אני אוהבת אמנות. לא שאני מבינה גדולה באמנות, אבל אני נהנית מהאסתטיקה והיופי ולא מפרשנת לעצמי יותר מדי. כמו שאני מתרגשת מנעליים יפות או משמלה יפה אני מתרגשת גם מציור, צילום או פסל יפה. יפה לא אומר שהוא חייב להיות מושלם. גם כיעור יכול להיות יפה, אם הוא בקונטקסט המתאים. ומכיוון שאני בחופשה כרגע, אני מנסה לנצל את הזמן הקצוב העומד לרשותי ולצרוך אמנות. לצערי, אני עושה זאת לבד, כי אין לי שותפים לאהבה הזו הפנויים שעות הבוקר וככה אני מוצאת את עצמי מבקרת בתערוכות בגפי ולמרות זאת נהנית מכל רגע.

השבוע הגדלתי לעשות וביקרתי בשני מוזיאונים. באמצע השבוע נסעתי למוזיאון תל אביב. בביקור של שעתיים וקצת הספקתי לראות חמש תערוכות:

* ויק מוניס/תמונות מכל דבר

* דוד ריב/300-60-48

* איוה כפרי/Multiplane(s)
* דלפט כחול לבן

* אנדי וורהול/ציור של צעצוע 

הכי נהניתי משתי התערוכות הראשונות, אבל גם האחרות היו יפות ומעניינות.

התערוכה של ויק מוניס היא צילומים ענקיים של עבודות שיצר האמן מחומרים שונים ומשונים כגון תבלינים, קטשופ, יהלומים, פסולת, גזרי עיתונים וכתבי עת ועוד. סופר יצירתי ונורא יפה.

אמשיך לספר על התערוכות הבאות בפוסט הבא. בן זוגי מציק לי שגם הוא רוצה את המחשב ומכיוון שכל התמונות שלי על המחשב הזה ולא יעזור לי לעבור ללפ טופ, אני אוותר לו הפעם. כזו אני. נשמה.