לעילא מן כל שירתא

5 תגובות   יום שלישי, 5/2/08, 16:52
  התמונה: The Public and the Private מתוך גלריה ארגמן של Pansser באתר זה.  
  התמונה הזכירה לי את א', ובעקבות התמונה כתבתי את הדברים האמיתיים האלה.                                                         
                                                                                                 
                                       תתברך ותשתבח ותתפאר              
                                       ותתרומם ותתנשא ותתהדר             
                                       ותתעלה ותתגדל,             
                                       לעילא מן כל ברכתא ושירתא,             
                                       תושבחתא ונחמתא,             
                                       דאמירן בעלמא,             
                                       בשקט.                   
                                       
                   הקיבוצניקים מילאו את הקבר בחול,                                                              
                   האבא והילד הביטו בבור במבט אבוד,                                                 
                   לעילא מן כל נחמתא.                                          
                   ואני,                                          
                   לזכרה,                                                         
                   נזכרתי.                                                  
                   בזמן שהאיש הוורדרד הקריא טקסטים סכריניים,                                                              
                   העברתי בראש את הסרט,                                                      
                   לכבודה ולזכרה,                                                
                   לעילא מן כל תושבחתא.     
                   בשקט.                                                               
                                                                                                 
                   הפגישה החורפית ליד ה-Glass Bar.                                                     
                   המבט שלה כשנפרדנו בתחנת הרכבת.                                                
                   הביקור: שמלה קטנה, וזהו. רגליים יחפות.                                                              
                   איך היא נצמדה אלי,                                                     
                   איך היא משכה אותי לפינה.                                                      
                   נזכרתי בצעקה הכבושה שלה,                                                              
                   וברעד.                                                              
                   ובידיה, שחיבקו את ראשי אל ביטנה אחר כך,                                                              
                   לעילא מן כל ברכתא,                       
                   בשקט.                                                               
                                                                                                                          
                                                                                         
                                                               
דרג את התוכן: