכמה יעשו את המאמץ הזה בכל פעם שהם רוצים לכתוב טוקבק בעייתי? כמה יעשו את המאמץ לבצע גלישה אנונימית? כמה גולשים מודעים לכך שיש אופציה כזו?
במלים אחרות, כשמדובר בכמויות גדולות של גולשים, וזה רלוונטי עבור nfc, ההנחות הבסיסיות לגבי כתובת ה-IP בדרך כלל מחזיקות.
סתם תהייה...
מה מונע מ"גולשי נאצה" להיכנס לאתר דרך שרת proxy שמסווה את כתובת ה-IP שלהם?
מה מונע מהם לגשת לקפה-נטו בפינה ולכתוב משם?
מה מונע מהם לחפש רשת של השכנים?
פעמים רבות שוללי הפרטיות משתמשים בטיעון (הדמגוגי) של "אם אתה בסדר, אין לך מה לפחד מזה... רק לעבריינים זה יפריע". מסתבר שמי שמקצוען בתחום העבריינות (או ההכפשה) יכול לעקוף את זה בקלות, ורק פרטיותם של האנשים הפשוטים תיפגע.
מצד שני, אם אתה מספיק אידיוט כדי לכתוב טוקבקים מנאצים מכתובת ה-IP הביתית שלך (ולא, לכל הפחות, מהאינטרנט האלחוטי של השכנים) - מגיע לך, כנראה, להיתבע.
"אם שני טוקבקים נושאים את אותה כתובת IP, המסקנה היא שאותו אדם כתב את שניהם".
מסקנה די קלושה.
1. טוקבקיסט ביתי יכול להחליף את כתובת ה IP שלו בקלות רבה. יותר קל מלהחליף גרביים.
2. טוקבקיסטים מתוך אותו ארגון יופיעו כולם עם אותה כתובת IP.
היי אלי,
אתה בעצם מדבר על רשת חברתית, כמו הקפה. גם זה אמצעי בקרה. הוא גם מתחזק מאוד אם הכותב פעיל מאוד ברשת, כמו למשל כותב בלוג או משמש כחבר פעיל בקהילה, כי אז הוא מוסר על עצמו יותר פרטים, ולכן הנכונות שלו לכתוב תכנים ירודים או להיחשף לסיכונים משפטיים קטן.
אבל זה נכון לרשת חברתית, שבה המיגוון של אמצעי ביטוי הרבה יותר גדול. במערכת שבה יש רק טוקבקים, זה עלול להרחיק קהל.
מענין.
מה רע למשל בהגבלת הכתיבה של טוקבקים רק למי שנרשם הרשמה מלאה כמנוי באתר - בשמו המלא או בכינוי ?