הלו מירושלים. הלו, רובי, מדבר ראש הממשלה. שלום כבוד ראש הממשלה, זמן רב לא שוחחנו. תראה רובי, אני שמח להודיע לך שהחלטתי לתמוך במועמדותך לתפקיד הנשיא. תודה אדוני, אני מעריך את זה מאד. אמנם היו ביחסינו עליות ומורדות אבל אני מקווה שנוכל לשים זאת מאחורינו ולהסתכל לעבר העתיד. בהחלט, אדוני. אני משוכנע שאתה המועמד הטוב ביותר. אני תומך בך, הציבור תומך בך וגם מאמר המערכת של "ישראל היום" שיופיע מחר תומך בך. זה באמת נעים לשמוע. תמיכה מלאה, בך ובמועמדותך. תודה. ובכל החלטה שתקבל במירוץ. תודה מירושלים. גם אם תחליט לפרוש, אני אתמוך. לפרוש? מה פתאום? אני רק אומר שאם יש לך מחשבות שניות על כל העניין אז אני לא רוצה שתישאר במירוץ רק מתוך מחויבות אלי ומתוך הוקרת תודה על תמיכתי האיתנה והבלתי מסויגת. אין חשש כזה, אדוני, הנשיאות היא משאת נפשי מזה שנים. הא.. אם ככה אז אני תומך בך בכל נפשי ובכל לבבי ובכל מאודי. זו אכן בשורה משמחת. אבל בכל זאת, כדי לטהר את האווירה וכדי שלא יהיו משקעים, הייתי רוצה להסביר מדוע בכל זאת השתהיתי מעט בתמיכתי בך.
אשמח לשמוע.
אמרתי לעצמי: הרי רובי הוא איש צנוע, איש של העם, איש שרחוק מגינוני שררה וטקס. מה הוא יעשה בבית הנשיא? יקבל כתבי אמנה של שגרירים? יערוך ערבי קוקטייל למשלחות? זה לא מתאים לרובי שלנו, הצנוע והעניו שבחבורה. הנשיאות הרי תחנוק אותו. הוא לא קורץ מהחומר הזה. הסר חשש, אדוני, אני משוכנע שאצליח לעצב את נשיאותי בהתאם לאופיי. יצחק בן צבי יכול לשמש עבורי מופת לנשיאות צנועה ורחוקה מגינונים. וההומור המפורסם שלך? מה יהיה עליו? הרי נשיא לא יכול להתלוצץ. עליו לגלם את סבלו של העם היהודי במשך אלפי שנים ואת האסונות הבאים עלינו לטובה. אני משוכנע שבדיחה מדי פעם לא תפגע במוסד הנשיאות. בהחלט תפגע, ללא ספק, פגיעה אנושה – בנשיאות ובמדינה כולה. אני אחשוב על כך. אם בכך כרוך הדבר – אתלוצץ רק בחדרי חדרים וגם אז רק לבדי. אבל בינתיים רובי, כל עוד אינך נשיא – אין סיבה שלא ליהנות מקצת הומור בריא. אתה יודע רובי, בערב אני אוהב לצפות בשידורים חוזרים של סיינפלד. ככה סתם, לנקות את הראש. אין כמו הומור, אדוני, לחידוש המרץ, מספרים פה בירושלים על סורמלו.. בקיצור, אתמול היה פרק נהדר. הפרק על תחרות הריצה, מכיר? תזכיר לי. כולם לוחצים על ג'רי שיתחרה בריצה. אבל הוא מסרב בכל תוקף וטוען "אני בוחר לא לרוץ". כן, אני נזכר – זה בגלל שהוא רימה בתחרות בתיכון ופוחד שידעו שהוא לא באמת מהיר.
הסיבה לא חשובה. אני התרשמתי מהעצמה של הטיעון "אני בוחר לא לרוץ", העמידה מול כולם, ההתמודדות עם הלחצים. ממש נותן חומר למחשבה, לא כך, רובי?
לא חסר לי חומר למחשבה. אני חושב הרבה על ירושלים, בעיקר בימים אלו, הסמוכים ליום ירושלים.
הייתי מציע לך לחשוב על זה. הבנתי שהפרק הזה הוא שגרם לאיינשטיין לא לרוץ למשרת נשיא המדינה למרות הפצרות בן גוריון.
אני לא חושב שזו הסיבה.
גם אם לא, יש עוד סיבה לחשוב על כל העניין מחדש. תראה רובי, אם לומר את האמת - אני חושב שהנשיאות קצת קטנה עליך. אני מאמין שעתידך הפוליטי עוד לפניך.
להיות האזרח מספר אחד זה כבוד גדול.
עדיין מדובר באזרח. רובי, אני מדבר על משהו שהוא גדול מלהיות אזרח.
למה אתה מתכוון, אדוני ראש הממשלה.
תראה רובי, קצת קשה לי לדבר על זה, אבל אני חייב להכיר בכך שלא אהיה ראש ממשלה לנצח. וכשאני מסתכל מסביבי אני רואה רק איש אחד שהוא בעל הערכים, היכולת ותעצומות הנפש לרשת את מקומי - זה אתה רובי, אתה ולא אחר. לכן אולי ראוי לשקול שוב את עניין הנשיאות – כדי שביום פקודה תהיה זמין להנהיג את המדינה. בית הנשיא הוא בית קברות פוליטי – אל לך ללכת לשם. אתה נועדת לצמרת.
באמת?
בוודאי, מאותה סיבה גם הדחתי אותך מתפקיד יו"ר הכנסת. איש כמוך לא נועד לדפוק בפטיש ולהתכתש עם גילה גמליאל.
זאת הסיבה? אני חייב להודות שחשדתי במניעים אחרים.
בוודאי שזו הסיבה, לכן גם לא מיניתי אותך לשר.
באמת שאלתי את עצמי למה.
זו הסיבה, רובי, זו ולא אחרת. הרי רק משום כך עיכבתי את תמיכת בך ורק משם כך אני מקדים את תמיכתי בפרישתך מהמירוץ.
אני אקח את הדברים לתשומת ליבי, אדוני.
בכל מקרה, תהיה החלטתך אשר תהיה, לפרוש או כלל לא להתמודד, אני אתמוך בך בכל ליבי.
תודה אדוני.
זה הכול, להתראות.
להתראות מירושלים. |