כותרות TheMarker >
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    הלכתי לראות קומדיה של מולייר וראיתי טרגדיה של שקספיר

    14 תגובות   יום שבת, 14/6/14, 13:02

     

     

     

     

    על התיאטרון הגרוזיני ואיכותו המופלאה שמעתי כבר לפני שנים וככה שמחתי מאד ללכת לטרטיף שהועלה אתמול  במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים בביצוע תיאטרון מרג'נישווילי מטיביליסי בבימויו של לבאן צולדזה, המנהל האומנותי של התיאטרון.

     

    בעצם לא הייתי צריכה להיות מופתעת שכן בראיון ל"הארץ" אמר הבמאי כי הוא גילה במולייר שכבות חדשות  ומודה כי שינה את הסוף ואם המחזה הוא בידורי הרי בסוף הוא נעשה כבד. בכל זאת תפסתי את הראש  בתדהמה כאשר חזיתי את סוף המחזה.

     

    הסיפור של טרטיף מתגולל בביתו של אורגון – איש אמיד עם משפחה, שנכבש במה שהוא מכנה "הפילוסופיה" של טרטיף הנוכל, מוסרי ודתי למראית עין,  ושפל תאב בצע ותשוקה בפועל. המחזה פורשן בעבר כאנטי דתי וכאנטי כנסייתי נאסר לביצוע על ידי המלך לואי ה14 והוצג לבסוף בגירסה מרוככת. הכנסייה נטרה למולייר עד כדי כך שסירבה בתוקף להביא אותו למנוחת עולמים ולקיים לו טכס אשכבה. וכך הוא נקבר בחשאי, באישון ליל בין ה21- ל22- בפברואר 1673 ללא ודוי מקובל שכן  שני כמרים שזומנו לבית מולייר סרבו להגיע והשלישי הגיע באיחור.

     

    הגרסאות המוכרות של המחזה מציגות דמויות  מסוג קומדיה ד'לארטה ומקצינות את הנבל כאיש דת נפוח, לא כן הביצוע של אתמול.

     

    טרטיף של אתמול הזכיר לי פוליטיקאים ואנשי עסקים מן השורה יותר מאיש דת, לא היה מוקצן, הגיע לבית בבלויי סחבות, ונשאר שם למורת רוחם של בני משפחתו של בעל הבית.

     

    הסצנה הפותחת כמוה כחלום. סבתא דתית מאד סוגרת חלונות בעזרת משרתת כנועה ומצטלבת לאחר כל חלון. כשהיא פורשת לשינה צעירי הבית פורצים דרך החלונות לבושים בבגדים קלילים שאף אותם מסירים עם הזמן, לקול מוזיקה צוהלת של מוצארט ושוקעים לתוך מעין ג'קוזי ענק ומפיחים בועות של סבון – כל זה לפני שנאמרה מילה בגרוזינית.  התמונה הייתה כל כך יפה שהזכירה לי את בימויו של יוסף מילוא בתחילת דרכה של הקאמרי.

     

    השמחה נקטעת  עם חזרתה של הזקנה עם מקל הליכה שבו חבטה על ימין ושמאל כדי להחזיר את הנוער למוטב.

     

    מאחר והמחזה היה, כאמור בגרוזינית, נסמכנו על התרגום שצלע וקרטע, פיגר ודילג . מאחר והתלבושות לא היו מאופיינות לתפקידים כמקובל אלא היו אחידות וקלילות בלובנן, לקח לי זמן להבין מי היא המשרתת שגם הייתה הפילגש של בעל הבית ומי היא האישה החוקית.

     

    בהמשך הדברים התבהרו. הגבירה לבשה אדום כשניסתה להוכיח לבעלה שהתחבא מתחת לשולחן את בוגדנותו של בן חסותו טרטיף. זה היה חלק מופלא של ההצגה שכן טרטיף הוא איש חכם (כמו הפוליטקאים ואנשי הממון שלנו) נאבק בחשק ובגבירה המפתה ויותר ויותר והיה קשה להכניעו.

