כותרות TheMarker >
    ';
    0

    "ודייק", עם מותה של יהודית הנדל, תגובה לדרור בורשטיין , בעריכה

    13 תגובות   יום שבת, 31/5/14, 11:15

    אני מצרה מראש על הנימה הסרקסטית אם תעלה כזאת, ורק אציין שהיא נובעת מהתמעטות הענין בספרים ובסופרים (למעט רכילות הקשורה בהם) ובתחושתי הפרטית של, מה אני עושה כאן בכלל, ולמה לא חייתי לפני מאה שנה. הרבה לפני שאוכל ואכילה נעשו "אישיו תרבותי", חפרתי אנוכי אמתכם ב"ארוחת בוקר תמימה" מאת יהודית הנדל. את סיפורה, "הסעודה החגיגית של ידידתי ב.", הצגתי כעין "סמפוזיוּם", טקס מכונן, המוצג, אם במודע ואם לאו, כניגוד לאוירה ב"החגיגה של באבט", אולי זקני הדור יזכרו לפחות את הסרט. טוב, לא "אחפור" לכם, אבל לטעמי הנדל  הפליאה לכתוב ו"שווה" לחטט בכתביה, לרגל מותה ובכלל.  (ובלשון הדור, היא כתבה "וואו").

    שבתי מנסיעה ארוכה ומאמרו של דרור בורשטיין במוסף תרבות וספרות הארץ מאתמול (המלצה במקום הספד, בובה שאוכלת צער,  http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2333700  ) גילה לי את דבר מותה. בורשטיין אומר דברים מכמירי לב על כתיבתה, אבל מחמיץ משהו, לטעמי. וכך יצא שדוקא אני, הסולדת כל כך מרכילות נאלצת "לתקן" רושם לא נכון, בעיני לפחות, באשר לחייה של היוצרת ולכתיבה בכלל, בורשטיין תוהה באשר להתמודדותה של הנדל עם שכול, צער וקושי בחייה ובכלל. וכך בוער בעצמותיי הצורך להזכיר לו, וכמה מוזר שהוא אינו זוכר את הקלישאה הנכונה, לדאבון לב, על מקור היצירה. (כאב, פצע, למי שאינו מכיר).

    ולתיקונים עצמם: בורשטיין מציין , כי הנדל "נתאלמנה 40 שנה לפני מותה", וכי אבדה את ביתה דורית מאירוביץ' לפני שבע שנים.

    אבל הנדל עצמה כתבה ספרון אוטוביוגרפי ואמיץ להחריד, בשם "הכוח האחר", עם מות בעלה, הצייר צבי מאירוביץ' . אני מודה כאן שוב לפרופ' נורית גוברין תבדל לחיים על שהפנתה את תשומת לבי לספר הזה לפני שנים רבות. קריאה בו מגלה, עד כמה הדחיקה הנדל את עצמיותה בפני אישיותו של בעלה. לטעמי, כתיבתה של הנדל לאחר מות בעלה משוחררת, מורכבת, ומעניינת הרבה יותר לאחר ההתאלמנות ובודאי לאחר הכתיבה המשחררת של "הכוח האחר".

    להבנתי הבת, דורית מאירוביץ', היתה דמות אינטליגנטית מאד אבל בעייתית, בלשון המעטה, מבחינת מצב הנפש, ואיני מחדשת כאן כי הנושא נדון בציבור כבר.

    עם כל זאת, אני לגמרי מסכימה עם דברי בורשטיין באשר ל"הר הטועים" ו"ליד כפרים שקטים". הנדל, בכתיבתה המדויקת,  אכן ידעה את סוד האיפוק והצמצום, הדרך הנכונה לטיפול בשכול, והיחידה שאינה מתקבלת כפאתטית. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/6/14 22:23:
      אותם סופרים דגולים משאירים אחריהם יצירות שהן בבחינת ערך מוסף

      צטט: שטוטית 2014-06-02 01:45:09

      תודה מכביתה יקרה לכתיבת הרשומה על הנדל. לטעמי לא זכתה מדי הרבה למאמרים ומובאות עם מותה לפני כשבוע

       

      תודה לך שטוטינקה, ולדאבון לב , את צודקת. 

