כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    א' זה אריאל

    2 תגובות   יום חמישי, 19/6/14, 23:39

    כמה זה פשוט היום, מחפש מוהל ברשת, קורא עליו קצת ביקורות ואז עוד קצת ביקורות רק בשביל להיות בטוח שאין לי מושג אם הוא יעשה את החיתוך כמו שצריך. ואז פשוט מסתמס איתו, הוא מסמס לי חזרה מה להכין לברית, סוגרים שעה, אני עדיין אמור להחזיר לו סמס עם הכתובת אבל רק את נושא התשלום סיכמנו טלפונית. הכל נורא פשוט היום, מי היה מאמין שביוני 2014 לכל מוהל שחפץ בכך יהיה אתר מושקע, קמפיין משכנע בגוגל וזמינות כמעט תמידית. קצת גוגל, כמה סמסים, קצת מונדיאל וממש קצת שעות שינה וסגרנו מוהל.

     

    לגילי קשה, ממש קשה. נעלבת, מתעלמת, בוכה רוצה את אמא וממש לא מקובל עליה לחלוק את אמא עם איזה תינוק קטן שרק בוכה כל היום. גם לאמא של גילי לא פשוט לראות ככה את גילי אבל כל ההתחלות קשות לא? אני מנסה קצת לגשר, הרבה איתה, קצת איתו, הרבה עם עילי. אני פחות פופולרי מאמא – אמא יש רק אחת, ועוד איזה אמא! מנסים שלכולם יהיה טוב, רוצים לתכנן לישון טוב בעוד כמה שנים שהם יגדלו קצת.

     

    מהלידה אני בעיקר זוכר ערימת בנות. את היולדת האהובה עליי בנשים, את הרופאה רוכנת מעליה ולוחצת על הבטן ואת המיילדת המדהימה מעודדת עוד קצת ועוד קצת ממש כמה דקות אחרי שהזמינה אותי לראות איך המים פוקעים. "בוא תראה את הקרום של המים זה ממש יפה" אממם כן. כל הסיפור לא נמשך יותר מעשרים דקות לרבות רופא מרדים אחד לפני, הרבה מושגים רפואיים ודופק של עובר שהולך ומאט כי כל הצירים באו במכה אחת, לפחות זה מה שהסבירו לי.

     

    אריאל נולד בדיוק בשעה שש ארבעים ושש בבוקר יום שבת האחרון. אני זוכר תינוק כחול ושעיר, מאוד שעיר. גנים של אמא שלו, לא שלי. שלוש קילו חמש מאות שבעים וחמישה גרם. המיילדת אמרה לנו שהיא מסיימת משמרת בשבע בבוקר והיא מוציאה אותו עוד לפני תום המשמרת שלה וכך היה. לא זכיתי להיות נוכח בלידות קלות, ואין לי ספק שגבר בחיים לא היה עומד בכאבים של צירי לידה, אבל מירב היתה הגיבורה האמיתית בסיפור הזה. עכשיו, חמישה ימים אחרי, הוא ממש לא כחול תודה לאל, אבל הוא עדיין שעיר.

     

    התרגשות גדולה, אריאל שכוב לו על הבטן של אמא שלו, המיילדת מסדרת שם את על ענייני השילייה והמסביב. יולדת מותשת ואבא בפעם השלישית מתפרק שם לחלוטין ומנסה לעכל את המאורע הזה שקרה ממש עכשיו, מתחת לאף, שבת בבוקר, מוקדם בבוקר, יום יפה ואריאל מגיח לאויר העולם, אח קטן לגילי ולעילי. ילד שלישי שלי, שני של מירב, שלושה ילדים בבית, אור גדול. מצלם קצת עם הטלפון, רגעים של אחרי לידה. בסוף בא הסניטר והולכים להתאוששות.

     

    בוקר שישי האחרון, נכנסנו לבית החולים, קצת מוניטור, זירוז, והתאשפזות. בערב קצת משפחה עם אוכל טעים והרבה ערק, קצת לפני חצות אני משוחרר לאפטר זריז בבית ובארבע בבוקר מוזנק שוב לבית החולים: "תבוא מהר יש לי צירים, מה עשית לי!" אז באתי, חדר לידה, אפידורל כאמור, חיוך של אחרי אפידורל, וכך החלה הלידה. חושב עם עצמי פתאום שזה זמן טוב להפסיק לעשן אבל די מפנטז על הסיגרייה של אחרי הלידה.

     

    מצלצל לעילי לבשר לו שנולד לו אח קטן ומשתדל לא להיחנק, רץ הביתה לגילי שעדיין לא מבינה על מה כל ההמולה, והרבה קולולולולו של כולם מסביב. עוד יומיים בבית החולים וביום שני האחרון הבאנו את אריאל הביתה. חושב המון על עילי וגילי. לעילי יש פתאום שני אחים מכל צד, ואיך גילי תהיה עם אח שלה הקטן או במילים אחרות כמה כפאות הוא יקבל ממנה? עד היום אחת, ואיך אומרים? היד עוד נטוייה.

     

    וכך אריאל – הגעת לעולם. קצת שעיר אמנם, אבל יש תקווה, הרבה תקווה ואם לא אז אמא תסביר לך פעם על גנים עיראקיים והקשר החד חד ערכי שלהם לשיער, לרבות המצאת הלייזר. פלומות זה טוב אבל לכל פלומה טובה יש גבול. אמא ואבא נורא שמחים שאתה כאן, כמו גם שני האחים הגדולים שלך. בדיוק יש מונדיאל עכשיו בברזיל, אבל אבא לא ממש עוקב. אני מניח שבלילות אנחנו אולי נצפה ביחד בכמה משחקים, הבנתי שספרד הודחה אבל בטוח יש עוד כמה קבוצות שוות.

     

    תם פרק הילודה בחיי. עכשיו חושבים קדימה, איך מי כמה ולמה. וכל הזמן עסוק בחישובים של איזה אבא זקן אני הולך להיות אבל אני הולך להנות מכל רגע זה בטוח. אפשר להתרכז עכשיו בלגדל, לאהוב ולטפח את המשפחה וזה בדרך כלל מה שעושים. אולי עוד כמה שנים כשהקטנים יגדלו קצת אז מירב תסכים לנו כלב? אם לא אז אולי עוד איזה שואב אבק רובוטי משוכלל. כבר שלושה ימים שלא נגעתי בסיגרייה ומתי בכלל יהיה לי זמן לכתוב?

     

    א' זה אריאל, והפוסט הזה מוקדש לך, ילד של אבא.

     

    עמית

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/14 21:20:

      אם לא הצלחת לסלק את הסיגריה כאשר עילי בא לעולם

      ואח"כ גילי, הלוואי בשבילך שאריאל יגרום לכך.

      אתה אבא (שכותב) נפלא ובלי הסיגריה פי כמה.

        19/7/14 19:58:
      א' א'