פתח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעונך

אולם הקולנוע, התאטרון והקונצרטים בבית עולים רעננה היה במבנה פח מגולוון כפי שעשויים ביתנים ומחסנים צבאיים. האקוסטיקה הייתה כמו בתוך חבית גדולה- תהודה, עיוותים, רעש וכיוון בלתי מוגדר של מקור הקול.
במקום הזה היו מארגנים גם את לילות הסליחות. היה בית כנסת נחמד, של טורקים, בבלוקונים אבל הוא היה מרוחק וקשה להגעה באמצע הלילה לסליחות. היו מתאספים הגברים, הילדים וחלק מהנשים באותו מבנה- מנין או שניים זה הכל , מביאים אוכל לארוחת הבוקר והיו אומרים "סליחות". המזמורים היו נהדרים, האקוסטיקה "נפלאה”. אבי הקשוח היה מתכונן שבועות לפני המועד, לומד יפה, יפה את המילים והמנגינה של הפיוט: “עת שערי רצון להיפתח"

http://www.piyut.org.il/tradition/908.html?currPerformance=1184

שזה תיאור עקדת יצחק. לא רק אבי היה מתכונן- כולם היו מתכוננים והקונץ היה לחלק בין המתפללים את הקטעים ככה שכל אחד יאמר את חלקו. לאבא היה קול צרוד, לא מכוון וזייף בצורה נוראית. הוא וכל האחרים היו מלאי רגש וכוונה והרשו לעצמם לבכות ממש לבכות, על הקרבת בניהם, משפחתם, חייהם או בכלל כל ה"אין" הזה ממנו כולם סבלו. ברור היה לכולם, ככה אני חושב, שהחוסר ואי שביעות רצון לא קשור למקום בו מצויים עתה אלא הוא גורלו של כל אחד מהעומדים במבנה המוזר הזה ומבקשים סליחה מאלוהים. נכון יותר מבקשים מאלוהים שיזרוק מבט גם עלינו ואולי יעזור לשפר קצת את העניינים מבחינת: “פתח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעונך"

http://www.piyut.org.il/tradition/1056.html?currPerformance=1390