      צטט: זונות פוליטיות 2014-05-31 21:58:08

       

       

      ברוטוס:   לכל אחד יש שכול או כאב או התמודדות שמשפיעה על חייו, האחד מוציא זאת בכתיבה השני מוציא זאת בדרך אחרת

       

      דפקא לא. יש כאלה שחיים בעושר אושר וכושר כמו תפוחי אדמה.

      נטוס:      בימים שבהם הנוער רק רוצה להיות מפורסם ולא חשוב לו על מה, חשוב להזכיר שיש לנו ספרים, סופרים, משוררים ושחשוב לקרוא

       

      זה נכון! כשהייתי מאד קטנה דיברתי עם סבי על הצורך להתפרסם. הוא אמר לי, "הנה , למשל, היטלר מפורסם מאד.

      אז ירדתי למחתרת. אבל היום, במקצועות מסויימים, רבים, אם אינך מפורסם אינך עובד. 

       

       

      וביחס ליצירה, אני כשאני כותבת שיר למשל (לצערי, נדיר לאחרונה), אני ממש חשה בניצוץ ההוא שדברו עליו ביאליק וגם, למשל, יונה וולך.  סוג של מתנה מנחמת מעט, או , לפחות, פורקן. 

       

       

      ..

       

       

        3/6/14 16:13:
      הנדל, בכתיבתה המדויקת, אכן ידעה את סוד האיפוק והצמצום, הדרך הנכונה לטיפול בשכול - זה נכון מאד. תודה, מכבית
        2/6/14 01:45:
      תודה מכביתה יקרה לכתיבת הרשומה על הנדל. לטעמי לא זכתה מדי הרבה למאמרים ומובאות עם מותה לפני כשבוע
        1/6/14 06:20:
      מכבית תודה על השיתוף - שבוע נפלא
        31/5/14 21:58:

       

       

      ברוטוס:   לכל אחד יש שכול או כאב או התמודדות שמשפיעה על חייו, האחד מוציא זאת בכתיבה השני מוציא זאת בדרך אחרת

       

       

      נטוס:      בימים שבהם הנוער רק רוצה להיות מפורסם ולא חשוב לו על מה, חשוב להזכיר שיש לנו ספרים, סופרים, משוררים ושחשוב לקרוא

       

       

      ..

       

       

        31/5/14 17:40:

      מכבית יקירתי

      מקווה שנהנת  מהנסיעה ושבת בכוחות מחודשים

      בזכותך אני מתוודעה לסופרת יהודית הנדל  ז"ל ואחפש אחר כתבי העת שלה

      אני חושבת שכל אדם מתמודד אחרת עם אבל ואובדן / כאב וצער

      לא נידמה לי שניתן לבקר מישהו למה עשה כך ולא אחרת

      ושלא נדע צער וכאב , אובדן ושכול

      ושלא נצטרך לעמוד במבחן הסביבה

      * חיבוקים אוהבים ושבוע נהדר

      צטט: איציק אביב 2014-05-31 14:06:35

      אני זוכר לטובה את החצר של מומו הגדולה. את שאר ספריה לא קראתי, אולי עכשיו.

       

      אם זכרוני אינו בוגד בי זה מהראשונים. ממליצה במיוחד על "ליד  כפרים שקטים" למי שיש כוח לגעת בשואה, ועוד יותר על כל קובצי הסיפורים הקצרים שלה, נוגעת בקיצור ובמיומנות ב"מצב האנושי". 

        31/5/14 14:06:
      אני זוכר לטובה את החצר של מומו הגדולה. את שאר ספריה לא קראתי, אולי עכשיו.

      צטט: א ח א ב 2014-05-31 12:21:16

      עם כל הכבוד לסופרים ולסופרות - (ויש הרבה), יצירתם מעניינת וחשובה הרבה יותר.

      לא בטוחה שהבנתי, - אם אתה אומר שהיצירה חשובה יותר מהחיים, אני נוטה להסכים למרות שבעצם אי אפשר להפריד.  חוץ מזה, הטרנד של התקופה שונה. אולי זה לא המקום לומר זאת אבל הספר של טניה ריינהרט "מקוביזם למדונה" מסביר יפה את המהלך של מעבר ההתמקדות מהיצירה - אל היוצר. 
      אני "מהדור הישן", לא חושבת ש כולנו סופרים. 
        31/5/14 12:21:
      עם כל הכבוד לסופרים ולסופרות - (ויש הרבה), יצירתם מעניינת וחשובה הרבה יותר.
        31/5/14 11:37:

      תודה.