עננים של מלחמה מכסים את צ'אד.

כבר מספר ימים שאין לי שום קשר, אי מייל או טלפון עם איש מהאנשים הנפלאים והנדיבים שפגשתי בצ'אד. אני מנסה. שולחת הודעות לחור השחור שנפער בצד השני. מקווה לתשובה ואין.

הבוקר קיבלתי עדכון מנציבות הפליטים של האו"ם המביעה דאגה וחשש לגורל מאות אלפי הפליטים והעקורים בצ'אד. אח, הדיפלומטיה העדינה והניסוח הפושר. מה שרציתם לכתוב הוא 'הלך עליהם, אללה ירחמם'?  בלי נציבות הפליטים והארגונים השותפים - אין חיים במחנות. 280 אלף פליטים מדרפור והרפובליקה המרכז אפריקאית ועוד 180 אלף עקורים יצטרכו לדאוג לעצמם.

הדיווחים מהבירה מקוטעים ולא ברורים. גופות מוטלות ברחובות העיר ואלפים נמלטים ממנה לקמרון השכנה.

המורדים מורים לתושבים להימלט, הם מתכוונים להסתער שוב ולהדיח את הנשיא, אידריס דבי, אחרי 18 שנים של שלטון יחיד מושחת.

אני נזכרת בלילה האחרון בצ'אד,שותים במלון על גדת נהר השארי והאורות של קמרון מבליחים ממול. כאילו היה הכל רק אשליה. מעטה דק שנקרע לפתע.

עכשיו כבר באמת אין ג'מנה, כפי שאומר הצלם.

שתי כתבות שלנו מתפרסמות השבוע על צ'אד - במסע אחר ובג'רוסלם פוסט. והדאגה לגורל החברים מאחור לא נותנת מנוח.

שתי תמונות ולינק לכתבה היום

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1202064581831&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull

התמונות- נהר השארי ביום של שקט וחיילי הנשיא בבירה. עוד יבוא שלום?

ספיח:

עורכים המעוניינים בסיפור- מוזמנים לפנות

ספיח ב'

אחרי מספר ימים מורטי עצבים הגיעה הודעת מייל קצרה, אחי האפריקאי חי וקיים בנג'מנה. לא בטוחה אם לשמוח או למרוט שיערות מדאגה.