כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    מונדיאלק

    11 תגובות   יום שבת, 21/6/14, 23:03

    "אישה! איפה הפיצוחים?"

    אין תשובה.

    "הבירות! איפה הבירות? עוד מעט מתחיל טג'יקיסטן נגד אינדונזיה!"

    מתחתי את צווארי לכיוון המטבח, בנסיון הרואי להימנע מלזוז מהספה:

    "אישה!"

    בתי הגדולה הופיעה:

    "אבא, אל תצעק."

    "איפה אמא, יא בינתי?"

    "הלכה לשכנה, להביא כוס סוכר."

    "מתי תחזור?"

    "באוגוסט."

    "נגמר הסוכר?" רטנתי.

    "לפני איטליה-אנגליה."

    "אז מה יש לאכול?"

    בתי הגישה לי קערה.

    "זה מה שנשאר. השאר נגמר."

    "נגמר? מתי?"

    "אחרי ספרד-הולנד."

    נשנשתי.

    "טעים. מה זה?"

    "בונזו."

    קפאתי על משכבי. הבטתי בעיון בגולות החומות שבקערה.

    "הכלב לא יכעס?"

    "הוא עם אמא."

    כרסמתי. "הרבה חלבון. זה טוב, זה."

    "תתגלח, אבא", נשפה בתי בסלידה.

    "אין בעיה. באוגוסט. בחיאת, סמסי לאמא שתבוא."

    "סימסתי במחצית."

    "ו...?"

    "היא מציעה פשרה: תתקלח ותתגלח - והיא תחזור ותישאר עד שמינית הגמר."

    "אבל יש מונדיאל! פעם בארבע שנים!"

    "פעם בארבע שנים יש לך הצדקה לא לעשות כלום, אתה מתכוון."

    "איזה גול!"

    בתי לא התרגשה מהטריק הפרימיטיבי:

    "אבא, זה פרסומת."

    "ידעתי. אין לך שיעורים?"

    "לא. המורה ברחה לגרנלנד."

    "למה?"

    "אין שם מונדיאל."

    "לכי לשכנה ותגידי לאמא שמיד, איך שנגמר ברית המועצות נגד האימפריה האוסטרו-הונגרית, אני נכנס להתקלח."

    בתי החלה לחשוד:

    "אבא, זה צ'ילה נגד ספרד."

    הצבעתי על המסך:

    "הנה הקלע המרכזי של אנגליה!"

    "אבא, אני עוזבת את הבית..."

    "...פאואל! היה פאואל! שופט! יא אהאוואר!"

    "...נכנסתי להריון מג'וני, זה שאמרת שהוא קוף שעיר וחסרות לו לפחות שבע אונות מוח..."

    "...מותק, רק תשעים דקות לא כולל זמן פציעות ואני איתך..."

    "...אבל אל תדאג, עשיתי הפלה מלאכותית ואני טסה עם ג'וני לאמריקה..."

    "...אין בעיה. שניה אחת, מותק. איזה דאנק, מסי, איזה דאנק."

    "תגיד, אבא, אתה בכלל מקשיב?"

    "כן, מותק, אני מקשיב מאז שהתחתנתי עם אמא שלך, אבל בינתיים השתנו דברים."

    "מה?"

    "מונדיאל."

    "תגיד", הרהרה השרלוקית הקטנה, "יכול להיות שאתה לא מבין בכדורגל?"

    "את לא מתביישת לדבר ככה לאבא שלך? בטח שאני מבין! איי, איזה החמצה של זה עם המשרוקית! כמעט נתן גול!"

    "אבא, זה השופט. את האמת."

    נשברתי:

    "אני שונא את המונזיאל! אני מעדיף לצפות בשבלולים מתים בשידור חי, מאשר במונדיאל! באיזה עולם מתוקן יושבים מיליארדי גברים-שאינם-במילואים במשך שעות מול טלויזיה בלתי כבויה בעליל, שמראה דשא שהדבר הטוב היחיד בו זה שהוא ירוק, כמו הצבע של הקירות בבתי המשוגעים?"

    "אבא, איך אתה יודע מה הצבע של הקירות בבתי ה..."

    "אל תפסיקי אותי! נמאס לי להעמיד פנים שהחרא הזה מעניין אותי! איחוד האמירויות נגד טורקמניסטן עלית! אילי הנפט מול מאיצי הגמלים!"

    הילדה בהתה בי בעקימת גבה:

    "אבא, אתה לא אוהב כדורגל?"

    "לא", אמרתי שפי, "מה תעשי לי?"

    "אבל... זה משחק אצילי!"

    נחרתי: "זה חבורת פראים מהג'ונגל שעסוקים בלבעוט זה בזה. לפעמים הם מחטיאים ובועטים בכדור."

    "אבא, אתה באמת לא אוהב כדורגל? באמת?"

    הנהנתי באלם קול.

    "תגיד, אבא - אתה הומו?" שאלה הילדה.

    כנראה העיניים שלי נראו גדולות מהרגיל, כי הקטנה הזדרזה והוסיפה:

    "לא שמשהו רע בזה. אמא השאירה פתק."

    בהיתי בפתק. מסתבר שאשתי הגישה בקשה להוצאת צו על תנאי, שבו אני נתבע להסביר למה היא צריכה להחזיק בביתה הומו סאפיינס בעל כשירות מוגבלת לשימוש בשלט רחוק ובמגש פיצה ונטול מוח בעתיד הנראה לעין. הרמתי טלפון לעורך דיני, והוא הצליח להוציא צו לעיכוב ההליכים, בנימוק הפוזיטיביסטי שאם הדיון יימשך, השופט יחמיץ את איחוד האמירויות נגד סלובניה תחתית.

    "גבר שלא אוהב כדורגל, אות היא לכך שמשהו לא בסדר אצלו", פסקה בתי.

    "'אות היא לכך'?" בהיתי בקטנה. "ההתחרפנת, בתי? שאמכרך לישמעאלים?"

    "לא", הצטדקה חתנת התנ"ך, "היה אתמול מבחן בתנ"ך. אל תדאג, אבא, מחר אני שוכחת הכל."

    "מה מלמדים אצלכם בבית הספר?"

    "תנו רבנן: מי שלא רואה מונדיאל הרי זה כאילו ביטל תורה וגזל ממון והכה נשים והגן על חנין זועבי וקורעים עליו קריעה ויושבים עליו שבעה ואין לו חלק בעולם הבא ותתקלקל לו האייץ' די ערב גמר הגביע מדאורייתק ונאמר אמן."

    "תגידי, המורה שלך פסיכית?"

    "זה הוא, אבא. מורה ממין זכר. והוא לא פסיכי. הוא אמר שלפי החוק, המוסר, המצפון הבינלאומי והקודים של הגבריות, לא יתכן גבר כרומוזומאלי לא אוהב כדורגל. אבא", התחננה הילדה, "אתה באמת לא אוהב כדורגל?"

    הנהנתי.

    "אבל אם אני יודעת שזה לא מעניין אותך – ואם אמא לא פה – אז למה לי אתה עושה את ההצגה הזו?"

    "חינוך, מותק. ערכים. את תתחתני יום אחד, כן?"

    "נניח."

    "את יודעת מה הדרך הקצרה ללבו של גבר? כדורגל."

    "אבל אבא, אתה שונא כדורגל."

    "בשביל העתיד שלך אני מוכן לכל קורבן. בשבילך אני אראה כדורגל עד שהמונדיאל הזה ייגמר."

    הקטנה התרגשה:

    "אוי, אבא, אתה באמת לא חייב."

    "אני חייב", הנחתי את ידי על לוח לבי, "זה עניין חינוכי. בחינוך אין פשרות. החינוך זה העתיד."

    "טוב, אבא, אני יוצאת להביא כוס סוכר מהשכנה."

    "מצוין. תנעלי אחריך. להתראות באוגוסט."

    וזהו. התריס סגור, את שאגות השמחה שלי כשנבחרת גונדוואנה מבקיעה אפשר לשמוע עד אטלנטיס. אבל בסתר, מתחת לשמיכה, בלי ידיעתן של משטרת המונדיאל ובתי השטינקרית, אני קורא את כל כתבי שופנהאואר, שייקספיר וכצנלסון. מדי פעם אני מעיף מבט לעבר הטלוויזיה, כדי לראות את כרי הדשא במיוט. צבע ירוק מאד מרגיע. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/7/14 02:05:
      wow קטע מדהים במצחיקותו! שמחה שגיליתי אותך...
        26/6/14 13:34:
      הרגת אותי :) נהדר.... אבל זה בסדר גם לראות כדורגל .. לא צריך להתבייש בזה... והמונדיאל נגמר ב13/7
        24/6/14 12:48:
      מצחיק ומעולה :)
        24/6/14 11:02:
      ולהפוך דף לוקח תשעים דקות?
        23/6/14 01:49:
      באמת מעולה... זה היה הדבר הכי נכון לקרוא עכשיו לפני השינה ולהרדם עם שאריות של צחוק, תודה :)
        23/6/14 01:18:
      מעולה! אגב, גונדוודה הבקיעה? פספסתי, בדיוק הפכתי דף בכתבי כצנלסון.
      ד"ש לשופנהאואר. תמיד הייתי בעדו (העולם כרצון וכדימוי), חחח. דווקא צפיתי קצת והיה יפה.

      Fi! Fa!

      I smell the blood of an Englishman,
      Be he live, or be he dead
      I'll grind his bones to make my bread.


      :)

        22/6/14 16:20:

      לפחות המונדיאל החזיר אותך לפה (שזה כבר נהדר)

       

       

        22/6/14 00:05:

       

      ואם אפשר לרגע ברצינות :

      זה לב העניין למיעוט הצפיות/תגובות באופן כללי, שים לב שגם כמעט לא עולים פוסטים חדשים בקפה, וחוץ מכל מיני כאלה של אנשי מכירות ושיווק אין תכנים מעניינים אישיים או מרתקים בנושאי חברה נניח. זו הסיבה לתנועה דלילה של קוראים.. במיוחד עכשיו, בקושי נכנסים חברים לקפה, הטראפיק פה בשפל.

       

      יש לי חבר טוב (או לפחות כזה שחשבתי שהוא חבר קרוב..) שבאופן קבוע מגיב אצלי בבלוג , ששלח לי הודעה שהוא מצטער שהוא לא הגיב וקרא את הפוסטים האחרונים שפרסמתי (את השניים האחרונים) והסביר שזה בגלל המונדיאל, שאין לו זמן לזה ושהוא מבטיח מתישהו להגיע אליהם בקרוב..

      הבטיח לפני כמה ימים כבר, וטרם קיים. 

       

      חשבתי שאיכפת לו ממני ושאני מעניינת אותו באמת.

      כנראה שהמונדיאל מעניין יותר. 

       

      הייתי קולית, למרות שהתאכזבתי. 

      מה דעתך ?

      אתה סבור שאני אמורה להיפגע ממנו ?

       

      *אתה לא חייב להשיב ברצינות, גם תשובה סרקסטית או עקיצה אופיינית לך תתאים כאן..קריצה

        21/6/14 23:28:

       

      משובח, משובח , משובח !

      צחקתי כהוגן, התגעגעתי לשנינויות שלך

      :))

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין