4.2.08 כ"ח בשבט
ואת שוכבת בלי ניד וזיע על מושב העור במכונית. היידי שלי במסע בין עולמות. נותרתי מאחור. אורי לוקח אותך על הידיים,מבקש ממני לבחור את חלקת האדמה שתהיה נחלת עולמים שלך.מנסה לקום, לצאת מהאוטו.רגלי בוגדות בי. לא מסוגלת לעמוד,חשה כושלת. מישהו תומך בי.שאגות יגון לא מוכרות יוצאות מגרוני.שמים כחולים שמש מכה בעוצמה,ואת היידי שלי תטמני באדמה? אולי אני חולמת.אולי זה לא אמיתי. את נראית יפה כל כך,זוהרת,שלוה. תמיד אמרתי לך שמשאלת לבי שנצא ביחד מן העולם.אך הייתי לוזרית.לא היה בי האומץ. ואת הקדמת אותי.עזבת ראשונה. מניחים אותך באדמה.אני עוצרת בעדם. מה?אתם לא עוטפים אותה?רוצים שיכנס לה חול בעיניים?בפה? חכו.עוד רגע.עוד מחר.הבאתי כיסוי קשמיר בצבע ורוד שזור בחוטי זהב. את נראית עכשיו כמו תמיד נסיכה.מבקשת את מעיל הקטיפה האדום שלגופך.למזכרת.אחבק אותו כל לילה בלכתי לישון.כאילו זאת את.זהו.הגיע הרגע שפחדתי ממנו כל חיי.חופרים בור.טומנים אותך יפה שלי.אני נושאת תפילה .שוב רגלי כושלות.אין לי אויר נותנים לי לכסות אותך בחול.אני לוקחת חופן חול ומפזרת על ראשי.מה שטוב לך טוב גם לי. היידי שלי.זה המראה הכי קשה בחיים.לראות את הסוף .חושך בעיניים.משתתפים בצערי.הם הולכים. אני נשארת איתך.מה?איך אשאיר אותך בחושך לבד? שעות עוברות.מדברת איתך,אלייך.את לא עונה. אולי אין קליטה במעלה המדרגות לגן עדן? מישהו מניח יד על כתפי?מה תרצי שנכתוב על המצבה?יש לך אפשרות לעשר מילים. חושבת לעצמי אולי אכתוב: היידי ילדה יפה שלי ,אהבת חיי, כל עולמי,לנצח שלך ואיתך נשיקות וחיבוקים מאמא. אבל זה יותר מעשר מילים. מה כבר אפשר להשמיט? את הנשמה כבר לקחו לי. |