חברים הם כמו כוכבים גם כשהם רחוקים ולא רואים אותם יודעים שהם קיימים
השבוע הפציע לו הכוכב ה-30. את כל כוכבי אני אוהבת... אחד אחד למדתי לקבל... להנות מעצם הקבלה... ההערכה... הנתינה של אחרים אלי...
זה לא היה לי קל... אני מודה - הייתי צריכה להתרגל...
כל כוכב הפתיע אותי - וואו... לי?
ולאט לאט התחלתי להנות מזה... וואו.. איזה כייף...
ואז עברתי שלב... הייתי מסיימת פוסט, שולחת, קוראת... ואומרת....
אני הייתי מככבת אותי על הפוסט הזה !
לתת כוכבים למדתי מהר מאד... אין לי שום בעיה לתת... יש לי בעיה שאין לי מספיק כוכבים לחלק... מה שאני אוהבת, מילה שמשאירה בי משהו... בקלות אני מפרגנת... בכלל בחיים... דברים טובים אני אומרת בשמחה...
אבל לקבל מחמאה? את ים סוף אני חוצבת.... כבר בתיכון כשרקדתי ואמרו לי שאני רוקדת יפה... עניתי... פלונית רוקדת יפה... ואמרה לי מישהי אז... אולי תלמדי להגיד תודה ולשתוק?
כמה שנים עברו מאז והאמת שתמיד היו לי דברים השרדותיים כבדים יותר לטפל בהם וזה הקטן נדחק לסוף הרשימה... אחרי "ערך עצמי", "נשיות" ועוד כל מיני כאלה.... וזה עוד ברקודים... שם אני אמורה להיות בטוחה בעצמי... ותמיד אומרים מילים כמו... מגיע לך להיות מאושרת... אהה... או יבוא האדם שיעריץ את האדמה שאת דורכת עליה... אהה... ותמיד נראה שזה קורה רק אצל אחרים... אצלי זה יהיה כרגיל כרוך בעבודה... בתקשורת... בהדדיות....
עכשיו עם הכוכבים אני לומדת לקבל...
מהמקום הכל כך בנאלי....
אז תודה... תודה לכל אלה שמככבים אותי ועוזרים לי באחד השעורים הכי חשובים וכייפים שאני עוברת....
כי אתם יודעים מה... בין שאר התכונות שלי... אני גם מדהימה... ובאמת מגיע לי... מגיע לכולם להיות מאושרים....
תמיד אמרתי:
בחושך גם גחלילית היא אור וגם כוכב
עכשיו למדתי להוסיף:
כוכבים קיימים באור יום גם אם לא רואים אותם.. אנחנו צריכים להכיר את הכוכבים שלנו ובעיקר להכיר את הכוכב שאנחנו
גילה
|