כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לזכרך "ג'ינג'י"

    59 תגובות   יום שני, 23/6/14, 23:20

    ''

    לזכרך "ג'ינג'י"

     

    כשאדם נפטר מסיבה כלשהיא, יש לו שם וזהות, משפחתו, חבריו, ואוהביו, מתאבלים אליו, עורכים לו הלוויה, קבורה הולמת, זוכרים אותו ומתגעגעים אליו, לפעמים אם נחוץ הם נלחמים בבתי משפט כדי להביא לדין את האשם במותו. יש רישומים עליו במוסדות שונים, יודעים פחות או יותר נקודות ציון בחייו דרכם : לידה, בית ספר, צבא, נישואין, ומוות.

     

    מה קורה כשחתול / כלב רחוב עזוב מת? מישהו זוכר אותו בכלל? יש לו זהות? למישהו אכפת? האשם במותו מובא לדין ונענש? מישהו יודע מה עבר עליו בחייו? איפה נולד? מי משפחתו?

     

    ולא רק בעל חיים עזוב, אלא אחד מאלה שבתעשיית הבשר, מה שיש לו זה המספר שאתם רואים על האוזן או צרוב בעורו בברזל מלובן. אבל מישהו אכפת לו ממנו באמת? יש לו זהות עצמית כיצור חי ולא כ"סחורה" ? לא בטוחה בכלל...

     ''

    ג'ינג'י, הוא השם שנתתי לחתול רחוב יפהפה שהכרתי. לפני שנים הלכתי לבקר את הורי עם כלבתי (דאז) והוא ישב על גדר אבן בסמוך. כשעברתי והושטתי את ידי – הוא ניגש.

    מאז, למרות שלא נהגתי לתת לו אוכל הוא המתין לי שם באותו מקום, לא מצפה לדבר מלבד לליטוף, קצת יחס, ואהבה.

     

    יום אחד כהרגלי עברתי משם, אלא שמיהרתי מאד. לא ראיתיו שם ולא קראתי לו, עברתי את הכביש והמשכתי.

    שניות אח"כ הסתכלתי לאחור כי שמעתי מכונית נוסעת, ולזוועת לבי ראיתיו רץ אחרי באמצע הכביש. כל מה שעניין אותו זה לא להפסיד את הליטוף שלו, והמכונית מצידה לא טרחה להאט, פגעה וגררה אותו. הוא הצליח להימלט מתחתיה פגוע למקום מסתור בצד.
    הנהג צחק בזלזול לצווחות הזוועה שלי, לא האט ולא כלום, עובר גם אותי במהירות כאילו לא קרה דבר.

     

    חזרתי אחורנית ונגשתי להיכן שג'ינג'י הסתתר, מתחת לקולטי שמש כבדים גדולים שהושענו על המדרכה בקרבת מקום. קראתי לו, והוא הצליח להוציא קול גרגור מרוסק ונדם. לא אשכח את הקול הזה שהוא הצליח להוציא.

    לא יכולתי לעזוב את המקום מבלי לוודא שאולי אולי עדיין ניתן לעזור לו.

    קשרתי את כלבתי חזק לגדר בצד, ומאיפה הוצאתי את הכוחות לא יודעת, אך הצלחתי להזיז את קולטני השמש הגדולים הכבדים הללו.

    ג'ינג'י שכב שם על צידו, ללא רוח חיים, בעיניים פקוחות לרווחה .

         ''

    חודשים אח"כ הרגשתי מתוסכלת, ואבלה:

    על חתול טוב ועדין שכל רצונו היה מעט אהבה, שאף אחד למעשה לא יודע עליו דבר לא בחייו ולא במותו, ועל זילות החיים של בעלי חיים נטושים במיוחד, על כך שאף אחד בדרך כלל אינו מרגיש אם אחד חסר, ועל היחס האדיש הנורא לחייהם ולסבלם, ו'ינג'י הוא רק דוגמא אחת קטנה מרבות.

     

    רוב האנשים עסוקים בטרדות היום יום אינם מודעים למחוות הקטנות בהן ניתן להקל על חיות בר ורחוב ואפילו להציל חייהם. אדישות ונטישה הופכים בעל חיים שחי במשפחה כל חייו לחיית רחוב, כשהם אינם מתורגלים בחיים הללו. באם מתמזל מזלם הם מגיעים לאחת העמותות או ההסגרים, אז לפחות קיים עבורם איזה צל של סיכוי.  פעם בעלי חיים כאלה היו מגיעים לגרוע מכל למעבדות ניסויים, היום זה אסור על פי החוק.

