מצאתי היום חצי תיק של כינור בפח הזבל ברחבת המוזיאון כשהתקרבתי לזרוק מסטיק. 

שלפתי 

ושעות הסתובבנו ברחובות ובערב מחול מהמזרח התיכון ובבתי הקפה ובחניות ובפיצוציות. צמודים. אני וחצי קופסה כינורית. מאובקת. כל מי שראה אותי מצידי האחד חשב שבדיוק חזרתי מהופעה או מחזרות מפרכות לקונצרט המתקרב והביט בהערכה במי שלא תיפרד מהסטרדיוואריוס שלה ורק מי שראה אותי מצידי האחר ידע שמדובר בקליפה. 

.

..

.

(קודם מצאתי כסף, ככה ברחוב, והבנתי שאת כל חיי העברתי בטעות, לימדו אותי שבשביל כסף צריך לעבוד, לעבוד קשה, אתיקה ייקית, ככה הבאתי על עצמי עוד ועוד עבודה, וכסף זה הרי לא העיקר, עכשיו בא הסוד ולימד אותנו לחשוב על כסף, רק כסף, פשוט כסף, והנה, הנה זה בא, מתגלגל ברחובות, בתגובה ביקשתי הערכה, חשבתי הערכה, דימיינתי הכרה ומיד קיבלתי חצי קופסה ולא מעט הערכה, בפעם הבאה אבקש .. מה אבקש? .. גם לבקש עדיין איני יודעת, אולי אבקש לדעת לבקש)

.

..

.