כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (9)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/6/14 09:00:
    אגב, גם בתאלס היו שרידים פגאניים, פעם אחת גילה תגלית מדעית קו מצד אחד של חצי עיגול שפוגע בקשת ומגיע לפינה השנייה לעולם יהיה בזווית של מעלות) ורץ להקריב קורבן לאלים כאות תודה, ככל שהתקדם הזמן ונשכחה הנבואה, כך האופי הפילוסופי השתנה. אריסטו כבר סבר שהאלוהים (הסיבה הראשונה כלשונו) הוא אוטיסט שלא יודע כלום ממה שקורה בעולמו ובוודאי שלא מתערב בנעשה, מין תוכנה חכמה מאוד שמפעילה את הכל אבל חסרת יישות ובטח שאי אפשר לדבר איתה (נבואה)
      17/6/14 18:59:
    תודה על הסדר
      17/6/14 17:31:
    לפני הפילוסופיה יש רק פגאניות או נביאי ישראל
      17/6/14 17:29:
    יכולים לומר, אבל הם לא אומרים ככה, שום שיטה פילוסופית מעולם לא טענה שסברותיה נובעות מגילוי אלוהי כלשהו, אדרבה, ראשית הפילוסופיה (תאלס, בעל משפט תאלס בטריגונומטריה,) היא בדיוק בזמן של סיום הנבואה ( חורבן הבית), קודם לכן היה ברור בעולם שיש נוכחות ויש עם מי לדבר, ברגע שנוכחות האל הסתלקה התחילו לחשוב במסגרת עצמם, ועל פי זה לנסות להגדיר מה יש למעלה, אבל שום פילוסופיה לא נסמכת על מסורת של התגלות אלוהית.
      17/6/14 15:02:

    הפלספנים יכולים לאמר שימינה או שמאלה, למטה או למעלה, בכולם הגות בתפיסות עולם, בין אם נמצאים בראשית ציר הזמן או בנקודה אחרת בו..

      16/6/14 14:28:
    פילוסופיה- חשיבה מלמטה למעלה, התחתון מגדיר את העליון, יהדות חשיבה מלמעלה למטה, יש כבר הגדרות שהעליון הנחית כאן, והתחתון אחראי להבין אותם, להעמיק בהן, ולפרש את העולם על פיהם
      16/6/14 13:52:

    צטט: אסף ויצמן 2014-06-16 13:45:32

    יפה אמרת! יהדות זו צורת חשיבה נבדלת לחלוטין מפילוסופיה

    מה מבדיל אותה?
    מלבד מה שבפנים ואי אפשר להסביר

      16/6/14 13:45:
    יפה אמרת! יהדות זו צורת חשיבה נבדלת לחלוטין מפילוסופיה
      16/6/14 12:54:

    ותשובות- אַין.

    או שכל התשובות נכונות.

    או ששניהם אותו הדבר.

    פילוסופיה, מצד אחד היא המפתח לחשיבה, מצד שני- לא בכדי נראה לי שהיהדות מתרחקת מההגדרתה כפילוסופיה..

    0

    מה מניע אותנו כבני אדם?

    9 תגובות   יום רביעי, 11/6/14, 20:59

    מה מניע אותנו כבני אדם?

     

    מה מניע אותנו כבני אדם? מכוח מה אנו מאמינים ופועלים עבור רעיון כלשהו? מהו אותו הכוח שגורם לנו להעניש רוצחים ואנסים במשפט? האם אלו אינטואיציות בסיס, או שמא הוכחות שכליות? 


    אתחיל בשאלה מרתקת. אין לנו הוכחה בשכל שאנו אכן קיימים. הרי ניתן לטעון שכולנו חלום של יישות כלשהיא (כמו הסרט מטריקס), וכשהיא תרצה, היא תעלים את כולנו כלא היינו. כיון שאין לנו אפשרות לבדוק באמת את השאלה הזו, כי אין לנו את האפשרות לצאת מתוך המציאות של עצמנו, הרי שהספק הזה  אם אנו קיימים באמת או לא, מבחינתנו הוא שווה לשני הצדדים- ספק שקול. מעניין הוא שהספק הזה אינו מתאר את התנהגותנו כבני אדם. אנו מתייחסים לחיים ברצינות, כאילו שמי שרצח או אנס, באמת עשה משהו נורא, וזה לא רק חלום. בכלל, אנו מתייחסים לכל מה שקורה לנו ברצינות ומגיבים בהתאם, ולא מזלזלים כאילו זה רק חלום. אם כן יש סתירה בין אופן ההתנהגות שלנו, לבין מה שהשכל הקר אומר. השכל הקר אומר שאנו ספק קיימים, אבל הנפש מתנהגת כאילו אנו ודאי קיימים. מדוע זה כך? גם דקארט הרגיש בשאלה זו. הוא שם לב שכל מה שאנו אומרים, חושבים או מוכיחים מתחיל ממשהו שנקרא אני. "אני חושב", "אני מרגיש", "הוכחתי ש...". גם כל הוכחה מדעית מתחילה מה"אני". מהו אותו אני שמתחיל את הכל? דקארט כתב בתחילה את הקוגיטה (המשפט הבא) בדרך של הוכחה- "אני חושב משמע אני קיים", אחרי שהקשו עליו את קושיית המטריקס דלעיל (שאין הוכחה על הקיום), הוא חזר בו והשמיט את הביטוי "משמע", וכתב- "אני חושב, אני קיים". גם דקארט הבין שההתנהגות שלנו כאילו שאנו קיימים באמת, אינה נובעת מהוכחה שכלית, אלא מאינטואיצייה בסיסית שאין מה להקשות עליה שאלות, פירוש הדבר שהרצון שלנו להיות קיימים באמת הוא ודאי יותר לנו מאשר כוחו של הספק של ההוכחה השכלית. 

     

    שאלה דומה יש לשאול על זה שאנו מענישים רוצחים במשפט. האם יש הוכחה שיותר נכון שבני אדם יתקיימו מאשר שלא יתקיימו? אולי עדיף שלא יתקיימו ועדיף לחלק פרסים לרוצחים שמקדמים את המגמה שבני אדם יפסיקו להתקיים? מי אמר שחולי סכיזופרניה הם לא נורמלים וצריכים אשפוז? אין לנו הוכחה שכלית לזה, הרי אם רוב בני האדם היו נולדים סכיזופרנים, אז המיעוט שלא היה סכיזופרני, הוא היה מאושפז ומוגדר כלא נורמלי. אם כן העובדה שאנו מאשפזים סכיזופרנים נובעת מרצונם של הרוב בתפקוד אנושי מסויים, ולא מהוכחה שכלית. ישנם מספר אינטואיציות בסיס שאין אנו שואלים עליהם שאלות, והם הבסיס לחיינו. אמנם אחרי שיש אינטואיציות בסיס כאלו, אנו דורשים בהם סדר הגיוני, משפט ושיוויון, כגון שלא נקבל שופט שדן רוצחים שהוכחו כרוצחים לפי תחושות הבטן שלו, היום "קם על צד שמאל" ונתן לרוצח חמש מאסרי עולם, ומחר קם עם מצב רוח טוב ונתן לרוצח עבודות שירות. אנו דורשים פסק מנומק, מוכח והגיוני, שיסדר את אינטואיציות הבסיס שלנו בצורה מוכחת ושוייונית, ואם לא, לא נקבל את הכרעותיו של אותו שופט. כאן האינטואיציה אינה מקובלת כגורם מחייב. אינטואיציות שאינם אינטואיציות בסיס, כגון אדם שהאינטואיציה שלו מובילה אותו להתרפא רק ברפואות עתיקות ורוחניות, מקובלת עלינו רק כמחייבות את אותו אחד שמאמין בהם, כל עוד שאינו פוגע באחרים, אבל לא על ניהול חברה. החברה תטען כלפי אותו אחד המאמין ברפואות רוחניות, "זה מה שאתה מרגיש, אנו מרגישים אחרת, אם אתה רוצה לחייב את כל החברה בסוג הרפואה שלך, תוכיח באופן הגיוני שהרפואה שלך יותר יעילה מהרפואות המקובלות, ואם לא תוכיח, תתרפא רק אתה או מי שמרגיש כמוך באותם רפואות". 

     

    אינטואיציות שאינם אינטואיציות בסיס, אינם מחייבות מאיש אחד למשנהו, אבל היגיון מוכח כן.  מי שחייב 1000 שקל ומשלם  שקל אחד, בטענה שהוא מרגיש שהשקל שלו שווה 1000, מפסיד במשפט ונאלץ לשלם. המתמטיקה שלנו שהוכיחה בהיגיון  ש1000 אינו שווה 1 תופסת גם עליו, בכוח ובכפייה, למרות שהוא לא מרגיש כך. האם ההוכחה המתמטית ש 1000 שווה אחד היא מוחלטת? האם כל הוכחה שכלית היא מוחלטת? כבר רמזתי שלא (כי היא נובעת מה"אני"), ובהמשך אראה (לאור דברי של עמנואל קאנט) בטענות מסודרות יותר שהוכחה זה לא דבר מוחלט, אלא מה? יש בה מספיק כוח לתת את הוודאות המספקת לפעול מכוחה, ואף לכפות התנהגות כזו על מי שאינו מקבל אותה. בסיכום, אם נבחן את התנהגותם של רוב בני האדם, אז ניתן לראות שאנו מסכימים לחייב חברה רק בדבר מוכח בהיגיון, שכמו שאמרתי, מבוסס על מספר אקסיומיות בסיס שאין בהם הגיון מוכח (שאנו אכן קיימים, ושטוב שנתקיים, ועוד אקסיומות כאלו), אלא כך אנו רוצים שיהיה.


    כמו כן נסכם באופן כללי, שאנו מתחילים לפעול למען משהו, כשיש לנו וודאות מספקת בנכונותו עבורנו. אדם לא ישקיע כל כספו בבניית ביתו במקום שיש 90% סיכוי שהוא יחרב (כגון מתחת הר געש שעומד להתפרץ). עדיין נותר לברר מה מביא אותנו לאותה וודאות מספקת, שתניע אותנו לפעול? מתי אדם מוגדר כחריג, ולא נורמלי? מתי אדם מרגיש "לא ישר" או מוגדר כ"לא ישר" כשבתחומים מסויימים בחייו מספיקה לו וודאות מסויימת כדי לפעול, ובתחום אחר הוא מתעלם מוודאות פחותה מכך? האם "אדם של נוסחאות" שכל הזמן פועל  ע"פ מחקרים בדוקים, ובתחום של אכילת מתוק מכחיש את כל ההוכחות הוא "לא ישר"? מדוע?   

     

     

    המשך לפתיחה זו במאמרי "השכל והנשמה משוחחים על עין נכונה להבין בה את העולם", ושם יש בתגובות גם ויכוחים ופלפולים מאנשים יקרים שחידדו את מחשבותי

    כאן

    http://cafe.themarker.com/post/1971616/ 

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין