סיפור "קטן", אחד מני רבים. אדם פנה לעו"ד כדי שיטפל עבורו בתביעה שהגיש נגדו בנק. לאחר יום אחד התחרט האיש ודרש מעוה"ד להחזיר לו את החומר, אך העו"ד התעקש שההסכם ביניהם מזכה אותו בסך 4,000 ₪, בכל מקרה וכי יפקיד את ההמחאה. העימות ביניהם החריף, האיש התפרץ בצעקות ואיומים ועוה"ד הזמין משטרה ואף טען כי הלקוח איים עליו בסכין. הנ"ל הכחיש את האיום בסכין, אך נעצר, נחקר ושוחרר בערבות. לאחר יומיים הגיש עוה"ד תלונה נוספת כנגדו, בטענה שהגיע לביתו הפרטי ואיים עליו. הפעם הוא נעצר ולא שוחרר אלא נשלח למעצר בית למשך 5 ימים. משהשתחרר, פנה למשטרה והתלונן כי תלונת העו"ד נגדו היתה תלונה כוזבת, מכיוון שביום ובשעה בהן איים כביכול על עוה"ד בביתו – הוא היה במקום עבודתו. ואכן, המשטרה בדקה ומצאה הוכחות מוחלטות לטענתו. למרות זאת, המשטרה רק חיפשה להיפטר משניהם והיא סגרה את שתי התלונות ההדדיות... בינתיים ביטל הלקוח את ההמחאה ועוה"ד הגיש תביעה לתשלום כנגדו ומאידך, הלקוח הפגוע הגיש תביעה נגדית, על נגישה ולשון הרע בטענו ששמו הטוב ואף בריאותו ובריאות רעייתו נפגעו עקב הסיפור והוא אף איבד מקום עבודה עקב כך. השופטת שדנה בתביעות ההדדיות קבעה שלא היתה הוכחה לקיומה של סכין בתלונה א' ושתלונה ב' היתה "תלונת שווא" או בעברית פשוטה – מעשה נפשע נקמני וזדוני שנועד להערכתי להביא לטיפול משטרתי חריף יותר בלקוח המסכן... ולאחר קביעות נחרצות אלו היא פסקה כך: 1. לעוה"ד מגיע הכסף כי ההסכם ביניהם נערך כדין ולא היתה הצדקה לבטלו חד צדדית. 2. עוה"ד ישלם ללקוח סך של 30,000 ₪ כפיצוי על הפגיעה בשמו הטוב וזאת, ציטוט: "בהתחשב מחד בחומרה שבתלונת שווא ע"י עורך דין כנגד לקוחו ומאידך בעובדה שיומיים לפני כן התנהג הלקוח באופן מאיים ובלתי מקובל".
הנה זה מה ששווים שמו הטוב וחרותו של אדם בישראל, 30,000 ₪. וסנקציה כספית זו הינה כנראה העונש היחידי בו ייענש עוה"ד המנוול. וכי יעלה על הדעת שהשופטת תורה למשטרה לפתוח מחדש את התלונה כנגד "קצין של בית המשפט" שהחליט בזדון מוחלט להעליל על אדם אחר? לתשומת לב שרת המשפטים ונשיא ביהמ"ש העליון.
|