הלנצח?...

גילה נערה זהובת צמות נכנסה לחדרו של זוהר. הלה שכב אפרקדן, ידו האחת תחובה תחת כרו ונחירותיו הרעידו את אמות הסיפים.  בידו השניה השמוטה החזיק דף מקומט שנקרע מתוך בלוק  אשר נח למרגלות מיטתו.

גילה הצליחה על נקלה לשחרר את הדף מתוך אגרופו הקמוץ שהחל אט אט להיפתח  עם קצב הנחירות וקראה את  שתי המילים  שנותרו יתומות בראש הנייר הריק.

ה ל נ צ ח   ת א כ ל

גילה החלה בניחושים.

אולי התכוון ל-הלנצח תאכל את הפודינג  העבש שעומד במקרר כבר שבועיים?

או אולי התכוון ל-עד מתי תאכל את מצפונך הלא נקי ותאמר לגילה מדוע אינך מבקר אותה מזה שבוע?

לא,לא סביר.

אז אולי שואל הוא אם לנצח הוא יאכל את הבורקסים היבשים  שגילה קנתה לו לפני חודש?

כן, זה בטח זה... וזו הסיבה להתנתקותו ממני... לא הבאתי בורקסים חדשים...

רשרוש הנייר המקומט בידיה של גילה העיר את זוהר המופתע  והוא החל לגמגם תוך פיהוק ארוך.

"מה...הה...  גילוש...פתחת את הדף המקומט...מה חשבת למצוא?... הרי לא הספקתי כלום לכתוב...טוב, אז התכוונתי לכתוב קול קורא...  מה זה נמאס לי!..." וכאן השמיע קול יללה...  "נמאס לי להתרוצץ... כל היום...כל יום... הלוך ושוב, הלוך ושוב... בין הגבעות עם  ציוד כבד על הגב"......אולי יהיה לזה סוף?...

רות פלדי