כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    מרגלים או תיירים? - פרשת שלח לך

    0 תגובות   יום שישי , 13/6/14, 17:28

    בס"ד

    מרגלים או תיירים?
    פָּרָשַׁת שְׁלַח לָךְ

     

    על מה הפרשה
    פָּרָשַׁת שְׁלַח לָךְ (או שלח) היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י"ג פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו פסוק מ"א. החלק המרכזי בפרשה הוא תיאור חטא המרגלים ותוצאותיו. נושאים: חטא המרגלים - עם ישראל משתכנע מדברי המרגלים שלא יוכלו לכבוש את הארץ, ומתכוון לשוב למצרים. על כך הם נענשים בהארכת שהותם במדבר לארבעים שנה, פרק זמן בו ימותו בני הדור החוטא. ציוויים הלכתיים - המשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים ובהם: ציווי על הנסכים, הפרשת חלה, הבאת פר כקורבן חטאת על חטא כללי של העם:

    המקושש ומצוות ציצית, בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים להמיתו בסקילה וכך נעשה. בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע):

     

    שילוח המרגלים
    כתוב: [במדבר י"ג א' – ג' ] "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה"

    כולם יודעים את ההמשך שבמרגלים הוציאו את שם הארץ דיבה והקב"ה נשבע:
    [במדבר י"ד כ"א – כ"ג ] "וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ. כב כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. כג אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ"

    [בנדבר י"ד ל"ד – ל"ה ] "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי. לה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ"

    הייתה גזרה נוראה ועם ישראל לא יזכה להיכנס לארץ ישראל, אותם שש מאות אלף איש שבכו באותו לילה בתשעה באב, ימותו במדבר. וכפי שידוע שאכן כך קרה. ולכן כל אותו דור התחלף ורק הבנים של אותו דור זכו להיכנס לארץ ישראל.

    חז"ל [במסכת ערכין דף ט"ו עמ' א' ] " מתני' נמצא האומר בפיו חמור - דנותן מאה סלע והעושה מעשה דאונס בתולה לא יהיב אלא נ':"

    שכן מצינו שלא נגזר על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע. שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים. אומר רש"י: זה לגבי מרגלים ולכן העוון שנגזר על עם ישראל אע"פ שחטאו בעגל הקב"ה נעתר לבקשתו של משה רבנו ומחל לעם ישראל. ואילו לחטא המרגלים לא היה כפרה ולא מחילה. ונגזר על עם ישראל למות במדבר.

    רש"י מביא בתחילת הפרשה את דברי תנחומה: שואלים חז"ל למה נסמכה הפרשה לפרשת מרים בפרשת בהעלותך (הקודמת) האמת שזה תמוה כי זה הסדר הכרונולוגי. בפרשה הקודמת נשאלה השאלה למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, כי היא באמת לא שייכת לשם, היא שייכת לפרשת תצווה, אמור. שם מדובר על המנורה. אז השאלה כביכול לגיטימית. אבל כאן הפרשה קשורה לכאן כי זה בסדר האירועים. קראנו בפרשת בהעלותך שבעשרים לחודש השני עלה הענן. הענן עלה בכ' באייר. שלושה ימים הלכו. באיזה ימים הלכו? כ' כ"א כ"ב. בכ"ב עצרו ואז עם ישראל ביקש שליו. הקב"ה נתן להם שליו. כמה זמן. חודש ימים. מכ"ב באייר עד כ"ב בסיון. בכ"ב בסיוון מרים דיברה לשון הרע. ואז הייתה בהסגר שבעה ימים. עד כ"ט הייתה סגורה. בכ"ט שלחו את המרגלים.


    אז מה השאלה?

    רש"י מביא את דברי התנחומה: כפי שהיה צפוי לפני הקב"ה שהיו ואומרים לשון הרע על הארץ, לא יהיה להם פתחון פה לא ידענו עונשו של לשון הרע. לא ידענו שזה עוון כל כך חמור. אבל אתם רואים מה קבלה מרים על לשון הרע. אהרון שענני הכבוד בזכותו ומרים שהמים בזכותה דיברו במשה לא שתקתי להם. אז אתה מבין עד כמה העוון הוא חמור. אז אם ככה מזה ילמדו לא לדבר לשון הרע. אם ירצו לדבר לשון הרע יסתכלו מה נעשה עם מרים. ואפ"כ לא רצו ללמוד וכל כך נאמר: [ישעיהו מ"ד י"ח ] "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם"

    אז כל המפרשים שואלים איזה מן קל וחומר זה? מה אתה משווה מה אהרון ומרים דברו על משה על המרגלים שדברו על הארץ. זה עצים ואבנים ואילו משה רבנו הוא האדם הקרוב ביותר לקב"ה.  

     

    אז מה הקל וחומר?

    אם היו מקבלים כזה עונש על עצים ואבנים. וקל וחומר על משה רבנו. את השאלה הזאת שואלים עשרות מפרשים ויש עשרות תירוצים.

    בחרתי את הבאר מאושורוב. הוא אומר שכולנו יודעים שארץ ישראל זה לא איזה ארץ פשוטה. זו הארץ החביבה ביותר על הקב"ה. [במדבר רבה פרשה כ"ג] "הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי. אכניס את בני ישראל שהם חביבים עלי אל הארץ שהיא חביבה עלי"

    ז"א אם אתה מדבר על הארץ זה לא סתם איזה ארץ, תורכיה. אלא על הארץ שהכי חביבה על הקב"ה. אז אתה בעצם פוגע בקב"ה. לכן כאן יש קל וחומר כי אם משה הוא החביב על הקב"ה וארץ ישראל היא החביבה על הקב"ה אז יש כאן קל וחומר.

    פירוש נוסף: שהמרגלים דברו לא רק על הארץ אלא דיברו נגד הקב"ה. שם יש לך קל וחומר. הרי המרגלים לפי מה שהגמרה אומרת במסכת סוטה: על הפסוק: "כי חזק הוא ממנו". אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. אז הם דיברו כנגד הקב"ה אז קל וחומר. ומי שמדבר על משה רבנו אז על אחת כמה וכמה על מי שמדבר על הקב"ה.