     

    שלום לכל "הג'ינג'ים" באשר הם, רואה, שומעת, זוכרת אתכם תמיד ואותך חתול ג'ינג'י, בכל פעם כשעוברת במקום בו נגדעו חייך בידי בן עוולה, אתה רואה גם אחרי הרבה שנים.

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (59)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/15 23:46:
      פוסט מרגש
      את כותבת כל כך יפה, ממש כישרונית!!
        13/9/14 20:49:

      קראתי ובכיתי.מקרה דומה לשלך גרם לי להתחיל לגדל חתולי רחוב בביתי ולהקים להם בית תמחוי בחוץ..

        5/7/14 21:21:
      אני אוהבת את הנשמה שלך, הנפתחת ומתרחבת ומכילה חיים באשר הם. טראנס-הומניזם... פוסטים כאלו משפיעים על העולם טיפין-טיפין.
        1/7/14 06:30:

        תודה על התגובה היפה והאמיתית שלך.

      גם תודה על הסיגליות הריחניות. אומרים שעד לפני 100 שנה

      הן גדלו בר בארץ והיום מגדלים אותן בגינות. גם אני מאוד

      אוהב סיגליות (צמחים זה גם המקצוע שלי, אז פגעת בול).

        30/6/14 20:49:

      צטט: amii 2014-06-28 15:05:44

      מתאבל רק מי שיש לו יחס לנפטר, גם חיות וגם בני אדם, יש בני אדם בודדים, שחיו לבד ונפטרו מבלי שאף אחד לא מתאבל עליהם, ואת שהיה לך קשר לחתול, מתאבלת עליו, ועוד כשהיית נוכחת בתאונה, משתתף בכאבך

       

      תודה  ''

        30/6/14 20:45:

      צטט: סגנון 2014-06-27 17:40:37

      כואב הלב להיות במקומך.

      התובנות שלך מכות אותי אל החומש ומהממות.  כן, זה לא קל להיות אני, יודעת. את הבחירה עשיתי עוד בהיות נערה צעירה.

      ''  ''  ''

      באתי לאמא שלי בוכיה יום אחד ושאלתי לגבי נערה שכנה שלנו שכל הזמן צוחקת מחייכת וכל מה שמעניין אותה זה לק ציפורניים, בגדים ונעליים. אמרתי לאמא שלי שהיא תמיד מאושרת.

      אמא הסתכלה בי ואמרה לי : ואת באמת רוצה להיות כמו שהיא? 

      עניתי לא והרכנתי ראש.

      האמת שלא מזמן דרסתי חתול ג'ינג'י שהגיח משום מקום (גדר חי)

      וטס לי ישר אל תוך הגלגלים....... הוא נהרג בשניה ואולי גם לא הספיק

      לחוש כאב ? תפסתי את הראש והייתי צריך כמה דקות להרגע. כואב הלב איך

      חיים נגמרים ברגע ועד כמה הם שבירים.....  במיוחד כשאין אשמים וכשאין דרך

      לעצור או למנוע מוות כזה.

      נכון, זה יכול לקרות. גם לי זה כמעט כמעט קרה לגבי שני כלבי רחוב שחצו בטיסה כביש מהיר לפני הגלגלים שלי. הייתי קרובה מאד לעשות תאונה, ועצרתי בפתאומיות כל כך שהרבה חריקות בלמים נוראיות נשמעו באותן דקות. אנשים אז נגשו הגישו לי מים ועזרו לי להרגע.

      לא נרגעתי עד שלא יצאתי מהרכב ובדקתי וראיתי בעצמי שאכן הם הצליחו להמלט ואינם מתחתיו.

        ישנם כל מיני סוגים של מוות כפי שיש חיים שונים. אולי לג'ינג'י שלך דווקא

      היו חיים טובים ?   הרי לא ידעת עליו הרבה. אם את אומרת שהנהג שדרס אותו

      עשה זאת בכוונה.....  אז היית עדה לרצח ועוד של ידיד......  אז זו באמת חוויה

      מטלטלת. אבל אם רק היה נדמה לך שהוא עשה זאת בכוונה בגלל סערת

      הרגשות שעברה בך או בגלל איך שהוא צחק לאחר הדריסה, אז גם יש מצב

      שאולי לא היה לו צ'אנס לעצור ?  את זה רק את יודעת.

      היה לו צאנס, כי אם לא, הוא היה צריך לעלות גם עלי ועובדה זה לא קרה. לצערי אני מזהה רשעות כמו רדאר.

        ככל שעוברות עלי השנים, נראה לי קצת לא פרקטי לחפש צדק בחיים. א. כי זה

      אף פעם לא יקרה כנראה.  ב. במדינות קצת יותר שפויות מאנחנו (שווייץ, דנמרק,

      הולנד, שוודיה וכ'ו) אולי יש קצת יותר שיוויון, דאגה לכלל, לחיות, לסביבה. אבל עד

      שנגיע לשם יקחו עוד כמה מאות שנה. וחוץ מזה אין להם את הלב החם והאמיץ

      שיש לנו (יחד עם כמה שריטות במוח). ג. לצדק יש את הזמן שלו, הדרכים שלו

      ו"המקרים" שהוא יוצר - וכל זה קורה תחת עינו החצי עיוורת של האדם.

      לא יודעת אם אני מחפשת צדק, אולי יותר לא מוכנה לקבל או לא יכולה את העיוות שלו, ורואה זאת ולא מוכנה לטאטא מתחת לשטיח או להסב את הראש כדי לא לראות.

        תארי לך בוני שג'ינג'י ז"ל היה מקבל הרעלה מרעל עכברים (שהמית את העכבר

      שהוא אכל) למשל....  היה סובל כמה ימים עד שהיה היה מת בייסורים נוראיים,

      במקום זה הוא חטף מכה כואבת, סבל כמה דקות והשאיר כאן את גופו וייסוריו.

      או אלוהים יודע איך חייו היו מסתיימים ומתי ?

      צודק, ובכל זאת, זה לא היה הכרחי.

        נראה לי שאם יש צדק בעולם אז הוא מרחף הרבה מעלינו, רואה בגדול, מאזן

      בגדול את "המפסיד" "המדוכא", "חסר היישע" עם "המרוויחים" "הנצלנים" "חסרי

      הדאגות" ועוד כל מיני חיות אדם. אולי בכלל הכי טוב זה לחיות איפהשהו באמצע.

      להרגיש, לחוות, לא לטייח, לפעמים לצעוק גוואלט כי אין ברירה......  

      הצדק נושב כל הזמן.

      כן, רק לפעמים הוא מגיע כל כך באיחור.....

       

      לכבודך איש, פרח שאני מאד מאד אוהבת, שבקושי רואים אותו יותר, רק בגינות פרטיות, לכבוד התגובות המהממות שלך.

      ''

        30/6/14 20:33:

      צטט: yonbir 2014-06-27 06:42:34

      בכל יום מתים בישראל עשרות רבות של בריות הולכי על שתיים ושל יצורים הולכי על ארבע. אנו מבכים וזוכרים רק את אלה שהיו קשורים אלינו, בין אם בקשרי רעות או בקשרי משפחה.
      כשהכלב ליזי מת אישתי בכתה עליו ימים רבים, ובטח שזה נגע בה יותר מחתול רחוב שנדרס או ממודעת אבל בעיתון על זקנה מראש פינה שהלכה לעולמה.

       

      אני זוכרת ומבכה גם את חתולי הרחוב שאני ושכנה מטפלות בהם ומכירות אישית. ברור שתמיד מי שאנו מכירים אישית נוגע בנו יותר ממי שלא, אבל כאן דובר לאו דווקא בחתול ספציפי זה אלא כללית בחתולי ובבעלי חיים שגרים ברחוב, עזובים, שבמותם ובחייהם הם שקופים, אנונימים.

      בעיני זה נורא שחיים כך הולכים לאיבוד ללא שאף אחד שם לב, זוכר או מכיר.


      ''

        30/6/14 20:20:

      צטט: מזל וברכה 2014-06-26 16:31:22

      ...ולנו, לי ולכלבי יש חבורת חתולים שמלווים אותנו בטיולים, אני מלטפת אותם, והם מצדם מתחככים בכלבים. הבעיה היא שבצדו השני של הכביש יש מאכילי חתולים ובכל פעם שהם חוצים את הכביש אני מחסירה פעימה... ממה שהבנתי הג'ינג'י מת כמעט מיד, וזה החלק המלא של הכוס.

       

      מבינה אותך, אלה אחד הפחדים של מי שהולך וחתולי השכונה מלווים אותו כמו פמליה.

      פעם לא רציתי שהם יחצו אתי את הכביש וימשיכו, וגירשתי אותם הביתה בתקיפות, בא מישהו והעיר לי למה אני מתייחסת ככה לחתולים.

      לא היה נעים לי כמעט צחקתי לו בפנים, כוונתו הייתה טובה, ואפילו שמחתי שאנשים שמים לב אפילו אם זו טעות.

      פרשת הג'ינג'י הזו הייתה בימי הכלבה הקודמת שלי זצ"ל לא כעת, והוא לא ממש מת מיד אלא תוך 2 דקות בערך שנמשכו בעיני כמו נצח.

      עד היום אני זוכרת את זה כמו אתמול, בדיוק את הנקודה בה זה קרה, לא שכחתי אותו.

      ''

        30/6/14 20:05:

      צטט: טומבוי 2014-06-26 15:48:12

      כן... זה הקטע הקשה......צילום מדליק של ג'ינג'י והצל

       

      תודה. זה לא הוא, זה מהרשת, הוא עצמו אני זוכרת היה יפה ומהודר יותר. מסכן קטן.

      ''

        30/6/14 20:03:

      צטט: רחלסביליה 2014-06-26 07:24:42

      מבינה אותך מאד ומשתתפת באבלך.

       

      תודה.

      זה לא קרה עכשיו,אלא לפני זמן מה, אני פשוט זוכרת זאת כי אמרתי לעצמי גם אז שזה קורה הרי כל כך הרבה ואף אחד אף פעם לא מרגיש שאלה חסרים ולא יודע מי ומה הם.

      וחתול פ"ז את יודעת אינו בעל החיים היחידי שזה היחס אליו.

      אותו דבר עם עגל רך שנולד ולא הספיק לחיות או תרנגולת, כולם בדיוק כמו חתול, כמו כל אחד מאתנו רוצים אהבה, משפחה, ולחיות.

      ''

       

        30/6/14 19:52:

      צטט: אמינות 2014-06-25 21:28:16

      בונבונייטה, הצלחת לרגש אותי עד מאוד, יושבת כאן קוראת ודמעות זולגות להן חופשי על הלחיים, עצוב לחלוטין, ומזכיר לנו עד כמה הם בני אנוש יותר מאיתנו, חשים כל דבר, רוצים בקרבתינו מצד אחד, ומצד שני לא נותנים בדרך כלל לצערנו אמון בנו, כל ]פעם כשאני צועדת בישוב בו אני גרה, ופוגשת בחברלך החמודים האלה אני תמיד נזהרת ללכת רחוק מהם לא להפריע להם, לתת להם כבוד, לצערי מעטים עושים כמוני, אם בכלל, איפה הרגישות נעלמה לה....

       

      הכי כואב לי כשחתולי רחוב שמכירים אותי ואת הכלבים ניגשים אלי, ואני בפירוש רואה שזה לא בשביל אוכל. הם רוצים ליטוף, אהבה. לפעמים זה שובר את הלב.

      '' ''  ''

        29/6/14 20:53:

      צטט: פלקונטי 2014-06-25 19:20:36

      בעלי חיים יודעים מהי אהבה אמיתית שבני אדם לרוב לא מכירים.

       

      בהחלט, אפשר ללמוד מהם הרבה מבעלי החיים בכלל, לא רק בתחום זה כמובן.

        29/6/14 20:50:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד 2014-06-25 14:29:49

      נשמע מזעזע..

      במקביל. הזוועות והעוולות נמצאות בכל פינה של החיים מסביבנו.

      קולם רק לא נשמע.. אמהות חד הוריות, ילדים, אלמנות, קשישים וכו'..

      כבוד האדם נמכר לסין.

      על פי המשרד המרכזי לסטטיסטיקה של מדינת ישראל. בישראל יש פי 4 עורכי דין פר אזרח וכנגד כל המדינות המתוקנות בעולם המערבי. זה מדבר בעד עצמו... אנחנו שיא עולמי בהפליה וגזל. בושה וחרפה. ארץ אוכלת יושביה.

       

      תודה לך על הרגישות והשמת הדגש. את לא לבד. כן ירבו כמוך.

      עמנואל.

       

      תודה לך עמנואל על השיתוף שאני חשה ממך. אתה מבין שאתה נשמע מזועזע כי אתה חש ורואה זאת מבעד לעיניים שלי. אם היית רואה זאת מבעד לעיניים של הנהג המאנייק לא היה נראה לך מזעזע בכלל....הכל בחיים יחסי, הכל, גם היחס לחיים באשר הם.

      אני מקווה שאותו נהג מאנייק קיבל לימים את אותו היחס לחיים שלו עצמו מידי הקדוש ברוך הוא.

      ''


        29/6/14 20:46:

      צטט: אביבי32 2014-06-25 12:18:59

      יש גם אנשים טובים שמצילים דבורים במצוקה (ידיעות אחרונות- זמנים מודרניים)

       

      תודה רבה, אני מאד מעריכה את העיסוק שלהם.

      יש לך במקרה לינק לידיעה הזו? היא לא און ליין? כי אין תאריך עמוד...

