כך קורה למי ששוכח לשניה שדעתו היא לא חשובה ולפיכך אינה נחשבת. הפוסט האמור עסק בבחירות לנשיאות וכתבתי בו, בין השאר, שדליה איציק היא האדם שהמושג IGNORAMUS נוצר עבורו. אחרי ימים מספר ניסיתי להיכנס לבלוג שלי, לא הצלחתי ואז חשבתי שהעיתון חסם את הבלוג שלי. מיד החימה עלתה בחזי, מעט קצף עלה על שפתותי - בדיוק כמו שקורה לדונלד דאק בכל עלילותיו פרי דמיונו של וולט דיסני - והתקשרתי לעיתון "הארץ" וביטלתי את המנוישהיה לי למהדורה הדיגיטלית. עברו כמה ימים, נרגעתי, ואז התברר לי שהבלוג שלי לא חסום ולא נעליים. פשיטא! עשיתי טעות הקלדה כשניסיתי להתחבר לבלוג שלי.

כעת אני מודע שוב לגודל הטבעי והנכון שלי. אני רק מתבייש להתקשר ל-"הארצ" כדי לחדש את המנוי שלי למהדורה הדיגחטלית. ואולי, אולי, אפסיק לשלוח פוסטים לבלוג שלי. הם באמת לא חשובים, ואף אחד לא רואה אותם ממטר.