כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סיכום 2014 בקולנוע

    0 תגובות   יום חמישי, 26/6/14, 19:25

     

     

    יש לי חדשות רעות, וחדשות טובות. כרגיל, נתחיל עם הרעות.


    ''


    כמו ששנת 2014 סיפקה לנו סרטים טובים, כך גם היא הספיקה לתת לנו מנה מרוכזת ומלאה בסרטים גרועים, איומים, כאלו שאפשר בקלות לצאת מהאולם באמצע הקרנתם ולהישבע שלא נתקרב אל יוצרי הסרטים האלו אי פעם. חשוב לי להזכיר רגע לפני קריאת הכתבה שמדובר ברשימת הסרטים הגרועים שלי, שאני בחרתי לרשימה זו ואין בי שום כוונה לרצות אף אדם בבחירות שלי. טעם הוא דבר סובייקטיבי, וכפי שאדם יכול לאהוב את ביבי והשני את ליבני, כך אי אפשר לקבוע מהו הטעם הנכון או הצודק, אלא רק לכבד ולהתווכח באופן ראוי ולא מלעיג או מזלזל. 

      '' 

     

     אז כפי שכבר אמרתי, לא חסרים סרטים גרועים בשנת 2014, אבל רק בסרט אחד הצלחתי ממש להתחנן בליבי ולצעוק לסרט שבבקשה יגמר ויגאול אותי מייסורי. הנה כמה סרטים שכמעט והגיעו אל המקום המכובד:

     

    • "השורד האחרון" - יש המון דרכים לסגוד לחיילים ולהביע אליהם הערצה, כמו אנדרטה למשל, אבל אנדרטה לא עושה מספיק כסף. הוליווד לקחו את המניפולציה הכי שחוקה שאפשר בשביל לסחוט את הדולרים הקטנים שבכיס שלכם, ומנצלת את הסיפור העצוב בשביל סרט מלחמה רדוד, קלישאי ומביך שמלבד האקשן שבו אין בו שום סיפור או עלילה, וגם האקשן הזה עשוי באופן מזוויע, אלים ללא סיבה, ארוך מידי ולא מבדר בשום דרך. 

     

      "מיליון דרכים להתפגר" המופע האגואיסטי של סת' מקרפלן לא מספק הנאה לאף אדם חוץ ממקרפלן עצמו. במקום לנצל את ההצלחה של "טד" לקומדיית מערבון מוצלחת, סת' בחר לעשות סרט שיעשה לו רק טוב - הוא משחק את הבחור החתיך, מפיל הבנות, הגיבור של כל הסיפור, וכל השאר מנסים להצחיק בעזרת בדיחות שירותים מגעילות ולא נעימות שאף אדם לא באמת נהנה לצפות בהן. העיקר שסת' נהנה. 

     

      "הטיהור 2: לשרוד את הלילה" אחרי שהסרט הראשון היה סרט בעל רעיון טוב וביצוע נורא, הסרט השני החליט להכיל רעיון עוד יותר טוב וביצוע עוד יותר רע. הקונספט של "יום אחד בשנה שבו מותרת אלימות" לצורך טיהור הפשע בארה''ב הוא די מעניין ומקורי, רק חבל שהסרט לא מספק שום סצנה אלימה מספיק, שום סצנה מפחידה מספיק ושום מתח שיוביל את הסרט - אלא סתם מספק קטעי מרדף של נערים עם מסכות וכלי נשק אחרי נערים אחרים, שגם אם נהנים לצפות בו עם החבר'ה, אי אפשר להגיד שמדובר בסרט ששווה צפייה.  

     

      "אידה" -  סרטים פולניים בשחור לבן אינם כוס התה שלי, זה נכון, גם סרטים שעוסקים בנושאי השואה או היהדות לא מעניינים אותי, אבל זה נראה שגם הסרט הזה לא מנסה ליצור עניין. השקט והמבטים שמלוות את הסרט הזה, החוסר בפסקול והחוסר בדיאלוגים הקשו עלי לשמור על עניין, אף שיחה בעולם לא מתנהלת כפי שמתנהלות השיחות בסרט, העלילה מתפרסת על פני שעה וחצי למרות שמסתכמת בחמש שורות, הדמות הראשית אדישה ופסיבית, וחוץ מהצילום הנפלא בשחור לבן, מדובר באחד מהסרטים הכי מייגעים שנצפו כאן בשנים האחרונות. שטחי אהיה ככל שאהיה. 

     

     אבל את כל הסרטים האלו, עם כל הטענות נגד, ישנם אנשים שמסוגלים לאהוב ולהעריץ, ולמזלם היה סרט אחד שהיה גרוע מכולם. הסרט הגרוע של שנת 2014 הוא:


      ''


     "רובוטריקים 4" - 

     

     אז מה ציפינו, בעצם. התלונה הוותיקה ביותר על סרטי רובוטריקים היא שאין עלילה ואין דמויות, כל הסרטים מלאים באקשן וריקים מתוכן, והקרבות שבהם עשויים באופן מבולגן משעמם ולא מובן, אבל כל אלו ידועים. דווקא חיבבתי את הסרטים הקודמים של רובוטריקים, הם היו נוסטלגיים, מבדרים ומצחיקים לרגעים. הסרט הזה הוא פשוט הדבר הכי נורא שראיתי בקולנוע אולי מאז "הכל אבוד", ובין כל הסרטים שראיתי אולי מאז "באטמן ורובין". כל כך הרבה עלילות כאן מנסות לספר סיפור ואף אחת מהן לא מצליחה, עלילה על מדען מוצלח ותחמן שמסתבך, על אזרח פשוט שגילה רובוטריק ונכנס בדרכים לא מובנות לעולמם, על רובוטריקים קטנים שחוזרים לחיים - והכל כאן כל כך משעמם, אבל כל כך משעמם. אפילו האקשן משעמם. הדבר הכי מצחיק הוא שסצנת האקשן הכי טובה בסרט (וברצינות אולי הטובה של השנה) לא כוללת רובוטריקים כלל ומתבצעת על ידי שני בני אדם בפרברים שריתקו אותי למסך. הייתה דקה אחת מעניינת בסרט הזה. מעולם 38 השקלים שלי לא היו כל כך מבוזבזים.

     

     

     ___________________________________________________________

      ♦ הסרט הטוב של השנה שלא הוקרן בארץ: ♦  

      ___________________________________________________________

     

       היו כמה סרטי אינדי טובים שלא יצאו השנה להפצה בקולנוע וחבל, בניהם: "הפשיטה 2", "מתחת לעור", "המקור" ועוד, אבל בין הסרטים שראיתי רק אחד היה בעיני ראוי לציון בנושא זה. סרט האינדי הטוב של השנה שלא הוקרן בארץ הוא:

     ''


     ♥ "אויב" - 

      האמת היא שאני די שבוי בסרט זה, מדובר בסרטו של דניס וילנוב (הבמאי הנפלא של "אסירים") ובכיכובו של האומן והשחקן מגדולי השחקנים, ג'ייק ג'ילנהול, שהצליחו לסחוב אותי למסע בנבכי מוחו של אדם הצופה בכפילו, אך לא ברור עד הסוף מיהו הכפיל, האם דמיוני או מציאותי ומה הוא מסמל בחייו. אומנם מדובר בסרט אומנותי, סימבולי וסוריאליסטי מהסוגים שאני מעט פחות מתחבר אליהם, אך המתח הגבוה, הופעות המשחק המהפנטות וסוף שעורר בי הלם לאורך דקות ארוכות עשו את שלהם, בנוסף לקריאת פירושים שונים באינטרנט. אין ספק, הפסד של בתי הקולנוע בישראל.



    ***

     

     בשנה שעברה בסיכום השנה טענתי ששנת 2013 היא שנה סבירה ואפילו פחות, הכתרתי סרטים מוזרים כמו "הקריאה" ו"פסיפיק רים" לסרטי השנה, והנה, אחרי שצפייתי באמת בסרטים הטובים שבה הגעתי למסקנה שמדובר בשנה מופתית של ממש, שמכילה בחלקה כמה מהסרטים היותר טובים שראיתי אי פעם. הבעיה היא כזו: הסרטים הטובים של השנה מגיעים תמיד לארצנו בסופה או אחריה מטעמי הפצה שונים, וכך יוצא שאני רואה אותם כבר בשנה שאחריה. אני מהמקפידים היחידים על כך שכל סרט שייך לשנתו, לא משנה מתי הופץ בארץ. לכן, לפני שנעבור לחגיגות 2014, רגע של חזרה אחורה:

     


     
    ___________________________________________________________

     ♦ הסרט הטוב של השנה שעברה ♦ 

      ___________________________________________________________

     

     לאחר שחלפה לה שנת 2013, ראיתי כמה סרטים שריגשו אותי באופן חסר תקדים יחסית לשנה זו. בין היתר ראיתי את: "לשבור את הקרח" שהיה סרט אנימציה נוסטלגי, אינטלגנטי ומלא בקסם המכיל רבדים למבוגרים וילדים כאחד, אך בעיקר מתבלט בזכות הנשמה הגדולה שבו. "פילומנה" שהיה דרמה בריטית מופתית ומשובחת שמשוחקת נפלא ועוסקת בנושא חשוב מבלי להיות כבדה מידי. "אוגוסט מחוז אוסייג'" שפשוט סיפק עבורי בידור איכותי בסצנת סעודה משפחתית מלאה בצלחות שבורות ובבדיחות שקרעו אותי עד דמעות. "כחול הוא הצבע החם ביותר" שהוא כנראה אחד מסרטי הרומנטיקה האמינים והמרגשים שראיתי אי פעם. אבל מעל כולם בשורה התחתונה התבלט הסרט הזה: 

     

      ''

     

     ♥ "היא" - 

       אם הייתי בלוג סרטים ישראלי טיפוסי, "היא" היה סרט השנה שלי. איזה שנה, שנים. אבל הוא יצא בארה"ב ב-2013, זכה בכל כך הרבה מועמדויות ובפרסים לשנת 2013, כל כך הרבה הכריזו עליו כסרט השנה של 2013 באתרי הסרטים שבחו''ל, כך שלי רק נותר להגיד שמדובר בסרט השנה של השנה שעברה. את כל מה שיש להגיד עלי כבר אמרו במשך שנה שלמה, אך מעבר להיותו אינטלגנטי, חכם, מקורי וכל השאר, מדובר בסרט הראשון שגרם לי להזיל דמעות מאז הסרט "האצ'יקו", והאמינו לי שזה אומר המון.

     

     

    ***


    אז אחרי הכל, כיצד הייתה בעיני שנת 2014? מבחינת הכמות - מדובר בשנה מופתית. אני לא זוכר שהייתה שנה לאחרונה שהכילה כל כך הרבה סרטים טובים (אבל כל כך הרבה!). מבחינת האיכות אודה באמת ואגיד שלא היה סרט שגרם לי לצאת מגדרי, לחשוב עליו בלילות ולדבר עליו בימים. לא היה פלא קולנועי כמו "כח משיכה", פלא רגשי כמו "היא", פלא יצירתי כמו "כנס העתידנים" או סתם פלא של קסם נעורים כמו "העולם על-פי דנקן". היו סרטים טובים, בהחלט, אבל לא כאלה שהתעלו לדרגות הגבוהות מבחינתי. 

     

      כמה סרטים טובים שיצאו השנה שראויים לשבח: "התבגרות", "כוכב הקופים: השחר", "הפשיטה 2",  "נוח", "רכבת הקרח", "מיתה טובה", "באבאדוק", "פרנק", "איש מבוקש מאוד", "קסם לאור ירח" ו"קפטן אמריקה: חייל החורף". כל אלו היו לא רעים בכלל, אך לא מספיק כדי להיות חלק מהטובים ביותר. 

    ועכשיו לאלה שכן.

     

     ''

     

    לפני כל דבר, כשאני מחפש את "סרט השנה" של שנת 2014, אני לא מחפש סרט מיוחד או יוצא דופן, אלא פשוט סרט שיגרום לי להרגיש, לתפעל, להביע הזדהות או לחשוב עליו בחלומותיי בלילות הרטובים. הנה הסרטים שכמעט הצליחו במשימה זו:

     

       "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" - אין הרבה סופרלטיבים שאוכל להגיד על הסרט הזה, מלבד העובדה שהוא הצליח להחזיר אותי לימי הארץ התיכונה ונוסטלגיית הילדות "שר הטבעות" ברגעיו האחרונים, כי אין מה לעשות - אי אפשר להתווכח עם הצמרמורת. 

     

       "אקס מן: העתיד שהיה" - המסר של סדרת ה"אקס מן" המיתולוגית הייתה: לא משנה כמה אתה מוזר, שונה או אחר, אין בזה דבר רע. "אקס מן" תמיד התעסקה במקום בו בני נוער נמצאים בשולי החברה בגלל חוסר ההשתלבות שבהם, והסרט החדש החזיר בי כמו באגרוף את הנוסטלגיה המרגשת של הסדרה, עם הדמויות הישנות והמלבבות, עלילה אינטליגנטית ואקשן סוחף. 

     

       ''אשמת הכוכבים" - סרט רומנטיקה טוב? שמצליח לרגש מבלי להיות קיטשי? זה כנראה חלום. הדיאלוגים בסרט הזה מציאותיים וחדים כאילו נכתבו על ידי חנוך דאום, שני השחקנים הראשיים מוכשרים ברמה אינסופית, הבימוי כאן עדין ולא מתחנף והסרט למרות מסגרתו עמוסת הקלישאות הצליח לגרום לסיפור חייהם של שני הנערים לרגש ולטלטל. מסתבר שזה אפשרי. 


       ''

     

     גם בתחום סרטי הקולנוע הישראלי גילינו השנה לא מעט סרטים מצויינים שהעלו את הקולנוע המקומי ברמה אחת מעלה, שמעלה בנו גאווה גם בעולם כולו. לא מעט מהם היו מהסרטים הטובים ביותר שראיתי בכלל השנה. הנה כמה מהם;

     

       "אפס ביחסי אנוש" - הסרט שהצליח להדאיג אותי לגבי משחקי השולה מוקשים של דאנה איבגי הוא כנראה אחד הסרטים הישראלים הטובים שיצאו אי פעם. מדהימה הדרך בה טליה לביא מצליחה ליצור סרט שעוסק בנושאים כל כך שוליים וחסרי חשיבות ועם זאת כל כך מלאי משמעות, ומשחקת על הגבול בין ההנאה מחיים פשוטים לתסכול מחיים ריקניים. לא כיף להיות חלק לא חשוב במערכת. כל כך מצחיק, ועם זאת, כל כך כואב. 

     

      "ערבים רוקדים: זהות שאולה" - חלומו של כל אזרח ישראלי, מציאות בה ערבים וישראלים יכולים לחיות יחדיו מבלי שהאחד או השני יסבול, מציאות בה מבינים שגם האחר בן אדם ואף צד אינו רשע. אין שום מגמתיות בסרט הזה, גם הישראלים גזענים וגם הערבים פרימיטיביים ואלימים, ועם זאת, הנוער החדש והליברלי יכול להציל את המצב באהבת אדם כאדם ולא כגזע אותו הוא מייצג. 

     

       "גט" - ויויאן היא אשה מסורבת גט שרק רוצה לצאת מחומות הדת האפלות, אך בעלה חוסם אותה מחופשיותה. הסרט "גט" הוא יצירה קולנועית מפעימה: הוא משוחק נהדר, מצולם ביצירתיות ומצליח לרתק ולהסעיר למרות הסצינות המתרחשות בחדר אחד. 

     

      ''

     

    אחרי כל זה, נותרו 4 סרטים שאקח איתי הלאה מהשנה הנוכחית. 4 סרטים, לא גדולים, קטנים ואיכותיים, שהצליחו לגרום לי לחשוב, להרגיש, ולהתאהב. והם; 

     

      •  "מלון גרנד בודפסט" - זה נראה כאילו ווס אנדרסון רצה ליצור סרט אנימציה ובטעות צילם אותו. הסרט הזה כל כך מדוייק, יפהפה ואסתטי מבחינת השוטים הבובתיים, התפאורה הצבעונית והצילום הישר והסימטרי, על גבול האובססיבי שכל חובב קולנוע אומנותי וסימנטוגרפי חייב לראות לפני מותו. מלבד הקולנוע המרשים יש בסרט זה שתי דמויות סרקסטיות וחמודות להפליא, סיפור הרפתקאות מלא באדרנלין ולא תמצאו כאן שנייה אחת משעממת. תענוג.

     

     •  "רובר" - אין ספק שלא מדובר בסרט שמתאים לכל אדם אלא לחובבי קולנוע מיטיבי לכת בנשמתם, אבל עבור מי שמוכן ל.שאת עליו את האתגר הזה מחכה אחד הסרטים האמנותיים המרתקים והמדכאים שיצאו בשנים האחרונות. מערבון עתידני בעולם של עוני ופשע בו אדם מיזנטרופ (גיא פירס) שרכבו נגנב על ידי שני פושעים נוסע עם אחד מקרובם (רוברט פטינסון) למצוא את רכושו ולנקום בגזלנים, ובדרך למדים השניים הרבה מסקנות אודות יחסי אחים, החיים ומה שבניהם. מלבד העובדה שפירס ופטינסון מתגלים כאן כשני שחקנים ממזרים שראויים לאוסקר, מדובר כאן בסרט טעון כאב שבא לפרוק ולדמם המון מהרוע שבמין האנושי, ועל הדרך לספר סיפור מרגש שהותיר אותי המום. 


      ''

     

    בתפקיד סרט השנה, נורא קשה לי להכתיר סרט אחד. אני ראיתי השנה שני סרטים מדהימים. מטורפים. מעוררי התלהבות ומתח בקטע אחר. את שניהם אני נורא אוהב, ולכן, זה יהיה אסון בשבילי לבחור אחד מהם.  אז כן, יש לנו תיקו. אני כל כך מתנצל על זה. אלו שני הסרטים הטובים ביותר של השנה, לטעמי; 


     ''

     

     "חיית הלילה" - אז כן, אני בעמדת מיעוט פה. יהיו האנשים שיגידו שהוא "נחמד וזהו". יהיו האנשים שיגידו ש"היה טוב אבל חסר להם משהו". למזלי לא היה חסר לי כלום: "חיית הלילה" הוא הסרט הכי קרוב לתיאור "יצירת מופת" שיצא השנה. זה לא מובן מאליו: מדובר בסרט שצולם בתקופת זמן מאוד קצרה, הופק בתקציב מאוד נמוך והתבסס על הופעת משחק מבריקה שלג'ייק ג'ילנהול שהרזה ונהפך לשלד-אדם בשביל סרט זה, אבל כל אלו היו שווים. לו בלום הוא הדמות החולנית והמבריקה ביותר שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות, הופעת המשחק של ג'ילנהיל היא עוצרת נשימה ואולי הטובה שלו עד כה, החשיפה העלילתית לעולם התקשורת מעוררת שיח ומחשבה רבה על הדרך בה העולם האפל ההוא מתנהל, ובגדול, מדובר בסרט פשוט מסעיר. הוא מותח באופן מורט עצבים, הוא מצחיק בהומור שחור ואפלולי, הוא מרתק בעלילתו המקורית והחכמה, ומעל הכל הוא סרט שגרם לי להרגיש, להתעוות, לפחד ובסופו אני יכול להבטיח שעמדה לי דמעה בעיני. ג'ילנהול עוד ייחשב לאחד הגדולים בעתידנו הקרוב. בשבילי מדובר בסרט ששואף לשלמות בקולנוע ההוליוודי. 

     

     Image result for ‫וויפלאש‬‎

     

    ♥ "וויפלאש"  -

     

      אינני מתעניין בתיפוף, בג'אז או בסיפורי מורים ותלמידים, והנה, "וויפלאש" הוא המותחן הכי אינטנסיבי שיצא השנה. זה מטורף. כל סולו תיפוף בסרט הזה אינטנסיבי יותר מכל סצנת אקשן שתראו אי פעם, היחסים בין המורה האלים המשוגע וחסר הרחמים (ג'יי קיי סימונס) לתלמיד התמים (מיילס טלר) לא מותירים רגע למנוחה והסרט כולו ככולו מסחרר ומעורר תחושות באופן בלתי צפוי בעליל. "וויפלאש" הוא סרט שתדונו עם שותפכם לצפייה שעות אחריו האם הסרט מעודד את התנהגות המורה או מתנגד לה. האם המורה ניסה לפגוע ולנקום בתלמיד או לעזור לו. ''וויפלאש''  הוא סרט שפשוט מעורר מחשבה, מעורר דיון, ובעיקר מעורר רגשות. ''וויפלאש'' הוא סרט שקשה להסביר מה כל כך טוב בו, אבל אני יכול להגיד שאין ספק על זה שהוא פשוט סרט טוב. כשאתה מבין שיצרו לך כאן סרט מתח מורט עצבים מסולו תופים, אי אפשר שלא להגיד שמדובר ביצירה קולנועית מבורכת, וכזו שבקלות קוטפת את תואר סרט השנה שלי. 

     

     

    ***

     

      תודה לכם, אני הייתי רווית. שיהיה לכם שבוע נפלא. 

     


    (פורסם במקור באתר "סרטים", בגרסה כזו או אחרת.)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון