כמובן שעדיף להישאר נשוי ולגדל ילדים בתוך משפחה תומכת המספקת להם מסגרת רגשית וכלכלית. אך, כאשר החיכוכים והמריבות גוברים על המסגרת התומכת - נוצר נזק לנפשות המעורבות ישירות (ההורים) ולא ישירות (הילדים) ולהתפתחות כל אחת מהן. במקרה זה כדאי לחשוב על מסגרת שתשמר כמה שיותר מהמשותף כ"משפחה" המתנהלת יחד אך מתגוררת בנפרד. יש חלופות אחדות לבתי משפט ולבתי דין רבניים, בהם שופט קובע ולא תמיד לפי מה שהיו מגיעים בני הזוג בהסכמה. ההחלטות המוסכמות, אף שהן קשות עדיפות על הכרעה חיצונית. בין הפתרונות מחוץ לכתלי בית המשפט, חייבים לרוב גורם מקצועי. זה יכול להיות מגשר אשר מנהל את התקשורת בין בני הזוג, משקף את המציאות, מבצע הגדרות מחדש של אמירות ולעתים מעצים את הצד הפחות אסרטיבי. הגישור עדיף עשרות מונים על תביעות בבית משפט הן מבחינת הנזק הנפשי לילדים ולהורים והם כלכלית. אך, טוב ממנו להערכתי גירושין בשיתוף-פעולה בו משתלב מומחה הילדים, מטפל ועורך דין נפרד לכל צד שאינו מסלים את הסכסוך. כל אחד נאמן ללקוחו אך שומר על תקשורת תקינה והגעה מהירה להחלטות הנכונות. לכאורה נראה תהליך עם הרבה משתתפים. אך, למעשה הנו התהליך הכי יעיל והכי מבטיח פתרון בהסכמה. הוא למעשה רזה יותר ממגשר ושני עו"ד חיצוניים היועצים בצדדים ומטפלים משפחתיים ונפשיים שיידרשו בתהליך חלופי לטפל בנזקים נגרם תהליך הגירושים. לסיכום: את הסיכסוך אפשר להעצים בהוספת שמן למדורה או לצנן במים. אני מציע מים. להתגרש בשלום.