        28/6/14 18:51:

      צטט: דוקטורלאה 2014-06-25 10:51:24

      * כבר התגעגעתי למילותיך, יש בהן את האור המיוחד לבית-הקפה הזה (שהולך ומשמים משום-מה)* מה שנקרא חיות-בית צריכות להיות בבית, ולא ברחוב. אולי צריך להקים מין מוסד לחתולים עזובים, שם יקבלו הגנה ומזון. זה היה טוב לנו מכל הבחינות : הנהגים בדרך, הולכי הרגל שזה מפריע להם, וגם אפשר היה להביא ילדים שיראו ויהנו. בקשר לאוכל בוודאי אפשר להתארגן. אולי במקום כזה הם יעברו עיקור מסודר, ומי שירצה - יקח חתול לביתו. אינני חושבת שזו הוצאה שעיריה מסודרת אינה יכולה לעמוד בה. אם יהיו מתקנים כאלה , נראה פחות מחזות מזעזעים מהסוג שתארת.

       

      דוקטור לאה יקרה, תודה.

      אך אינך מחוייבת להתגעגע, את יכולה לבוא ולשוטט בין מילותי, ובתכנים השונים (רשימות, תמונות, ועוד) מתי שבא לך. 

      לא רק בית הקפה הזה משמים, זה קורה כעת לכל הרשתות החברתיות כולן.

      למען חיות הרחוב לא צריך לעשות שום דברים מיוחדים, צריך פשוט להיות עירניים, לשים לב, מחוות קטנות מכל הסוגים מצילות חיים.

      ליטוף, זהירות, אוכל מים.

      ''

        28/6/14 18:47:

      צטט: אילנה סמייל 2014-06-25 09:04:20

       

      ''

        28/6/14 18:46:

      צטט: בת יוסף 2014-06-25 06:22:23

      כתבת מאד נוגע ללב ומעורר מחשבה.

       

      תודה ''

        28/6/14 18:45:

      צטט: אסנת גזית 2014-06-25 00:31:32

      יהי זכרו ברוך... מרגש ונוגע כתבת

       

      תודה

      ''

        28/6/14 18:43:

      צטט: עמנב 2014-06-25 00:05:15

      החתולה היחידה שהיתה לי בחיי - בגיל 18 בערך - היתה גם היא ג'ינג'ית, וגם היא מתה בדריסה. כל טוב, עמוס.

       

      אינך צריך למנוע מעצמך את ההנאה שבאימוץ חתול, או בעל חיים נוסף. מי שאוהב קשה, החסר גדול.

      ''

        28/6/14 18:41:

      צטט: boby28 2014-06-24 22:53:54

      יש לי עדכון- אמנם זה לא תופעה שרווחת בארץ אבל ישנה יוזמה מעניינת בנושא , בקיבוץ בשם גבת, ישנו אזור מסוים שבו החברים יכולים לטמון את כלביהם המנוחים (יכול להיות שיש שם היום גם מקום לחתוליהם אני לא מעודכנת) ואמנם אין מצבות אבל ישנם שלטים שמעידים על מי טמון בכל מקום.

       

      תודה בובי יקרה

      שמחה לראותך מבקרת ותודה שסיפרת על היוזמה הזו. היא אכן לא נפוצה, אך יש זאת במקומות נוספים בארץ גם יותר קרובים למרכז. 

      ''

        28/6/14 18:38:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-06-24 20:39:37

      עצוב גורל החתול, משמח יותר לבך הרחב:)

      ''

        28/6/14 15:05:
      מתאבל רק מי שיש לו יחס לנפטר, גם חיות וגם בני אדם, יש בני אדם בודדים, שחיו לבד ונפטרו מבלי שאף אחד לא מתאבל עליהם, ואת שהיה לך קשר לחתול, מתאבלת עליו, ועוד כשהיית נוכחת בתאונה, משתתף בכאבך
        27/6/14 20:07:

      צטט: חופר סדרתי :) 2014-06-24 20:15:55

      את צודקת לגבי זה שכשחיה נפטרת אין מישהו שיזכור אותה או יגיד עליה מילים טובות, אבל לצערנו לא כל בית יכול לאמץ לחייו בעל חיים או יכולת לטפל.

       

      בהחלט לא, ואני מודעת לזה, אך לבד מזה שאישית זה גורם לצד הטרחה הנאה מרובה, כל אחד יכול לעזור ולפעול בנושאים הללו בדרך שלו, לא רק בדרך זו.

      אחת הדרכים היא לאמץ בעל חיים ולדאוג לו, אבל יש עוד המון דרכים חשובות ומופלאות לא פחות.

      רבות מהן לא דורשות השקעה רצופה וקבועה, אחרות כן, כל אחד הרי יכול להתאים לעצמו מה שמתאים לו.

      ''

        27/6/14 20:03:

      צטט: ronkraus 2014-06-24 20:09:17

      גרמת לי לבכות... המאמר מאוד נוגע ללב

       

      קודם כל ''

      אתה ?  ''

      אשכרה לבכות? ''

      תרשה לי לבקש הוכחות לזה?  ''


        27/6/14 20:01:

      צטט: * Forever Young * 2014-06-24 18:38:08

      בונבונייטה. איפה יש עוד אנשים כמוך?

       

      תודה איש נחמד. אבל בהחלט יש כאלה וגם יותר, ואם תבוא אתי אקח ואכוון אותך ואראה לך איפה הם נמצאים ומתחבאים. מתחת לכל מיני חזויות וחיצוניות שאינך מתאר לעצמך, ועושים דברים מופלאים.

      בהחלט יש

      ''

        27/6/14 19:58:

      צטט: נערת ליווי 2014-06-24 18:25:30

      מצטרפת לחגית וחשוב לקראת הקיץ הדביק

      לשים כלי עם מים איפה שיש חתולים. שמעתי פעם שזה חשוב לפחות כמו אוכל...לא? נבוך

       

      אכן חברה, זה חשוב הרבה יותר מהרבה דברים אחרים, זה מציל חיים של מישהו

      ''

        27/6/14 19:57:

      צטט: michela29 2014-06-24 18:19:05

      מקווה שלא תראי יותר כאלה דברים. מקווה שטוב לבך ימשוך אלייך מצבים שמחים ויפים.

       

      ''תודה, גם זה קורה הרי.

        27/6/14 19:52:

      צטט: eyalees 2014-06-24 18:16:21

      פוסט מצוין ריגשת אותי

       

      '' תודה

        27/6/14 17:40:

        כואב הלב להיות במקומך.

      האמת שלא מזמן דרסתי חתול ג'ינג'י שהגיח משום מקום (גדר חי)

      וטס לי ישר אל תוך הגלגלים....... הוא נהרג בשניה ואולי גם לא הספיק

      לחוש כאב ? תפסתי את הראש והייתי צריך כמה דקות להרגע. כואב הלב איך

      חיים נגמרים ברגע ועד כמה הם שבירים.....  במיוחד כשאין אשמים וכשאין דרך

      לעצור או למנוע מוות כזה.

       

        ישנם כל מיני סוגים של מוות כפי שיש חיים שונים. אולי לג'ינג'י שלך דווקא

      היו חיים טובים ?   הרי לא ידעת עליו הרבה. אם את אומרת שהנהג שדרס אותו

      עשה זאת בכוונה.....  אז היית עדה לרצח ועוד של ידיד......  אז זו באמת חוויה

      מטלטלת. אבל אם רק היה נדמה לך שהוא עשה זאת בכוונה בגלל סערת

      הרגשות שעברה בך או בגלל איך שהוא צחק לאחר הדריסה, אז גם יש מצב

      שאולי לא היה לו צ'אנס לעצור ?  את זה רק את יודעת.

       

        ככל שעוברות עלי השנים, נראה לי קצת לא פרקטי לחפש צדק בחיים. א. כי זה

      אף פעם לא יקרה כנראה.  ב. במדינות קצת יותר שפויות מאנחנו (שווייץ, דנמרק,

      הולנד, שוודיה וכ'ו) אולי יש קצת יותר שיוויון, דאגה לכלל, לחיות, לסביבה. אבל עד

      שנגיע לשם יקחו עוד כמה מאות שנה. וחוץ מזה אין להם את הלב החם והאמיץ

      שיש לנו (יחד עם כמה שריטות במוח). ג. לצדק יש את הזמן שלו, הדרכים שלו

      ו"המקרים" שהוא יוצר - וכל זה קורה תחת עינו החצי עיוורת של האדם.

       

        תארי לך בוני שג'ינג'י ז"ל היה מקבל הרעלה מרעל עכברים (שהמית את העכבר

      שהוא אכל) למשל....  היה סובל כמה ימים עד שהיה היה מת בייסורים נוראיים,

      במקום זה הוא חטף מכה כואבת, סבל כמה דקות והשאיר כאן את גופו וייסוריו.

      או אלוהים יודע איך חייו היו מסתיימים ומתי ?

       

        נראה לי שאם יש צדק בעולם אז הוא מרחף הרבה מעלינו, רואה בגדול, מאזן

      בגדול את "המפסיד" "המדוכא", "חסר היישע" עם "המרוויחים" "הנצלנים" "חסרי

      הדאגות" ועוד כל מיני חיות אדם. אולי בכלל הכי טוב זה לחיות איפהשהו באמצע.

      להרגיש, לחוות, לא לטייח, לפעמים לצעוק גוואלט כי אין ברירה......  

       

      הצדק נושב כל הזמן.

        27/6/14 06:42:

      בכל יום מתים בישראל עשרות רבות של בריות הולכי על שתיים ושל יצורים הולכי על ארבע. אנו מבכים וזוכרים רק את אלה שהיו קשורים אלינו, בין אם בקשרי רעות או בקשרי משפחה.
      כשהכלב ליזי מת אישתי בכתה עליו ימים רבים, ובטח שזה נגע בה יותר מחתול רחוב שנדרס או ממודעת אבל בעיתון על זקנה מראש פינה שהלכה לעולמה.

        26/6/14 20:51:

      צטט: למדנית 2014-06-24 16:16:36

      כמה נכאב לבי כשקראתי את פוסט הזיכרון שלך, בונבונייטה. יהי זכרו ברוך.

       

      תודה למדנית יקרה,

      תארי לעצמך אם כך עוצמת ההרגשה

      כמה כאב אפשר לחוות

      אם בעל החיים שלך עצמך

      "החזיר ציוד" ועבר לעולם יותר טוב?

      את מוזמנת והחברים כולם

      מוזמנים להציץ בהחלט גם

      ברשימות אצלי בדף בצד שמאל

      "בונבונייטה מחוץ לקפה"

        26/6/14 20:45:

      צטט: HagitFriedlander 2014-06-24 15:16:13

      אירוע נוגע ומכמיר לב...מזל שיש גם אנשים כמוך ♥

      ''

       

      אבל חברה יקרה

      יש כאלה הרבה אנשים

      כמוני וגם הרבה יותר טובים

      אלא שיותר צריכים

      בכל זאת לעומת האחרים

      אנו מאד מועטים.

      תצטרפי אלינו אולי לימים?

       

        26/6/14 20:42:

      צטט: * חיוש * 2014-06-24 14:54:37

       

       

      נעצבתי מאוד על ג'ינג'י החתול וגם עלייך בונבוניטה יקירתי

      לראות איך שהוא נידרס - איזו טראומה !

      מחבקת בחום ואהבה את רגישותך לבעלי החיים 

      מצטרפת אלייך לתוכן הפוסט והלוואי ויותר ויותר אנשים יהיו רגישים יותר

      לכל מה שנוגע בבעלי החיים באשר הם

      * נשיקות חמות לליבך הגדול נשיקה


       

      תודה חיוש חברה,

      חייבת לתקנך בדבר מה,

      תראי כמה שהכל יחסי בחיים,

      לבי שלי אינו בכלל גדול,

      זו אני שקטנה עליו, זה הכל.

      ''  ''    ''

        26/6/14 20:37:

      צטט: נסיכת החלונות 2014-06-24 01:48:25

      ליטפת אותו, האכלת אותו, חשבת עליו ואת זוכרת אותו וכותבת עליו אחרי כל כך הרבה שנים, אז הג'ינג'י ההוא לא שקוף. לא עבורך וכנראה שיש עוד כמה אנשים טובים. 

       

      שאפו לנסיכת החלונות,

      באה לצערי לעיתים רחוקות

      אך בהחלט ללא הזמנות

      ויפה לה שהגיבה ראשונה

      והזכירה נקודה מהותית וחשובה.

       

      תודה

      ''

        26/6/14 16:31:
      ...ולנו, לי ולכלבי יש חבורת חתולים שמלווים אותנו בטיולים, אני מלטפת אותם, והם מצדם מתחככים בכלבים. הבעיה היא שבצדו השני של הכביש יש מאכילי חתולים ובכל פעם שהם חוצים את הכביש אני מחסירה פעימה... ממה שהבנתי הג'ינג'י מת כמעט מיד, וזה החלק המלא של הכוס.
        26/6/14 15:48:
      כן... זה הקטע הקשה......צילום מדליק של ג'ינג'י והצל
        26/6/14 07:24:
      מבינה אותך מאד ומשתתפת באבלך.
        25/6/14 21:28:
      בונבונייטה, הצלחת לרגש אותי עד מאוד, יושבת כאן קוראת ודמעות זולגות להן חופשי על הלחיים, עצוב לחלוטין, ומזכיר לנו עד כמה הם בני אנוש יותר מאיתנו, חשים כל דבר, רוצים בקרבתינו מצד אחד, ומצד שני לא נותנים בדרך כלל לצערנו אמון בנו, כל ]פעם כשאני צועדת בישוב בו אני גרה, ופוגשת בחברלך החמודים האלה אני תמיד נזהרת ללכת רחוק מהם לא להפריע להם, לתת להם כבוד, לצערי מעטים עושים כמוני, אם בכלל, איפה הרגישות נעלמה לה....
        25/6/14 19:20:
      בעלי חיים יודעים מהי אהבה אמיתית שבני אדם לרוב לא מכירים.

      נשמע מזעזע..

      במקביל. הזוועות והעוולות נמצאות בכל פינה של החיים מסביבנו.

      קולם רק לא נשמע.. אמהות חד הוריות, ילדים, אלמנות, קשישים וכו'..

      כבוד האדם נמכר לסין.

      על פי המשרד המרכזי לסטטיסטיקה של מדינת ישראל. בישראל יש פי 4 עורכי דין פר אזרח וכנגד כל המדינות המתוקנות בעולם המערבי. זה מדבר בעד עצמו... אנחנו שיא עולמי בהפליה וגזל. בושה וחרפה. ארץ אוכלת יושביה.

       

      תודה לך על הרגישות והשמת הדגש. את לא לבד. כן ירבו כמוך.

      עמנואל.

        25/6/14 12:18:

      יש גם אנשים טובים שמצילים דבורים במצוקה (ידיעות אחרונות- זמנים מודרניים)

      ,

      ''

        25/6/14 10:51:
      * כבר התגעגעתי למילותיך, יש בהן את האור המיוחד לבית-הקפה הזה (שהולך ומשמים משום-מה)* מה שנקרא חיות-בית צריכות להיות בבית, ולא ברחוב. אולי צריך להקים מין מוסד לחתולים עזובים, שם יקבלו הגנה ומזון. זה היה טוב לנו מכל הבחינות : הנהגים בדרך, הולכי הרגל שזה מפריע להם, וגם אפשר היה להביא ילדים שיראו ויהנו. בקשר לאוכל בוודאי אפשר להתארגן. אולי במקום כזה הם יעברו עיקור מסודר, ומי שירצה - יקח חתול לביתו. אינני חושבת שזו הוצאה שעיריה מסודרת אינה יכולה לעמוד בה. אם יהיו מתקנים כאלה , נראה פחות מחזות מזעזעים מהסוג שתארת.
        25/6/14 09:04:
        25/6/14 06:22:
      כתבת מאד נוגע ללב ומעורר מחשבה.
        25/6/14 00:31:
      יהי זכרו ברוך... מרגש ונוגע כתבת
        25/6/14 00:05:
      החתולה היחידה שהיתה לי בחיי - בגיל 18 בערך - היתה גם היא ג'ינג'ית, וגם היא מתה בדריסה. כל טוב, עמוס.
        24/6/14 22:53:
      יש לי עדכון- אמנם זה לא תופעה שרווחת בארץ אבל ישנה יוזמה מעניינת בנושא , בקיבוץ בשם גבת, ישנו אזור מסוים שבו החברים יכולים לטמון את כלביהם המנוחים (יכול להיות שיש שם היום גם מקום לחתוליהם אני לא מעודכנת) ואמנם אין מצבות אבל ישנם שלטים שמעידים על מי טמון בכל מקום.
      עצוב גורל החתול, משמח יותר לבך הרחב:)
        24/6/14 20:15:
      את צודקת לגבי זה שכשחיה נפטרת אין מישהו שיזכור אותה או יגיד עליה מילים טובות, אבל לצערנו לא כל בית יכול לאמץ לחייו בעל חיים או יכולת לטפל.
        24/6/14 20:09:
      גרמת לי לבכות... המאמר מאוד נוגע ללב
        24/6/14 18:38:
      בונבונייטה. איפה יש עוד אנשים כמוך?
        24/6/14 18:25:

      מצטרפת לחגית וחשוב לקראת הקיץ הדביק

      לשים כלי עם מים איפה שיש חתולים. שמעתי פעם שזה חשוב לפחות כמו אוכל...לא? נבוך

        24/6/14 18:19:
      מקווה שלא תראי יותר כאלה דברים. מקווה שטוב לבך ימשוך אלייך מצבים שמחים ויפים.
        24/6/14 18:16:
      פוסט מצוין ריגשת אותי
        24/6/14 16:16:
      כמה נכאב לבי כשקראתי את פוסט הזיכרון שלך, בונבונייטה. יהי זכרו ברוך.
        24/6/14 15:16:
      אירוע נוגע ומכמיר לב...מזל שיש גם אנשים כמוך ♥
        24/6/14 14:54:

       

       

      נעצבתי מאוד על ג'ינג'י החתול וגם עלייך בונבוניטה יקירתי

      לראות איך שהוא נידרס - איזו טראומה !

      מחבקת בחום ואהבה את רגישותך לבעלי החיים 

      מצטרפת אלייך לתוכן הפוסט והלוואי ויותר ויותר אנשים יהיו רגישים יותר

      לכל מה שנוגע בבעלי החיים באשר הם

      * נשיקות חמות לליבך הגדול נשיקה


        24/6/14 01:48:

      ליטפת אותו, האכלת אותו, חשבת עליו ואת זוכרת אותו וכותבת עליו אחרי כל כך הרבה שנים, אז הג'ינג'י ההוא לא שקוף. לא עבורך וכנראה שיש עוד כמה אנשים טובים. 

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין