פרושה אני לפניך שקופה וממוללת ימי כעשב בר ליבי פתוח כספר - דיפדף בו הזמן נשב בו - מתוך חביונו הערים הרים צימח שורשים ונשא את העננים השטים מעל - לצמצם את היותי להרחיב את מהותי
מפני הזמן רחקתי
חיים שלמים פרמתי כפורמת שמלה רבת כיווצים ומכפלות - יריעה אחת נפרשתי מול שמיך אין בי סודות הכל גלוי וידוע גם משאלות ליבי
הנני לך יחידה ומתבוננת במראתי ושרה לך הודיה כי לך תפילתי בוראי |