לאן נעלמתי
כמה שבועות
שלא שלחתי לכם מייל.
שמחתי שחלקכם שמו לב,
ושאלו אותי לאיפה נעלמתי?
שאלה טובה לאור העובדה
שאני מרגישה מחויבת
לדוור לכם באופן שוטף
מיילים עם תוכן איכותי
שיקדם אתכם.
אז מה קרה לי באמת?
החיים הפרטיים
שלי תבעו ממני אנרגיות ותשומת לב
מיוחדת הרבה יותר מהרגיל.
אם זה היה קורה לפני כמה שנים,
אני מניחה שהנטייה הטבעית שלי היתה
להילחץ, להלכות את עצמי ולהרגיש
ש…."הנה אני עוד פעם לא מצליחה לשים
את הייעוד שלי במרכז".
הפעם קרה משהו שונה.
הייתי שקטה ורגועה.
שמתי לב
שאני כבר לא מפחדת
שמישהו "יקח" ממני
את היכולת או את הזמן
לממש את הייעוד שלי.
אני מרגישה שהוא כל כך
נוכח בחיי,
הוא כל כך חלק ממני,
שהוא כמעט כמו האוויר שאני נושמת,
האוכל שאני אוכלת, השינה שאני ישנה
והחיים שאני מקיימת.
הוא לא נפרד ממני או מהחיים שלי
הוא החיים עצמם.
וגם אם תשומת הלב שלי מתחלקת לפרק
זמן בדברים אחרים, שום דבר לא נעלם
או הלך לאיבוד, כפי שחששתי בעבר.
הפעם חוויתי ממש בתוך הגוף
איך שהייעוד שלי
לא יכול ל"לכת לאיבוד" ,
כי אני לא מגשימה את הייעוד שלי
על מנת להוכיח לעצמי שאני יכולה,
או כי מישהו חייב אותי,
או כי צריך.
אני עושה את זה,
כי זה חלק ממני,
חלק מהמהות שלי.
חלק ממה שבאתי לעשות,
הוא מה שהייתי עושה באופן טבעי
גם אם לא הייתי "צריכה לעבוד"
אם הייתי חיה באי בודד
או סתם נמצאת ב"חופשה" מהחיים.
הייעוד שלי ואני לא נפרדים,
אנחנו אחד.
הוא הנוכחות שלי,
ואני היא זו שמאפשרת לו
פשוט להיות.
וזה ייצר לי
תחושה נפלאה של שקט
שקשה לי להסביר אותה במלים.
כן, אני יודעת מה המקום
שלי כאן,
מה התפקיד שלי,
זה הפך להיות ודאי עבורי,
כמו הידיעה מה השם שלי
או בת כמה אני.
אז נכון, לא אספר לכם סיפור
זוהר על איך זה קרה לי ברגע אחד,
כי זה לא קרה ביום אחד
וגם לא ברגע אחד
אבל, זה קרה.
והיום יותר מתמיד
הרגשתי צורך לכתוב לכם
את זה.
ולומר לכם זה אפשרי
גם עבורכם לחיות ככה.
החל ממחר אני נכנסת רשמית
לתקופת הקיץ שלי
ואני מארגנת אותה כך
שאוכל ללוות עוד חמישה אנשים
שמאוד רוצים למצוא
ולממש את הייעוד שלהם.
ממחר אשלח לכם סדרת מיילים
שבו אספר לכם את כל
הפרטים על התכנית המיוחדת
ועל ההשפעה לה על חייהם
של המשתתפים בה.
מאחלת המשך שבוע נפלא |