החטיפה של שלושת הנערים שלנו גרמה לשטף של דתיות ולגופי ההחזרה בתשובה בארץ להתעורר ולקפוץ על המציאה. כי מי יגיד שהוא לא "מתפלל לחזרתם בשלום" של החטופים? הדבר מובן לחלוטין. אני כאדם פרטי לא יכול לעשות דבר כדי להחזיר את הילדים הביתה; אני לא יכול ללבוש את חליפת הגיבור שלי, לרוץ לחברון, לאתר אותם ולשחרר אותם מכלאם. אני לא יכול לספק לצבא שום עזרה מודיעינית או אחרת, כי אני פשוט לא יודע כלום. אני לא לעודד את רוחם של החטופים, להחזיק את ידם, להבטיח להם שהעזרה בדרך. מה אני בכל זאת יכול לעשות? להתפלל.
תפילות המוניות, אתרי אינטרנט שמדריכים חילוניים איך להתפלל, כתבות חדשותיות מלאות אהדה ל"אחדותו של העם" מסביב לטרגדיה באמצעות התפילה – כל אלו נראים כמו דברים חיוביים שהעם עושה בשעת טרגדיה, אך מה האמת? התפילה היא מעשה כזבים, היא לא באמת עושה שום דבר. לדבר עם עצמך בראש לא משנה שום דבר בעולם המציאות. מה כן התוצאה של כל הדברים החיוביים האלה? השרשת האמונות הטפלות בחייהם של האנשים.
בטרגדיות הקודמות שספגנו לא ראינו את זה. כשגלעד שליט נחטף, לא היו תפילות המוניות. כשחיזבאללה חטף שלושה חיילים בתחילת המאה, גם אז לא ראינו שטף כזה של אמונה דתית. האם לעובדה ששלושת החטופים מגיעים ממשפחות דתיות יש יד בדבר? יתכן. אך יותר מכך, ישראל עברה בעשרים השנה האחרונות תהליך מתמיד של חזרה בתשובה. ובאופן לא מפתיע, מערכת החינוך הממלכתי נשחקה והתפרקה בעשרים השנה האחרונות. האחד בדרך כלל קורה ביחד עם השני.
במדינה שבה "מחזירים את האבולוציה למערכת החינוך" זו כותרת, אין פלא שיותר ויותר אנשים מאמינים בסיפורי אגדות. עשרים השנים האחרונות היוו שנים של טשטוש גבולות בין מושגים, של חינוך הציבור להימנע מחשיבה ביקורתית, של קריסת הערכים הציוניים שעליהם נבנתה מדינת הלאום היהודי. במשך שנים הטיעון של מדינות ערב נגד הציונות היה שהיהדות היא דת ועל כן אין שום טעם במדינה יהודית, כפי שאין טעם במדינה מוסלמית. היהודים יכולים לחיות בכל מדינה באשר היא. הטיעון של הציונות היה שהיהדות היא בראש ובראשונה לאום, ושאנחנו צאצאי העם היהודי שחי בממלכת יהודה לפני כאלפיים שנה, ושיש לעם היהודי זכות לעצמאות מדינית במולדתו ההיסטורית. וכיום רוב היהודים הישראלים לא עושים את ההבחנה בין הלאום היהודי והדת היהודית ובכך בעצם, בלי ידיעתם, מנציחים ומחזקים את הטיעון הערבי. אפילו בתעודת הזהות שדה הלאום נמחק.
ומי הוא הכוח בתוכנו שפעל ופועל לטשטוש ההבדל בין הדת היהודית והלאום היהודי? הדתיים האורתודוכסיים כמובן. אני משתמש במושג "דתיים אורתודוכסים" כדי לא לעשות פה הבדלה בין החרדים ומה שאנחנו מכנים "כיפות סרוגות", שגם כן הינם אורתודוכסיים ולנושא זה ההבדלה איננה רלבנטית.
מדוע מחקו את שדה הלאום מתעודת הזהות? בגלל שהמדינה רצתה לרשום כיהודי כל מי ששייך ללאום היהודי, וזה כולל אנשים שאורתודוכסים אינם מחשיבים ל"יהודים" על פי ההלכה. היה פה שיח חירשים משעשע וטרגי כאחד. מצד אחד המדינה דיברה מזווית הראייה הציונית שעל פיה היהדות היא בראש ובראשונה לאום. זה אומר שכל מי שיש לו צד יהודי כלשהו (אב או אם) נחשב הלכה למעשה ליהודי, כמו שקורה במקרה של כל לאום אחר בעולם. הדתיים האורתודוכסים, לעומת זאת, בכלל לא מקבלים את ההבדלה הזו. מבחינתם "יהודי" הוא כל מי ששייך לדת היהודית. ומבחינתם מי ששייך לדת היהודית הוא רק מי שנולד לאם יהודיה או התגייר תחת חוקי הגיור האורתודוכסיים. אז כשאלי ישי היה שר הפנים בשנת 2002 והיה צריך לרשום אזרחים שרק אביהם יהודי או כאלו שהתגיירו במסגרות רפורמיות או קונסרבטיביות, הוא סרב לבצע את עבודתו. על המרד הזה היה ראוי להעיף אותו ואת כל מפלגתו לכל הרוחות, אבל מדינת ישראל כל כך רגילה להיכנע לסחטנות הדתית, שהוחלט להגיע לפשרה המגוחכת שבה שדה הלאום מופיע בתעודת הזהות, אך כעת תוכנו הוא רק שורה של כוכביות.
הלכה למעשה זוהי איננה פשרה, כי אם כניעה. ולא סתם כניעה, כניעה הרסנית ומסוכנת מאין כמוה. שתים עשרה שנה עברו מאז, והנה היום אם שואלים יהודי ישראלי ממוצע מה היא היהדות הוא יענה מיד ובביטחון "דת". ואם תציג בפניו את טיעון הלאום, הרי שתמצא אותו מתבלבל ומתכעס.
אז אם היהדות היא רק דת, מה עושה את החילוני ליהודי? שיקום וילך למקום אחר, נכון? אז כדי לא להיחשב "לא יהודים", החילוניים הכי ליברליים בעולם משתתפים בכל מיני טקסים ואגדות שווא, "בשם המסורת". רובם יגידו שהם "מאמינים באלוהים" בלי שזה באמת אומר להם כלום, אבל גם אלו שיגידו בפה מלא שהם אינם מאמינים, יתחתנו ברבנות, ימולו את בניהם, ינהלו טקס עלייה לתורה כשהבן בן 13 ויקיימו מראית עין של צום ביום כיפור. כי אחרת למה אנחנו כאן, נכון?
אבל על ידי טשטוש ההגדרות ולמעשה מחיקת הלאום היהודי והחלפתו בדת – ואך ורק בגרסתה האורתודוכסית – השיגו הדתיים כוח פוליטי עצום אפילו עד כדי כך ששר פנים בישראל קובע על דעת עצמו את מי הוא ירשום ואיך, תוך התעלמות מחוקי ועקרונות המדינה. וכמובן שגם יש כעת פה קרקע פורייה למכונת ההחזרה בתשובה. כי אחרי ש"תפילה" הופכת להיות משהו לא כזה מפחיד, והחילוני מקבל כבר את המוסדות הדתיים ואת המנהגים הדתיים כ"מסורת", אז הוא גם מקבל את המילה בס"ד בספרי הלימוד של הילד שלו שהולך לבית ספר עממי. הוא גם מקבל את החלפת המילה "אלוהים" בצורתה העילגת "אלוקים". ואולי הוא עוצר בדרכו לקניון כדי להניח תפילין באחד הדוכנים, כי אחרי הכל, מה, הוא לא יהודי? זו לא המסורת? וכשכל אבני היסוד של העולם הדתי כבר מוצבות במקומן בחייו, אז מה? הוא לא יקשיב להרצאה המאלפת של הרב שקר כלשהו? ואז כשיש טרגדיה והוא לא יכול לעזור בשום צורה, מה, הוא לא לפחות יתפלל לשלומם של החטופים? ברור שכן.
ואז מגיע איזה רב ומוסיף שבכלל החטיפה נעשתה בגלל חקיקה "אנטי דתית". בדיוק, אלוהים ראה שמחוקקים חוקים "אנטי דתיים", וכעונש החליט לשלוח שלושה נערים תמימים ודתיים אל שיני החמאס. וזה האל שאנחנו אמורים לאהוב בכל לבבינו, דרך אגב. זה בסדר, זה עוד כלום לעומת כמה מהדברים הפסיכוטיים שהוא עושה בתנ"ך... אבל כשמחנכים אותך מגיל אפס שסיפורי אגדות הם דבר אמיתי, אז אתה מתחיל לחשוב שאולי צודק הרב... אולי באמת הרגזנו את האבא הפסיכוטי שבשמיים? אולי כדאי שנחוקק כמה חוקים דתיים כדי שזה לא יקרה שוב...
אז איפה אנחנו עכשיו? אנחנו על גשר צר מאוד ואנחנו עלולים מאוד בקרוב ליפול אל החשכה. כל מדינה שהופכת להיות דתית, שמערבבת את הדת בחוקיה, נופלת לפרימיטיביות וחשכה. אין מדינה דתית אחת שיוצאות ממנה המצאות, טכנולוגיה חדשה או אפילו אמנות משמעותית. כי אתה לא יכול להאמין בשדים, רוחות, מלאכים, ימים שנחצים לשניים וכישופים, ועדיין לחיות בעולם האמיתי. וכדי להתקדם בכל תחום, צריך רגליים על הקרקע ועיניים מפוכחות.
אם כל ישראלי שזרק את זמנו לריק בדיבור לעצמו, היה מבלה את אותו הזמן בהתחברות לרשת, כניסה לכל הפורומים, העיתונים והרשתות החברתיות, והפצצתם במידע ופרופגנדה למען הילדים שלנו, אז אולי – רק אולי – היינו מצליחים לגייס גם את העולם לצד שלנו. ויש ישראלים שעושים בדיוק את זה, והם תורמים יותר לילדים האלה מכל התפילות בעולם. וזו בדיוק הנקודה. במדינה שבה רוב האנשים מאמינים שאם הם פשוט יחזיקו ידיים, יעצמו עיניים וממש ממש יבקשו, אז אולי האבא הגדול בשמיים יתרצה ויקיים את זה – דברים פשוט לא נעשים.
מעשים משנים את העולם. הגיע הזמן להניח את "ספר הספרים" במדף ספרי האגדות לצד הארי פוטר והאחים גרים, שם מקומו. |