החופש קרב ובא ומרגישים איך התלמידים מתחילים להתפרע לקראת הימים החמים, פורקים כל עול. התחושה שהחופש אוטוטו משפיעה גם עלינו – על המורים, אנחנו כבר מריחים את התעודות ואת הים והבריכה, מתכננים חופשות (אותי תתפסו במתחם של ארמונות הרודס באילת), ומפנטזים על הכיתה החלומית שהם יקבלו בשנה הבאה (אין חלומית, אבל אפשר להמשיך לחלום).
בקיצור, אווירת סוף שנה. אחד הדברים הכי מעיקים בעיניי בסוף השנה היא מסיבת הסיום. ההורים מצפים לזה, הילדים משתוקקים לזה ורק המורים רוטנים על זה. תארו לעצמכם ים של חזרות, וטקסטים לזכור, ותפאורה לתפור ומה אנחנו בברודווי? מי בכלל רוצה לביים הצגה? במקום שיביאו לנו צוות הפקה מקצועי בחוץ, ההורים התקמצנו והחליטו שככה זה יותר אותנטי. הבעיה היא שאני לא יודעת לא להפיק ולא לביים וגם לא לשחק, כך שהתלמידים שלי די חסרי אונים על הבמה, מזייפים בטירוף וכישורי המשחק שלהם בקנטים. בנוסף להכל, זה גוזל זמן משיעורים רגילים ואת כל החומר שהייתי אמורה להשלים לא הצלחתי להשלים אז המסכנים יאלצו להשלים בלחץ של הימים האחרונים. אני רק מקווה שההורים לא יתפדחו מהתוצאה אם כי מניסיון של שנים עברו, להורים לא ממש אכפת אם הילדים סתם עומדים על הבמה ולא עושים כלום, הם מפלישים כאילו אין מחר וכאילו הבן שלהם זכה זה עתה באוסקר. לפחות. יאללה, שייגמר כבר.
|