     

    בספר דברי דוד

    יש דבר מאוד יפה שמרחיב את הלב: הוא אומר כל מה שקרה כאן: מרים שדיברה לשון הרע, המרגלים... הכול מתחיל מארבע מילים שאמרו מידד ואלדד. אז במילא הסדר של הפרשיות הוא בסדר מעניין מאוד. למה?

    נחזור לפרשת שבוע שעבר (בהעלותך) מה קרה שם? עם ישראל רוצה שליו. לא רוצים מן. כל הזמן מן. רוצים שלווים. אומר משה רבנו מאין לתת לי בשר לכל העם הזה. האני הורתי את העם הזה האני ילדתי אותו?אני לא שייך לבשר. אני שייך למן כי מן זה רוחני. בשר לא יכול לבוא דרכי, כי זה גשמי. ואני מנותק מהחומר. אומר הקב"ה למשה, בשר לא יבוא דרכך, בשר יבוא דרך שבעים הזקנים. אתה אמרת שאתה לא הרית ולא ילדת את העם הזה אני אצרף לך שבעים זקנים והם יעזרו לך בנטל. דרכם יבוא הבשר. יוצא שמשה רבנו היה צריך לאסוף שבעים זקנים. איך?

    שואלת [גמרה במסכת סנהדרין] רש"י מביא את הדברים "אמר משה: אם אני לוקח חמש מכל שבט, יש לי שישים. אם אני לוקח שש מכל שבט יש לי שבעים ושתים. יש לי שניים מיותרים מה אני עושה. אמר משה רבנו אני אכתוב על שבעים פתקים "זקן" ועל שתיים כלום. הם יהיו ריקים. אני אקרא למועמדים ואגיד להם כל אחד להוציא פתק אלו שיהיו ריקים לא יהיו בקבוצת הזקנים. עפ"י דעה במדרש אלדד ומידד בכלל לא הלכו להוציא פתק הם אמרו לעצמם במילא לא ניבחר אז בשביל מה ללכת. הם נשארו באוהל. אבל כשנחה רוח הקודש על המחנה ועל הזקנים גם עליהם היא נחה. והם התנבאו. ואז מה הם אמרו הם הוציאו שתי מילים כל אחד: "משה מת יהושע מכניס" וארבע מילים האלו הביאו את כל הבעיות לאחר מכן. הם אמרו נבואה שלא הייתה צריכה להיאמר. הנבואה הייתה צריכה להישאר אצלם כדי שיבינו למה הקב"ה בחר בהם. ולמה הקב"ה בחר בשבעים זקנים. יש נבטאה של נביא שחייבת להיאמר. אם נביא לא אומר נבואה. זה נקרא נביא שכובש נבואתו והוא חייב מיתה. אבל אם זאת נבואה שלא צריכה להיאמר. בגלל קרה כל מה שקרה. ברגע שהם אמרו: "משה מת יהושע מכניס" היה שם גרשום בנו של משה והוא מיד רץ לאוהל של משה. גרשום יודע שבעוד כמה ימים נכנסים לארץ ישראל ולכן אבא שלו עומד למות. הוא עומד להיות יתום. אז הוא רץ הביתה ואומר למשה: "שמעת? שני אנשים חדשים מתנבאים במחנה". מה הם התנבאו: "משה מת יהושע מכניס" יהושע שואל את משה אם לכלוא אותם. משה אומר לו מה פתאום?! הלוואי שכל העם יהיו נביאים. ובאותו רגע שהם התנבאו אמרה צפורה משפט אחד: "אומללות נשותיהם של אלו." למה? "כי הבעלים שלהם צריכים עכשיו לפרוש מהן". היא הייתה בטוחה שעכשיו כיוון שהם נביאים אז הבעלים צריכים לפרוש מהם ומהבית. היא לא ידעה שלא כל הנביאים חייבים לחיות בפרישות. היא לא ידעה שזה נאמר רק במשה רבנו שהיה צריך להיות זמין לקב"ה בכל רגע ורגע. מרים ששמעה אותה אמרה: מה פתאום אני נביאה ולא פרושה אהרון נביא ולא פרוש. מה פתאום משה רבנו פרוש? אז היא דברה על משה רבנו לשון הרע."

     

    יוצא אם כן מהיכן בא לשון הרע?

    מאלדד ומידד. שהתנבאו: משה מת ויהושע מכניס. מזה גרשום בא למשה, מזה צפורה אמרה את המשפט שלה, מזה מרים אמרה את המשפט שלה. ובני ישראל ששמעו שמשה עתיד למות ולא להיכנס לארץ. זאת אומרת שאין יותר הנהגה של משה רבנו שהוציא אותנו ממצרים וקרע לנו את הים ז"א לא יהיו ניסים יותר הכול יהיה טבעי. אז עכשיו צריך לבדוק את הארץ ולראות איך להתכונן לקראת המאבקים עם השוכנים שם.

    יוצא שכל הבקשה של שילוח המרגלים יוצא מאלדד ומידד.

    לכן כשואלים למה נסמכה? זה הסיבה. כי כל החבילה הזאת זבה סדר האירועים.

    אומר הבן יהוידע [מסכת חגיגה דף ג ] "הנו טריי אילמים" היו שני אילמים שהיו לומדים תורה מפי רבנו. הם היו אילמים. ורבי לא ידע אם היו אילמים או שהסכימו עם כל מה שאמר. כיוון שכל השיעור הנהנו בראשם. לימים הוא התפלל עליהם והם הפסיקו להיות אילמים. והתברר שהם יודעים את כל מה שהוא לימד.

    אומר הבן יהוידע על הגמרה: "אתה יודע מי היו אלו? האילמים האלו היו אלדד ומידד. אל"מים זה ראשי תיבות אלדד ומידד. על הארבע מילים שהן אמרו שמזה יצאה צפורה ואמרה ואחר כך מרים ומזה יצא שילוח המרגלים שבגלל מה שהם אמרו לשון הרע כל הדור ההוא מת במדבר. ולכן הם היו צריכים לחזור בתור אילמים ולשבת ולתקן את ארבעת המילים שלהם.

     

    שילוח המרגלים
    המלבי"ם (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר) כותב על הנושא הזה בהרחבה. גם בהפטרת ספר יהושע. ועל הקשר שבין הפרשה שלנו להפטרה. ההקבלה בין שני המרגלים ששלח יהושע ובין שניים עשר המרגלים ששלח משה. למה נשה שלח שניים עשר ולמה יהושע שלח שניים.

    שואל המלבי"ם: משה רבנו שלח שניים עשר מרגלים ממתי שולחים שנים עשר מרגלים? בסוף פרשת חוקת מסופר על כך שמשה שלח מרגלים לרגל את "יעזר" ואת בנותיה וילכדו את בנותיה. כמה שלח? שני מרגלים. את מי הוא שלח? בתורה לא כתוב. אף אלד לא יודע מי מרגל. מרגלים זה דבר סודי. אומר המלבי"ם, אם תפתח תרגום יונתן, כתוב שם כלב ופינחס. כאן שולחים שניים עשר, לכל שבט נציג. שולחים אחד שניים לא יותר. לוי, שאין לו נחלה בארץ לא שלחו נציג. מה הקשר בין שבט שיש לו נחלה לבין זה שאין לו?

    שאלה נוספת: למה מפרסמים את השמות שלהם? שולחים מרגל מי יודע מי זה? זה חסוי זה שושו. שרי חמישים, שנאמר ראשי בני ישראל המה, המה גימטרייה 50. בשביל מה אתה לוקח את המובחרים שבעם למרגלים. לריגול לוקחים את האדם המתאים לזה. שמדבר את שפת המקום.


    שאלה מוספת:

    מה פתאום משה אומר להם להביא מזכרות? והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. תעשו טובה תביאו פירות. למה? עוד שלושה ימים חוזרים המרגלים אומרים שהארץ היא טובה נכנסים לוקחים איזה פירות שרוצים. מזכרת מביא אחד שהיה בסין ולא מתכוון לחזור לשם או אוסטרליה שם על המקרר שייזכר איך היה שם.

    שאלה נוספת: באף מקום לא כתוב כאן בפרשה שהשליחים היו מרגלים. "שלח לנו אנשים", "שלח לך אנשים ויתורו את הארץ", בספר דברים כתוב: "ויחפרו לנו את הארץ".

     

    בשום מקום לא מופיע המילה ריגול.

    היחיד שקורה להם מרגלים זה משה רבנו. היכן? בשעה שהוא מוסיף אות ליהושע בן נון. ואומר לו: "כא יושיעך מעצת מרגלים".

    שאלה נוספת: משה שואל את הקב"ה אם לשלוח אותם. הקב"ה עונה לו: לא צריך אבל אם הם רוצים תשלח.

     

    בא "היד יוסף" לרבי יוסף צרפתי:

    ואומר רבותי הסדר של הדברים הוא לא נכון כאן. כי אם תפתח פסוק בספר דברים: "ותקרבו אלי כולכם ותאמרו ישלח אנשים לפינו ויחפרו לנו את הארץ". העם יזם את שילוח המרגלים. אומר משה רבנו. וייטב בעיני הדבר. מצא חן בעיני משה הרעיון לכן פנה לקב"ה. הקב"ה אמר לו שלא צריך אבל אם הם רוצים תשלח.

    יוצא שהיוזמה הייתה מהעם.
    יוצא שהפרשה שלנו שמתחילה: [במדבר י"ג א' ] "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ וגו'." מדלגת על שני שלבים קודמים שקדמו לאירוע הזה.

    קודם כל הרי התחיל: "ותקריבון אלי כולכם", העם יזם את זה. משה רבנו מצא חן בעיניו. הוא שאל את הקב"ה. הקב"ה אומר לו לא צריך אבל אם הם רוצים תשלח. הפרשה שלנו שמדבר השם אל משה שלך וגו' זה השלב השלישי, אחרי שהעם ידע ומשה חשב שזה טוב והקב"ה מסכים – אז מגיע השלב של שלח לך. למה התורה מעלימה את שני השלבים הראשונים?

    הפרשה הייתה צריכה הייתה להיקרא "ותקרבון". ותקרבון אלי כולכם נשלחה אנשים לפנינו...

    כל זה קרה מפני ששמעו שמשה מת ויהושע מכניס. העם רוצה לשלוח מרגלים כי אין הנהגה של משה – של למעלה מגדר הטבע – ההנהגה הופכת להיות של טבע, אז שולחים מרגלים כמו בטבע. למה הקב"ה כביכול לא מסר את כל מה שהיה מההתחלה, אלא כתב רק כתב וידבר השם אל משה שלך לך וגו'. ולא כתב כמו שהיה באמת. "ותקרבון אלי כולכם ונשלחה וגו'."

     

    ונעבור להפטרה
    בהפטרה של פרשת השבוע נקרא ב"ה פסוקים מספר יהושע [יהושע ב' א' ] "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה"

    על הפסוק הזה אפשר לרכז סביבו לפחות שלושים שאלות ממפרשי התנ"ך. מכיוון שאין זה שיעור בנביא, נביא כאן כמה שאלות מרכזיות:

    ==> א. מה זה וישלח יהושע בן נון מן השיטים?
    איך אתה שולח דבר כזה מבל לשאול את הקב"ה?
    הרי אתה כבר יודע מה קרה עם מרגלים. אתה צריך לשאול את הקב"ה: אפשר לשלוח מרגלים? נפול עם זה?

    ==> ב. למה אתה אומר את שם אבא שלו?
    בתחילת הספר ויהי אחר מות משה עבד השם, ויאמר השם אל יהושע בן נון משרת משה, משה מת אתה מנהיג וגו'. ואחרי זה הכול רק יהושע. פתאום בפרק ב' נזכרו ועוד פעם יהושע בן נון. למה? זה לא השתנה זה אותו ספר זה לא איש אחר.

    ==> ג. וישלח יהושע בן נון מן השיטים וגו'. מה זה משנה לך מהיכן הוא שלח. אתה אומר הצבא תקף בסיסים בעזה. זה משנה לך מהיכן יצאו המטוסים? יצאו, תקפו וחזרו מה איכפת לך מהיכן? שלחתי אותם מהשיטים. מה זה משנה מהיכן? שלח אותם מחרבונה, מדקלה שלך אותם מהיכן שאתה רוצה. מה זה משנה לי מהיכן שלחת? מה את מספר לי שזה היה בשיטים.?

    אם החלטת שזה חשוב לספר שזה היה בשיטים, למה את אומר לי את זה כך? תכתוב: "וישלח יהושע בן נון שניים אנשים מרגלים מן השיטים חרש וגו'." למה את מביא את תחנת המוצא לפני שאתה אומר לי מה שלחת.

    ==> ד. מה אתה שולח מרגלים? בשביל מה? בפרק א כתוב [יהושע א' ה' –ז' ] "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. ו חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. ז רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד "

    ובהמשך כתוב: [יהושע א' ט'] "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"

    אל תפחד, אל תפחד, חזק ואמץ, אני אתך. אז מה אתה שולח מרגלים? כדי להראות שאתה מפחד? היכן שתכנס תכנס. הקב"ה אומר לך: אין לך מה לפחד הוא אתך לכל אורך הדרך. אלא מה?! יגידו תשובה מאוד פשוטה: צריך לעשות השתדלות. כמה כדורים נורו ביריחו? חיצים? כידונים או חרבות. אפס. נכון. שופרות תקראו [ יהושע פרק ו' פסוק ב' -  ] "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. ג וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. ד וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. ה וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בשמעכם [כְּשָׁמְעֲכֶם] אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ"

    עושים סיבובים. שהכלה עושה סיבובים סביב החתן היא בונה חומה סביבו. כאן שרצו להפיל את החומה עשו סיבובים והיא נפלה. איך? תקעו בשופרות שבעה כוהנים.

    אם כך מה זה משנה לך איך נראית ירחו? אתה שולח מרגלים, למה? להסתכל היכן הביצורים היכן הבורות שדרכם אפשר להעביר תחמושת. תביט היכן הטנקים שלהם. היכן התגבורת שלהם וכו'.

    אתה צריך רק לבדוק כמה שופרות יש לכם. תראה אם תוקעים בחצוצרה ממול.

    אם הקב"ה אומר לך שכובשים בסיבובים ושופרות מה אתה שולח מרגלים? כאן זה לא מלחמה תוקעים והולכים.

    אם היו שואלים את הקב"ה היה אומר להם שלא צריך לשלוח. אתם עושים הקפות וזה נופל.
    ==> ה. הוא שולח שני מרגלים חרש. מה זה חרש? כותב הרד"ק = שקט. הוא כבר למד מהמרגלים בתקופת משה שעשו צרמוניה יצא רע מכל העניין. עכשיו אף אחד לא יודע הכול בשושו. מי יודע? רק יהושע בן נון.

    הגאון מווילנה: שלח אותם בשתיקה שהיה מתיירא שלא יכשלו כראשונים.

    את מי הוא שולח את כלב. טוב, תגיד לכלב אין לו למי לדווח כי אשתו מרים הסתלקה לבית עולמה. פינחס היה נשוי כביכול היה יכול לדווח לאשתו למרות שזה לא ראיה אנחנו יודעים על אנשים ששרתו ביחידות חשאיות ואף אחד לא ידע על כך כלום גם לא הנשים. לעיתים קרובות עד יום מותם.

     

    כותב האוזניים לתורה:

    מה זה אף אחד לא יודע?! אומר יהושע לעם ישראל בעוד שלושה ימים נכנסים לארץ. איך?

    איך נכנסים לארץ כאשר המרגלים עוד נמצאים שמה. אם משהו היה יודע היה אומר לו חכה רגע. קודם שיחזרו ואז יעברו לנו מידע איך תוקפים ואז נכנס. פשוט מאוד אף אחד לא יודע חוץ מיהושע כלב ופינחס שיש מרגלים. חרש.

    במדרש כתוב שלוש דעות מה זה חרש:

    א. אחד אמר: אמר להם תעשו עצמכם כחרשים. תעשו תנועות עם הידיים, יחשבו שאתם חרשים, אז לא יחששו לדבר לידכם. וכך תוכלו לדלות מידע.

    ב. שני אמר: אמר להם תעשו את עצמכם עובדים בחרשים. תעסקו במעשה חרושת במעשה נגרות.  

    ג. שלישי אמר: אמר להם תעשו עצמכם שאתם מוכרים חרשֹּים, כדי חרשֹּ.

    חרשים זה רעיון טוב. לא יחשדו בהם. אבל נגרים, כמה זמן יהיו נכרים הרי הם חוזרים תוך שלושה ימים. לגבי מוכרי חרסים, שואל השפת אמת: בשביל מה מוכרי חרסים? אתה רוצה להגיד להם תמכרו דברים כדי לשמוע מה אנשים מדברים. נכון. זה המטרה. אז מה אכפת לך מה הוא מוכר? מה הדגש למגור חרסים?

    המלבי"ם שואל: איך שלח יהושע מרגלים, אחרי שרעה את הרוע שיוצע משילוח מרגלים בימי משה? איך יהושע שראה את התקלה שיצא משילוח המרגלים, איך הוא ההין לשלוח מרגלים שיכולים לחזור ערב הכניסה לארץ ישראל ואומרים אותו דבר: משמיצים את הארץ.

    שאלה נוספת לסיכום: אותם שני אנשים מגיעים ליריחו. להיכן הם נכנסים לגור?

    הם נכנסים לגור אצל אשה אחת ששמה רחב. המילה שכתובה עליה בפסוק היא מילה מאוד לא נאה בלשון המעטה. רש"י אומר על המילה הזאת: שהכוונה למוכרת מזונות. זה לא פשוטם של דברים. אלא הכוונה היא למוכרת מזונות.

    הספרי כותב: שהיה לה פונדק. שזה היה בית אכסניה, משלון אכסנאית. זה היה העבודה שלה וזה היה המקום שלה.

    נו, כל אחד שואל מוכרת מזונו?!

    רש"י בעצמו כותב שכלב בן יפונה ופינחס היו צריכים להיות כמו מלאכים כדי להישמר בבית הזה, כדי לא לחטוא. עד כדי כך שחז"ל אומרים שהיא הייתה אחת מארבע הנשים היפות ביותר בתבל. וכל מי שהיה מזכיר את השם שלה היה מקבל טומאה. אומרת הגמרה: כל האומר רחב, רחב מקרה.מה פתאום הם נכנסו לבית הזה? אלא מה תגידו: הם לא ידעו. הם לא ידעו את אופיו של הבית הזה. הם חשבו שזה אכסניה כשרה למהדרין. פתאום נכנסו לבפנים רחמנה ליצלן ראו להיכן הם נכנסו.


    אומר המלבי"ם:

    לא. הם נכנסו לשמה ביודעין למה. [גמרה במסכת זבחים קט"ז] "אין לך שר ונגיד שלא בא על רחב". הם ידעו שזה הבית. והם נכנסו מיד ומיד לאחר שהם נכנסו. הגיעו השליחים של מלך יריחו. וכתוב בפסוק השני מיד אחרי שהן נכנסו בלילה למחרת: [יהושע ב' ב' ] "וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ"

    לא היו שם לילה. וכבר הגיעו שליחים מהמלך. מרגלים הגיעו. אומרים המפרשים: המרגלים של משה רבנו הלכו ארבעים יום אף אחד לא ראה ולא ידע. למה הם נכנסו לשם?

    אומר המלבי"ם סיבה פשוטה מאוד: ידעו כל העולם שאלוקים של אלו שונא זימה. הם ידעו שעם ישאל גדור בעריות. יבואו שני שליחים של ארץ ישראל ויכנסו לבית של פריצות?! בטוח לא יהודים.

    באים המפרשים על המלבי"ם זה לא כל כך פשוט והם מביאים לזה ראיה לדברי המלבי"ם. כתוב בגמרה: [במסכת עבודה זרה דף י"ח ] "מספרת התורה שאחותה של ברוריה, אשתו של רב מאיר נתפסה ע"י המלכות ברומא (הכוונה לקסריה) ושמו אותה בכלא. ברוריה אשתו של רב מאיר. לחצה עליו שילך להציל אותה. רב מאיר הגיע לשם שהוא מחופש לפרש. הוא רצה לברר אם היא חטאה או לא. וכשהוא בירר ונודע לו שהיא לא חטאה. הוא הלך לפדות אותה. הוא בא אם כסף ואמר לשומר קח כסף. שליש תיקח לעצמך ואת השאר תחלק לאחרים. אמר לו אבל יום אחד יגמר הכסף. ואז מה נעשה? אמר לו רבי מאיר אם אתה בצרות תגיד: "אלוקי דרבי מאיר ענני תחלץ אותי מזה. אמר לו בראבו אם אני יגיד את זה אתה לא תהיה לידי ואז יאכלו אותי חי. אמר לו בבקשה תבדוק את זה. הנה כאן בפתח יש לך אמסטף ורוטוויילר ששומרים כאן. ואלה הכלבים האלו לא מזהים רבנים. תנסה להרגיז אותם ותראה. זרק עליהם אבן. זינקו לטרוף אותו מיד אמר את הפסוק שאמר לו להגיד והם קפאו במקומם ונרגעו. הוא ראה שזה עובד הוא שחרר את הילדה. וחזרה הביתה. מספרת הגמרה שבבוקר הגיעו פקחים ושאלו היכן הגברת? אמר להם קחו כסף אל תבואו יותר. ואלו בלי היסוס סיפרו לחבריהם שלהם שכאן מחלקים כסף. שלחו את הקבוצה השנייה אותו דבר נגמר הכסף. תפסו את השומר והביאו אותו להריגה. שמו עליו את הבל. הלה אומר את הפסוק וניצל. כך פעמיים. הבינו שיש כאן משהו שאלו אותו מה הסיפור שלו. ענה להם. הלכו וציירו את הדמות של רבי מאיר על החומה. מבוקש. יום אחד הלכו שני שומרים. ראו את רב מאיר צעקו הנה הוא! החלו רודפים אחריו. הגיעו לצומת. שמאלה למקום של תועבה רחמנה ליצלן. רבי מאיר פנה שמאלה, אמרו השוטרים זה לא הוא, טעינו. אם הוא נכנס שמה סימן שהוא לא יהודי. זה דעה אחת. דעה שנייה אומרת הוא נכנס לתוך רובע ששם מבשלים דברי תועבה. הכניס אצבע לתוך הסיר ואז הכניס לפה אצבע אחת ומצץ כאילו הוא נהנה. אמרו זה לא הוא."

     

    אומרים המפרשים על המלבי"ם.

    יוצא שרבי מאיר כדי להציל את עצמו נכנס למקום תועבה. גם פינחס וכלב עשו את זה כי ידעו שאף אחד לא יחשוד שיהודים נמצאים במקום כזה.

    פסוק: [יהושע ב' ג' - ד' ] "וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ. ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה"

    כותב האלשייך: בשעה שבאו השליחים של המלך כלב ופינחס ישבו ודברו עם רחב. מה אתם רוצים הנה שני האנשים האלו הגיעו עכשיו. אני שואלת אותם מהיכן הם. מי הם. באו אנשים בלילה לקחו חדר, לא יודעת מי הם. היא לקחה אחד מהם ותצפינו. למה? היה צריך להיות כתוב ותצפינם. [מדרש רבה] אין לך חביב לקב"ה כשליח מצווה שהוא משתלח לעשות מצווה ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחות. ואין לך בני אדם שהלכו לעשות מצווה, כאותם שני אנשים ששלח יהושע בן הון. מי הם היו: כלב ופינחס, הלכו ומסרו נפשם והצליחו במשימתם. אומר המדרש. רחב אמרה להם בוא אני אצפין אתכם.
    אמר לה פינחס אני כהן. והכוהנים נמשלו למלאכים. כי נאמר [מלאכי ב' ז' ] "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא" ומלאך ירצה יראה לא ירצה לא יראה. אותי את לא צריכה להחביא. תחביאי את החבר שלי את כלב. לכן כתוב ותצפינו.

    לא מובן מה החגיגה הגדולה שהמדרש מתלהב משני האנשים האלו. מה הם עשו? נכנסו לבית של רחב. (ומפני שהיה קרבנו של קין מזרע פשתן, הגן עליו הפשתן ובא לידי תיקונו בזמן יהושע כשהחביאה רחב את פינחס הוא אליהו בפשתי העץ הערוכות לה על הגג [קין והבל גלגולם ותיקונם - הרב בועז שלום שליט"א. הובא גם בהקדמת הגר"א לספד"צ פ"ד]).

    יצאו החוצה ברחו להר היו שם שלושה ימים וחזרו הביתה. יהושע אמר להם לכו לראות את יריחו. לכו לראות את הארץ. הם לא ראו את יריחו ולא את הארץ.

    נו, ממה ההתפעלות הגדולה?

    מסכם המלבי"ם: בוא תבין מה שקרה עם משה רבנו. ובוא תבין מה קרה עם יהושע בן נון. יש הבדל בין לתור ובין לרגל. אומר המלבי"ם: התר האדם שהולך לתור מחפש את הטוב. כולנו יודעים יש אגד תיור יש טורבוס, יש יונייטד טורס הכול זה טורס. התרים לא הולכים לראות את חיריע. ולא הולכים לראות את דימונה. הם הולכים למקומות יפים, מעניינים: טבריה, עכו, קסריה. אבל מה יש לך להראות להם מראות של מרגלים? בוא אני אראה לך היכן הביצורים של הבטון, בוא תראה ניכן הבסיס הזה וההוא. את מי זה מעניין. הם טוריסטים. התיירים באים לראות את הטוב שבארץ. המרגלים בדיוק ההיפך. הם באים לראות את הרע שבארץ. את המרגלים שולח שר הצבא ואף לא יודע על קיומם ואת שמותיהם. וכשהם חוזרים הם נותנים דין וחשבון לשר הצבא או לראש הממשלה לא לעם. את התרים לא שולח ראש המשלה: זה היוזמה של העם. שנם רוצים לתור את הארץ והתיירים מספרים לעם.

    שואל המלבי"ם בשביל מה שולחים לבדוק את ארץ ישראל? מה כתוב בתורה: [במדבר י"ג ב' ] "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם"

    עם ישראל הוא היוזם את זה אומרת התורה בספר דברים. "ותיקרבון אלי כולכם ותאמרו וגו'.", ויאמר משה וייטב בעיני", שאלתי את הקב"ה והוא אמר שלח לך. יוצא שהיוזמה לשלוח את התרים זה היוזמה של העם. אם העם הוא היוזם, משה רבנו הסכים לזה, הולכים לראות רק את הטוב. אומר הקב"ה: לא צריכים אבל אם אתם רוצים נו, טוב.

    שואל המלבי"ם בשביל מה הם הלכו? מה זה מעניין אותם בכלל? אפשר לחשוב שיש לנו ארץ אחרת ואם זאת לא תהיה טובה אז נלך למקום אחר. זה הארץ שהקב"ה נתן אז לכאן נכנסים.

    אז למה אתם הולכים לתור?

     

    אומר המלבי"ם:

    פשוט מאוד כל אחד הלך לבחור היכן הוא הולך לגור. שבט זבולון צריך חוף ים כדי להתפרנס מהחלזונות. אז הוא לא יכול לקבל נחלה בבאר שבע מה הוא יעשה שם אין שם סירות.

    הוא צריך לקבל נחלה לאורך החוף. אשדוד אשקלון נתניה, חיפה יפו או עכו.

    ושבט אחר שהפרנסה שלו מחקלאות צריך נחלה עם אדמה פורייה.

    אומר המלבי"ם: כל אחד הלך לראות את החלק בארץ שמתאים עבור השבט שלו. אז למה הקב"ה אומר לא צריך את זה? המלבי"ם לא אומר אבל זה מובן לבד: הרי הארץ הזאת תתחלק בגורל אז כל אחד יקבל את החלק המתאים לו. מה חשבתם שלא?! [משלי ט"ז ל"ג] " בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵיְהוָה כָּל מִשְׁפָּטוֹ. " וכל אחד יקבל את המתאים לו. הגורל הרי מגלה מה הקב"ה רוצה. מה הוא ייתן לזבולון נחלה רחוק מנים?! אז אתם רוצים לראות. תן להן לראות.

    ממילא צריך לשלוח נשיא מכל שבט. כי את מי ישלחו מי שהוא לא מוסמך, שיגידו אחר כך אהה זה מה הוא מבין. או אם ישלחו רק שני אנשים לתור את הארץ את הטוב שבה. ישלחו משבט ראובן אז שבטים אחרים יגידו מה? שמת אותנו בקריית גת. מה פתאום? רוצה בית שמש קרוב לירושלים. אבל ברגע שאתה שולח לכל אחד את הנציג שלו. אז כל אחד מתאים לשבט שלו את הנחלה הכי מתאימה.

     

    ותקרבון אלי

    אומר המלבי"ם זה מה שכתוב בספר דברים ותיקרבון אלי וגו'. אומר משה מצוין תלכו תראו, אומר הקב"ה לא צריך אבל אם הם רוצים שילכו. טוב. אומר הקב"ה למשה תדע לך: יש סכנה גדולה שפתאום יהפכו את כל העניין הזה של תיור לריגול. ופתאום הם ישנו את הסטאטוס שלהם מתיירים למרגלים. וזה לא טוב. מזה יכול לצאת בעיה גדולה.

    אומר המלבי"ם: המרגל נשלח ע"י ראש הממשלה. ע"י שר הצבא. המרגל אף אחד לא יודע מי הוא. המרגל חוזר לראש הממשלה ולשר הביטחון. הוא לא חוזר לעם. מי שחוזר לעם ומדבר עם העם זה התר. התר לראות דברים טובים. לא המרגל. וזה מה שקרה.

    הם הלכו לרגל את הארץ, הם הלכו לראות את הטוב שבארץ ויתורו את הארץ, הם הסתובבו בארץ הכול היה בסדר גמור.
    היכן קרתה הבעיה?

    אומר המלבי"ם: [דברים א' כ"ד ] "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ" הם פתאום הפכו את התפקיד שלהם מאדם שתר את הארץ למרגלים. הם אמרו עד עכשיו עשינו תיור בארץ, עד עכשיו בחרנו כל אחד את החלק שלו, מעכשיו אנחנו מרגלים.

    הא, מאותו רגע שהם התחילו להיות מרגלים הם התחילו לראות ולהגיד דברים שלא היו צריכים. ולא קשור אליהם. אם זה לא קשור אליהם הם התחילו לדבר דברים לא טובים על ארץ ישראל. עפ"י זה נוכל להבין מה כתוב בפסוק.

    הולך משה רבנו ומוסיף ליהושע "י" מה הוא אומר לו? "השם יושיעך מעצת מרגלים"

    כל זמן שאתם הולכים לתור זה בסדר גמור אם פתאום שינתם את הסטאטוס שלכם, ואתם מרגלים עכשיו. השם ישמור. הגעתם לנחל אשכול ותרגלו אותה כאן אתם הפכתם להיות מרגלים.

    שימו לב עד כמה מדויק הפסוק: ויהושע וכלב מן התרים את הארץ", לא כתוב מן המרגלים. מי שהלך לתור מה אמר כשחזר "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד",

    [במדבר י"ג כ"ו ] "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

    הם חוזרים בחזרה כל העם שלח אותם. "וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ"

    והם נגשים למשה רבנו ומספרים לו. עד עכשיו דברנו בתור תיירים עכשיו בתור מרגלים. המרגלים לא שייך לעם רוצים להגיד לך משהו בשושו שהם לא ישמעו. רק אתה.

    "כז וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ."

     

    אבל...

     כח אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם. כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן"

    מה הקשר שלכם לזה. אתם תיירים לא מרגלים. כן, הפכנו להיות מרגלים באמצע הדרך הפכנו להיות מרגלים. ואז הם גם נהיו פרשנים. הם אמרו אפס. אפס זה לא שפה של תיירים. זה בשפה שלנו חבל"ז.

     

    ונעבור להפטרה

    אומר המלבי"ם עפ" י זה תבין טוב מאוד. יהושע מיד קלט היכן הבעיה. אומר יהושע: אני מבין שכל הסיבה שהתחיל כל העניין ששלחו אותם לתור, והם הפכו את זה לריגול והיות שהם היו צריכים לחזור לעם ישראל אז כל עם ישראל קיבל אותם. אני לא שולח לתור אני שולח מרגלים בשושו. רק אני מודע לזה. הם צריכים לחזור הם חוזרים אלי. אני שולח אותם הכי קרוב לארץ ישראל מהיכן? מהשיטים מרחק של שלושה ימים, ואז אנחנו נכנסים לארץ. אני שולח אותם הכי קרוב ואז אני מחזיר אותם אלי. מזה לא תצא תקלה.

    לכן אומרים המפרשים דווקא כתוב יהושע בן נון. למה?

    אומר יהושע אני הייתי בריגול הקודם. אני הייתי כאשר הפכו מתירים למרגלים. אני יודע מהם נקודות הכשל שגרמו לכל התקלה.

    מה הייתה התקלה?

    א.     שחזרו לעם. ודיברו עם העם דברים של ריגול. וזה הבעיה.

    ב.     אני שולח אותם חרש. אף אחד לא ידע. והם באים אלי. מזה לא יצא תקלה.

    בא השפת אמת ואומר שלכן יהושע בן נון נתן להם כלי חרס. ואמר להם תהיו חרשים מוכרי חרשים.

    למה?

    אומר השפת אמת: חרס אין לו ערך עצמי. אין לו ערך כמו כלי זכוכית כמו כלי מתכת. היכן נטמא חרס. אומרים חז"ל חרס נטמא בתוכו. מגבו חרס לא נטמא. כי אין לו ערך מגבו. היכן הערך שלו? רק אם יש לו דברים מבפנים. תקנתו שברתו.

    אומר השפת אמת: אומר יהושע בן נון אתם יודעים מה התקלה של המרגלים של משה רבנו? שכל אחד החזיק והביא את הדעה שלו. דעתי ככה, דעתי כך וכך. אתם לא תהיו כאלו. אתם תהיו חרש.

    כל הדעות שתביאו זה רק מה שאני המשלח אתכם אמרתי לכם. אל תביאו דעות פרטיות שלכם. אם אתה מביע דעה פרטית שלך אתה לא חרש. אז יש לך חשיבות בפני עצמך. תבטל את עצמך לגמרי. ואז תוכל לעשות את השליחות כפי שצריך.

     

    למה מהשיטים?

    הרב יונתן אייבישיץ שואל כאן: מה פתאום הכתוב מודיע לנו שהוא שולח שני שלחים מן השיטים?

    בסוף פרשת חוקת מוזכר שבני ישראל חטאו במקום שנקרא השיטים ואיבדו את ההשגחה של למעלה מגדר הטבע.

    רצה יהושע להחזיר את ההגנה של למעלה מגדר הטבע לכן שלח אותם למקום הנקרא יריחו.

    מה יש ליהושע, כלב ופינחס לחפש ביריחו?

    היות וטומאה ובשיטים הייתה של עריות, רצה יהושע לתקן את החטא "איך אדע מי הוא בעל תשובה?", אומרים חז"ל: "באותו מקום ובאותו אשה" – אם אתה עובר את אותו הנסיון ואתה עומד בו, זה נקרא שהתגברת.

    אומרה הרב יונתן אייבישיץ כדי לעקור את הניסיון שהיה בשיטים, צריך לעבור את אותו הניסיון ולהתגבר עליו.

    אז הם הלכו לבית של האשה הזאת והתגברו על הניסיון כדי להחזיר את ההנהגה שמעל לגדר הטבע.

    בספרי הקבלה כתוב שכל הטמאה מתנקזת בעיר יריחו, כמו שלהבדיל אלף אלפי הבדלות – כל הקדושה מתנקזת בירושלים.

    7 המלכים של 7 האומות שהיו בארץ ישראל שמהם יצאו 70 אומות, לכל אחד מה-70 היה בית ביריחו. השיא של הטמאה ביריחו היה ביתו של רחב.

    את יריחו לא כובשים בנשק כי לא שייך נשק ליריחו. את יריחו כובשים בקדושה.

    איך כובשים את יריחו?

    הקב"ה אומר ליהושע: "קח את 7 הכהנים הכי קדושים (7 כנגד כוחות הטומאה) ותקיף את העיר בכל יום פעם אחת. ביום השביעי - שבת קודש את כביכול מחלל שבת כדי לעקור את הטומאה ע"י הקדושה, בשופרות כדי להפיל את החומה כי את החומה לא מפילים ביריות, אלא בקדושה.

    אומר בעל הטורים: "בשוך היובל יעלה הקב"ה על ההר בתרועה ויתקע בשופר של איל מעקדת יצחק אבינו".

    אומר בעל הטורים: "הקב"ה השתמש בזה פעם נוספת. מתי? כשנכנסו ליריחו כדי לשבר את כוחות הטומאה. גם במעמד הר סיני כתוב ,עם שוך היובל וגם ביהושע פרק ו' ".

    אומר הבאר אושרוב: "יהושע שלח 2 מרגלים לשיא הטומאה. פינחס היה כבר בשיטים כשהוא הרג את זמרי בן סלוק וכוזבי בת צור. אם הוא הרג אותם, הוא כבר עבר על הניסיון של העריות.

    המעשה הזה נתן לו כח לבוא לבית של רחב ולהתגבר על הניסיון. הוא שולח איתו את כלב כיוון שכלב חזר עם המרגלים של משה ולא אמר לשון הרע על ארץ ישראל ומכיוון שכך, היה לו שהוא יעמוד בניסיון של העריות. למה? כתוב במסכת "פסחים" ששלושה כהנים קבלו חתיכה קטנה של קורבן פסח. אחד אמר "קבלתי חתיכה קטנה כמו פול", השני אמר "קבלתי חתיכה קטנה כמו זנב של לטאה" לכן יש בו פסול יוחסין.

    כל הסיפור עם המרגלים התחיל בשיטים. יהושע שלח שני אנשים שיוכלו להיות בדרגה של מלאכים ולכן יכלו לעמוד בניסיון של יריחו של הבית של רחב-. בכך תיקנו את החטא של השיטים. אילולא היה המקרה בשיטים, לא היו עם ישראל מאבדים את ההנהגה שמעל לגדר הטבע ואז לא היה צריך לשלוח מרגלים.

    אחרי שראתה רחב את הקדושה הגדולה של 2 המרגלים, אמרה שלכזאת אומה היא רוצה להיות שייכת. התגיירה והתחתנה עם יהושע בן-נון ונולדו להם נביאים ונביאות.

    רבי שמשון מאוסטרופולה כותב בספרו "קרניים" פרק כ"א: "אומר משה למרגלים לפני שהם יצאו לארץ ישראל – תביאו לי מפירות הארץ והימים הם ימי ביכורי ענבים".

    מזהיר אותם משה ואומר להם שיש בעיה עם ביכורי ענבים, אלה הפירות הראשונים שמקדימים לבוא. אם אנחנו לוקחים את המילה "ענבים" אז יש לנו "ע'", מה לפני "ע" – "ס", מה בא לפני "נ" – "מ", מה בא לפני "ב" – "א", "מ" – "ל". מה קבלנו: סמאל – שרו של עשו שהחודשים בהם הוא שולט הם תמוז, שבט ואב שבהם אנו אבלים על חורבן בית המקדש (17 בתמוז, 9 באב ו-10 בטבת) ומשה מזהיר אותם שהם נכנסים לא"י בזמן הכי קשה בשנה (והתחזקתם).

    39 מתוך 40 יום הם היו בשליטת סמאל ולא פלא שהם נפלו.

    המרגלים נכנסו בכ"ט בסיון לכן הם היו 39 מתוך 40 יום תחת שליטתו של סמאל ופגמו בעיניים שהם בשליטה של תמוז ואב לפי האריז"ל.

    שאל הקב"ה את השטן: "מאיפה יש לך כוחות?" ענה לו: "משוט בארץ", פירוש – מזה שהם מסתובבים ברחובות בארץ ומסתכלים איפה שלא צריך. [במדבר ט"ו ל"ט ] " וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"

    המרגלים היו תחת השפעתו של סמאל והסתכלו היכן שלא צריך לכן נפלו בלשון הרע.

     

    יזכנו הקב"ה שנעמול בתורה ואז נוכל להידבק בקב"ה ויקיים בנו: "ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום" ומתוך כך להיגאל בגאולה שלמה בקרוב ממש

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש

    הרב שניאור אשכנזי שליט"א

    הרב ברוך רוזנבלום שליט" א

    הרב אורי זהר שליט"א

    הרב הרצל חודר שליט"א

     

    מקורות:

    ויקיטקסט ויקישיבה הידברות

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין