כותרות TheMarker >
    ';
    0

    בזמנך החופשי שולמית ( העלאה מחודשת של השיר )

    4 תגובות   יום רביעי, 28/5/14, 18:08

    בזמנך החופשי שולמית

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

     

     

     

    בזמנך החופשי שולמית

    הרשי לסבל להראות את פרצופו האמיתי

    זו על זו המילים, שורות ושורה ושורות בתפוצה עולמית

    דקות כמו דנידין שקופות כמו פעמון צלולות כמו

    זכוכית, עבות כמו כנפיו של זה שהיה תולעת שהפכה

    לגולם שהפך והפך והפך והפך

    בזמנך החופשי שולמית, זה שנשאר ממה שעלול היה להמית

    זו על זו יפלו מסיכות הפנים

    נשים כמוך לא יצליחו לקפל מגבות כל החיים

    קולן נמוך ולא מרשים ודק וצלול בו זמנית

    דמן הוא הדם שמכתים, שורות דקות כמו מחטים

    אל הנבל חוטים וחוט וחוטים

    ארבע מאות ושבעים מיתרים ואגדיל ואוסיף אפסים ואפס

    ואפסים, אגדות ואגדה ואגדות ולילה ואלף לילות ועוד

    לילה ויגדל המספר, שיר ושירים ושיר ינוגן ויסופר

    בזמנך החופשי שולמית, את ואני

    נראה לסבל את פרצופנו האמיתי

    שורות ושורה ושורות בתפוצה עולמית

    צלולות כמו פעמון זכוכית

    עבות כמו כנפיו של פרפר.

    דרג את התוכן:

    תגובות (4)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      1/6/14 14:00:

    צטט: esty.d 2014-05-31 09:51:29

    בזמנך החופשי שולמית...

    את מציירת תמונת חיים, שוזרת חרוזי מילים ותחושות על חוט ארוך שמתמשך מאי אז ועד לכאן, מצלמת תמונות שיהפכו לקולאז'. לפסיפס של אבנים קטנות שכל אחת מהן נגעה בך, פגעה בך, הושלכה לעברך, נשארה בך.

    ואולי לאיטה נוצרת תמונת פסיפס חדשה, שבמקום אבנים מונחים בה פתיתים רכים בגוונים חדשים, בצבעי פסטל או בצבעים עזים של אור ושמחה וסליחה.

    תודה אסתי.

     

      1/6/14 13:58:

    צטט: שיח אחר 2014-05-31 07:39:56

    כתבת אמנם מורכב- אך דרך ההשתקפות המילים כל איש מבחין ברגשות הכהים שעל גופינו

    נעה בין המורכב לפשוט. תודה שיח אחר

     

      31/5/14 09:51:

    בזמנך החופשי שולמית...

    את מציירת תמונת חיים, שוזרת חרוזי מילים ותחושות על חוט ארוך שמתמשך מאי אז ועד לכאן, מצלמת תמונות שיהפכו לקולאז'. לפסיפס של אבנים קטנות שכל אחת מהן נגעה בך, פגעה בך, הושלכה לעברך, נשארה בך.

    ואולי לאיטה נוצרת תמונת פסיפס חדשה, שבמקום אבנים מונחים בה פתיתים רכים בגוונים חדשים, בצבעי פסטל או בצבעים עזים של אור ושמחה וסליחה. 

      31/5/14 07:39:
    כתבת אמנם מורכב- אך דרך ההשתקפות המילים כל איש מבחין ברגשות הכהים שעל גופינו