בעקבות פרשת המורה בדרום, יצא האח בנט, בדף הפייסבוק שלו, במסע זעזועים עמוקים והעלאת על נס את יתרונות החינוך הממלכתי-דתי על פני החינוך החילוני הרקוב וחסר הערכים. האח בנט, כראוי לאדם עם אמונות כשלו, לא טורח לשאול שאלות קשות ולתת פתרונות, הפיתרון הוא כמובן החינוך הדתי, שם "לומדים לכבד מורים והורים, לומדים לשמור על תרבות דיבור", וכמובן, מוסיף בנט, "קריאת שמע, צניעות ויהדות", שהם כמובן הפיתרון לכל בעיותינו באשר הן.
שוכח האח בנט לציין שבחינוך הדתי גם לומדים שהעולם בין חמשת-אלפים שנה, שאפשר לחצות ימים לשניים בכוחות מיסטיים, שניתן להפיק מים מתוך אבנים, שאנשים יכולים לעלות השמיימה במרכבות של אש, ושפעם בני אדם חיו עד גיל תשע-מאות, ואיש אחד בנה סירה גדולה שהכילה את כל מיליוני המינים שקיימים על פני הכוכב. עוד שוכח לציין האח בנט, שבחינוך הדתי מלמדים ילדים שהומוסקסואליות זה חטא שגורם לאסונות טבע, שהעם היהודי נמצא מעל לכל יתר העמים (אני מניח שזה חלק משיעורי הצניעות), שהיהודים נענשים על זה שאבות אבותינו לא השמידו עם אחר ללא רחם, כולל נשים זקנים וטף, כפי שהאל שלהם הורה להם לעשות, ושיש שאלות שאסור לשאול.
בואו נדון לרגע ב"קריאת שמע". קריאת שמע לקוחה מתוך ספר דברים, פרק ו'. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד." אומר לנו פסוק ד'. בפסוק ה' אנחנו ממשיכים אל "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.". אדם סקרן עשוי לשאול את עצמו, איך קריאה זו אמורה להגן על ילדים מפני "ערכים קלוקלים" ולטעת בליבם "ערכים טובים". פשוט מאוד: קריאה זו היא האקסיומה ש-אליבא דבנט- יש להחדיר למוחם של הילדים. אחרי שמוחם הצעיר יישטף ויכיל את ה"אמת" הזו ללא שום סייג וללא שום עוררין, כל דבר שנרצה יהיה אפשר לשכנע את הילד לקבל פשוט על ידי הוספת הביטוי "כה אמר אלוהים". ברגע שאנחנו מלמדים את הילדים לא לחשוב בצורה ביקורתית, לא לשאול שאלות, לא להטיל ספק, אלא לקבל כאקסיומה מוכנה מראש את אמיתותו של כוח חיצון בר סמכא, ואת החובה של הילד לקבל אמת זו, ויותר מכך, לאהוב אותה, הרי שכל שנותר הוא לשכנע את הילד שהדברים שאנו לא רוצים שהוא יעשה מהווים מעשי "שנאה" כלפי אותה אקסיומה, כלפי אותו אל. מדובר במניפולציה רגשית בסיסית ביותר ומהנמוכות ביותר שקיימות. מניפולציה דומה מפעיל אב האונס את בתו ואומר לה שהוא אוהב אותה ושאם היא אוהבת אותו הרי שהיא לא תגלה, כי זה יפגע בו.
כן, לא סתם אני עושה אלגוריה כל כך שערורייתית. כי הנושא שעליו רוכב מר בנט הוא "אונס של ילדים", דבר שכמובן "לא קורה" בחינוך הדתי-ממלכתי לטעמו. אבל האם יש אונס מנטאלי חמור יותר מללמד את הילד לא לחשוב? לא להטיל ספק? לא לשאול שאלות? האם יש אונס מנטאלי חמור יותר מאשר לסמא את עיניו של הילד למציאות, ללמד אותו אגדות ומעשיות ולגרום לו להאמין שמדובר בעובדות היסטוריות?
אם אני אחנך את ילדי שספרי "הארי פוטר" הם אמיתיים, שקוסמים וכל היצורים המיתיים המופיעים בהם קיימים במציאות, הרי שכולם יראו בזה פשע נורא. יגידו שהשחתתי את מוחו של הילד, שחשפתי אותו ללעג וקלס בקרב הילדים שיודעים שאין מכשפות שעפות על מטאטאים במציאות. לעומת זאת, אם אני אגיד לו שהעולם התחיל לפני חמשת-אלפים שנה בגן עדן מיסטי שבו יש חיות מדברות – זה יהיה בסדר. להפך – זה יהיה "ערכי". זה איכשהו יגן עליו מפני הערכים הרקובים של החילוניות.
הצרה האמיתית היא שהרבה חילוניים לא רואים את הסכנה, והמהפכה הדתית החלה כבר, אנחנו עכשיו בעיצומה, וכמעט ועברה היא את שלב האל-חזור. אבל היא לא מהפכה רעשנית או אלימה, להיפך, היא מהפכה שקטה. מהפכה שבה לאט לאט מחדירים לחיינו, לתרבותנו ולחומרי הלימוד בבתי הספר החילוניים סממנים דתיים. כך שהורה מודאג מודיע לי שבחומרי הלימוד של ילדיו הוא רואה את המילה בס"ד מופיעה לפעמים. והנה לאחרונה, גם המילה "אלוהים" הוחלפה בצורתה העילגת - "אלוקים". וחוד החנית של המהפכה השקטה הזו, הם אנשים כמו האח בנט, או כמו מר משה פייגלין. אם תיכנסו לדף הפייסבוק של מר פייגלין, הרמז ה"דוסי" היחיד שתיתקלו בו מייד הוא צילום של חבר הכנסת על פני גרפיטי שאומר "יהדות = חירות" (ואני לא אגע כעת בקשקושון הקטן הזה, זה משהו לפוסט אחר ביום אחר). רוב הסטאטוסים של מר פייגלין עוסקים בדברים שחילונים וליברלים יכולים בהחלט להזדהות עימם: לגליזציה של מריחואנה, מצוקת הדיור, תנאי העסקה ומצוקות חברתיות כאלה ואחרות. רק בסופי השבוע ובחגים תמצאו פוסטים דתיים ברוחם, כביכול לא מטיפניים.
המטרה היא שנפסיק לראות בכלל את הדת. המטרה היא למסמס את הגבולות בין המציאות ה"רגילה" והדת. שהדת תהפוך להיות חלק בלתי נפרד מחיינו ומחיי ילדינו, כפי שהיא חלק בלתי נפרד מחייהם, אבל בלי שנשים לב. טיפין טיפין. בעדינות. כמו מוכר סמים הכי חברותי בעולם שמציע לך לנסות מנה אחת קטנה, מה אכפת לך, בחינם, בשביל שהמסיבה תהיה טובה יותר. ובמסיבה הבאה הוא אומר "נכון שנהנית? אתה יודע מה? אני רוצה שיהיה לך טוב על הלב. קח את המנה הזו גם כן – עלי.". וכעבור כמה שבועות אתה פתאום קולט שלפני כל מסיבה אתה עושה עצירה אוטומטית אצל אותו סוחר, וכבר הרגלת את עצמך לחשב בראש את עלויות הערב שכוללות גם את עלות המנה שלך. אתה עכשיו לקוח חוזר. זה חלק בלתי נפרד מחיי הלילה שלך, אתה בכלל לא מבין איך פעם רקדת בלי זה.
אונס של ילדים קורה בארץ הזו כל יום, ורובו מתרחש בחינוך הדתי ובחינוך התורני. מכיוון שמבחינת האנשים האלה המילה "חינוך" אומרת משהו אחר לגמרי ממה שהיא אומרת לנו, החילוניים. כשאנחנו חושבים "חינוך", אנחנו חושבים "השכלה", "חשיבה ביקורתית", "דמוקרטיה", "זכויות האדם". מערכת החינוך שלנו לא רק שהיא לא מושלמת, היא רקובה ומצחינה וכבר עברה את שלב הריפוי. היא צריכה מוות של רחמים, ולהיוולד מחדש. אין בכך ספק בכלל, וכן – הפרשה האחרונה היא אכן עדות לכך.
אבל כשבנט וחבר מרעיו אומרים "חינוך" הם באמת מתכוונים "תכנות". ואני מעדיף שהילד שלי ילך למערכת ה"חינוך" הכי קלוקלת בעולם, מאשר שיבלה יום אחד בבית ספר לתכנות מוחות. |