בצבא הנאמנות היא מעל הכל, גם אם יהיה חייל כושל ונרפה לפחות לא יהיה בוגד. שיהיה מסור למטרתו בין אם יצליח ובין אם ימעד. כך העניין בדבקות הנשמה, גם אם תמעד ותיכשל עד אין מספר בכל עניין שבעולם, אסור לה שתבגוד ביעד מלחמתה. ובאמת בעניינים הללו אי אפשר לה שתבגוד, וכל מי שבגד מוכיח בזאת מעולם לא היה בצבא באמת. כי הדבר הזה הוא טבע הכרחי שכל מי שנגע בקצה מטה ההארה נעשה לוחם נאמן לנצח נצחים ,ויתן את כל יקר הון נפשו , עולם הזה ועולם הבא, למען מטרתו. וכל עניין ההבטה למצבו במלחמה, כישלונו או הצלחתו, לא יועיל ולא יזיק כלל לעצם המטרה. ואין בדברים האלו לא ייאוש ולא עידוד, כשם שהכח המושך את הגופים לאדמה אין בו לא ייאוש ולא עידוד. לכן, אם רואה אדם שנאמנות זו למטרה פגה ממנו והוא חדל מלהאמין בה, ידע שמעולם לא נגעה בו ההארה המדוברת ולא קרב אליה ולצל צלה. אלא כך טבעה, שברגע שנשקה בנפש ההארה, הרי היא נעשית חולת אהבה ואין מרפא לה אלא באהבה עצמה.