     

    לבסוף הייתה הצלחה ומכאן הציפייה לסוף טוב. יסופר עוד כי טרטיף נישל את בנו הצעיר מהירושה עוד קודם לכן בשל מאבקו בטרטיף וציווה את כל הונו לטרטיף.

     

     

    טרטיף המגורש מהבית חוזר  דרך החלון מהר מאד בלבוש אלגנטי מסרב לוותר על ההון שהועבר לו, בטיעון שבידיו הוא ינוהל כראוי ויחולק לעניים.

     

    דמות נוספת שנראתה בתחילת המחזה בחטף, כאקדח במערכה הראשונה, מופיעה דרך החלון ומתברר  כי הוא שליח ההוצאה לפועל ומודיע למשפחה כי עליה לעזוב את הבית תוך יום לפנות את המקום לטרטיף.

     

    במחזה המקורי הדמות היא של שליח המלך והאיש בא לאסור את טרטיף. לא כן במחזה שלנו.

     

     בשלב זה  בני הבית מתחילים לצאת לחצר לשולחן פינג פונג שייובא מאנגליה וכבש את ליבם במהלך ההצגה ונחשב לבילוי אולטימטיבי באותה תקופה. בסופו של המחזה כולם בחוץ, טרטיף מחבק את מותני הגבירה, שניים משחקים בהלהבות בכדור דימיוני והשאר מוחאים כפיים. בפנים אורגון מתמוטט ומת.

     

    השינוי הזה היווה סטירה ללחי כאילו הבמאי אמר, לא, אין תקווה. הנבלים מנצחים ומסיחים את דעת ההמונים בשעשועים. נזכרתי בהאבסה שלנו בתוכניות ריאלטי.

     

    לבעיטה  הזו יש הסבר דמותו של הבמאי ולמקום פועלו. גיאורגיה מעולם לא התלהבה מהקומוניזם והפקות התיאטרון הצליחו לרוב להתחכם לצנזורה. הבמאי עצמו ייסד בטיבלסי את "תיאטרון המרתף" האוונגרדי והעלה הצגות בועטות וניסיוניות ומשך בחוטי קסם את הצעירים שנהרו אליו. למרות שהיום יש חופש התיאטרון ממשיך למחות. ותמיד יש על מה.

     

    בני השחקן, כשאמרתי לו: "הלכתי לקומדיה וחזיתי בטרגדיה ומה פתאום גנבו לי את הסוף הטוב?" ענה: "אבל זה בדיוק תפקידו של התיאטרון לעשות אותך חושבת".

     

    בזכות המשפט הזה נכתב הפוסט, לאחר תקופה ארוכה של שתיקה.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/14 07:41:

      צטט: Zvi Hartman 2014-06-16 22:10:09

      בטוח לאורך עשרות שנים עובדה "טרטיף" של מולייאר ביצועים ופרשנויות שונים. כנראה שהתיאטרון הגרוזיני שהלכת לצפות בו, ניסה להביא עיבוד מישלו לסיפורו של מוליאר

       

       

       

      צבי, אכן - כן.

        17/6/14 07:40:

      צטט: ~בועז22~ 2014-06-15 11:01:21

      זאת תפקידה של כול אומנות באשר היא, לגרום לאדם לחשוב. נתת סקירה נפלאה ועשית חשק ללכת ולראות בפלא הזה, מקרוב. ולחשוב, כמובן.

       

      הנדלזץ כותב היום בהארץ שההצגה לא יוצאת דופן וממילא היא כבר לא פה.

        16/6/14 22:10:
      בטוח לאורך עשרות שנים עובדה "טרטיף" של מולייאר ביצועים ופרשנויות שונים. כנראה שהתיאטרון הגרוזיני שהלכת לצפות בו, ניסה להביא עיבוד מישלו לסיפורו של מוליאר
        15/6/14 11:01:
      זאת תפקידה של כול אומנות באשר היא, לגרום לאדם לחשוב. נתת סקירה נפלאה ועשית חשק ללכת ולראות בפלא הזה, מקרוב. ולחשוב, כמובן.
        15/6/14 09:43:

      צטט: נערת ליווי 2014-06-15 01:24:36

      דבר אחד לא הבנתי (חזרתי וקראתי שוב) ואני מתכוונת לפיסקה השנייה שלך, איך זה חזית את הסוף שיהיה שונה מהמחזה המקורי? או שצריך לראות את ההצגה בעיניים בכדי לקלוט? מופתע

       

      לא, יקירתי, אני לא גאון, פשוט כשהגיע האיש שהיה האקדח המעשן במערכה ראשונה, שוב, וסיפר על החלטת ההוצאה לפועל, התברר שהמחזה קיבל טוויסט לעומת המקור.

        15/6/14 01:24:

      דבר אחד לא הבנתי (חזרתי וקראתי שוב) ואני מתכוונת לפיסקה השנייה שלך, איך זה חזית את הסוף שיהיה שונה מהמחזה המקורי? או שצריך לראות את ההצגה בעיניים בכדי לקלוט? מופתע

        15/6/14 00:59:

      צטט: bonbonyetta 2014-06-14 19:37:24

      *
      תפקיד תיאתרון לעשותך חושב, תפקיד אמנות לגרום לך להרגיש משהו, והיות והתיאתרון הוא סוג של אמנות נראה לי ששני הדברים מעורבים זה בזה.
      אם בשל אחד מהם חשבת שונה, התחלת לחשוב, או התחלת להרגיש דבר מה שקודם לא, הם עשו את שלהם.מגניב

       

      היות והמשפט הזה של בנך השחקן גרם לך להתחיל לכתוב, זה כבר עשה משהו !

       

       

      תודה בונבונייטה עלית על הנקודה.

        15/6/14 00:58:

      צטט: פרח יפה 2014-06-14 19:19:26

      תודה לך על שיתוף מרתק

       

       

       

      פרח יקרה תודה על תשומת הלב.

        15/6/14 00:57:

      צטט: כורך דברים 2014-06-14 18:17:51

      זו הוכחה נוספת לדעת המיעוט שלי, שהתיאטרון בישראל הוא שטחי, ילדותי, מתאמץ להיות מקורי אבל מגיע רק לרמה של הצגות סיום שנה בבית ספר. אבל קשה לדבר נגד תעשיה גדולה מאד של הפקות והצגות רבות שיש כאן, לקהל שהתרגל לחחוסר איכות אמנותית.

       

       

      האמנים נאבקים להעלאת ההשקעה בתרבות לאחוז אחד כמקובל בעולם  וכדי להיות נועזים יותר  ונסיוניים יותר ופחות תלויים בטעם ההמון. הרעיון הוא להעלות בדרגה את צריכת את האמנות ולא לרדת לטעמם של הרוב.

        15/6/14 00:53:

      צטט: n1free 2014-06-14 15:13:19

      צטט: n1free 2014-06-14 15:11:45

      תודה על התאור החי והמרתק של ההצגה.

       

       

      תודה על הפרגון

        14/6/14 19:37:

      *
      תפקיד תיאתרון לעשותך חושב, תפקיד אמנות לגרום לך להרגיש משהו, והיות והתיאתרון הוא סוג של אמנות נראה לי ששני הדברים מעורבים זה בזה.
      אם בשל אחד מהם חשבת שונה, התחלת לחשוב, או התחלת להרגיש דבר מה שקודם לא, הם עשו את שלהם.מגניב

       

      היות והמשפט הזה של בנך השחקן גרם לך להתחיל לכתוב, זה כבר עשה משהו !

        14/6/14 19:19:
      תודה לך על שיתוף מרתק
        14/6/14 18:17:
      זו הוכחה נוספת לדעת המיעוט שלי, שהתיאטרון בישראל הוא שטחי, ילדותי, מתאמץ להיות מקורי אבל מגיע רק לרמה של הצגות סיום שנה בבית ספר. אבל קשה לדבר נגד תעשיה גדולה מאד של הפקות והצגות רבות שיש כאן, לקהל שהתרגל לחחוסר איכות אמנותית.
        14/6/14 15:13:

      צטט: n1free 2014-06-14 15:11:45

      תודה על התאור החי והמרתק של ההצגה.

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר