כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    גלי עד גבה-גלי

    30 תגובות   יום חמישי, 26/6/14, 23:10

     

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

     

    גלי עד גבה-גלי

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

     

    קורה לי לא אחת שאני גולשת מתוך עצמי ומתיזה שפריצים לכל הכיוונים. כמו סערה בים גלי עד גבה גלי. כמו פעם כשהייתי הולכת למזח בקיסריה העתיקה ביום חורף סוער ומתבוננת בקצפם של הגלים ובהפגנת עוצמתו וכעסו של נפטון המלך הבלתי מעורער של הים.

    ומה לי ים עכשיו...ומה לי כי אקצוף...ומה לי בכלל לקבל כך פני השבת המלכה המודחת? מילים זה אולי רק מילים.

    כשהייתי צעירה ופחדתי להחשף בכעסי הייתי מצפינה אותם וטומנת בכתובים,בשירים ובסיפורים. איש לא ידע, איש לא חש בכפל המשמעויות, בהאנשת חפצים והדמיון חגג ואמר את דברו. זה היה תהליך מרגיע. הקאתי מתוכי הכל בצורה מעודנת בלי ריח ובלי "גועלנפשים". אתמול והיום לא רציתי יותר להיות המנומסת הסדרתית הזו. וגם הרבה לפני אתמול והיום. השינוי המשמעותי חל בתערוכה הראשונה שלי כשהציור המיר את השירים והסיפורים שהוחבאו בארון. מוזר איך כל כך הקפדתי על פרטיותם, הרי בין כה וכה מי יכול היה לפענח אותם. ובאמת מעולם לא יצאו לאור יום ולא יצאו מהארון תרתי משמע. היתה זו שפת סתרים,הסתרות, סתירות וסטירות. רק להגיש את הלחי. אפילו לא שמורים במחשב. למי היה מחשב בכלל. למה לקרוע את חוט המחשבה.

    אז כשהציור הפך להיות לי לשפה במקומות שלא הובנתי התזתי את הצבעים בחוצפה על הבד ויריתי לתוכו סיפורים וגם חומרים שלא נחמד לומר. ואני מחשיבה עצמי עוד ליצור נחמד. התערוכה הוצגה בנמל תא, בגלריה שלא קיימת היום כמדומני. חברים ומכרים ובני משפחה היו נבוכים וזכור לי בעיקר משפט אחד שאמרה איזה דודה נחמודת. באמת נחמודת. "ואנחנו חשבנו שהכרנו את חגית"....הר הגעש שהתפרץ ללא כל הודעה מוקדמת היה די פתטי לטעמי דהיום. כמו כל התערוכות הראשונות (לפחות שלי...חחחח) שרוצות להראות את כל מה שיש, בלי פילטרים ובלי לחשוב אם נכון יפה מתאים וראוי להציג. רציתי רק לומר שיש לי מה לומר...והרבה...ושתדעו לכם שאני לא כזו שתקנית וחסרת דעה ורק ידידותית לסביבה... ואני לא אצייר לכם נופים פסטורליים פריחות ושקיעות ואנשים יפים. מאז נרגעתי כמובן...אמנם לא מציירת נופים פסטורליים פריחות ושקיעות ואנשים יפים. בעצם לא מציירת בכלל כבר יותר מדי זמן. ועוד שורה אני חוזרת לחוט שניתק לי.

    אתמול והיום בא לי לקלל. לקלל זה לא טוב. אני יודעת. אבל בא לי. וגם בא לי לכתוב בסגול בהיר שמאמץ את העיניים. ולא נעים לקרוא. ובלי פסקאות. ובלי למצוא חן ולרצות. קיבלתי רשות מעצמי. וזהו. חשבתי שאגלה והנה שוב אני נתקלת בחומה של הפחד הזה ומצפינה ומעצבנת. גם את עצמי. כמה אפשר לקשקש ולא לומר כלום. ואני גם שופטת. את עצמי. את מי זה מעניין בכלל. אני יודעת שיש כאלה שאוהבים דם והצצות לחור של אחרים. אבל זה לא אכפת לי מה הם אוהבים ומה לא. שילכו. שלא יבואו. שלא יקראו. חשבתי לכתוב על מישהו קרוב שהוא הרבה יותר מבן זונה. אבל העובדה לא נכונה. היא ממש לא מכרה את גופה בשביל להוליד אותו. אז חסר היה לי המינוח המדויק להגדיר את הרגש הזה שהתנחל אצלי.

    אני עוזבת את המילים עכשיו כי הן באמת סתם נמרחות. 

    ונעבור לפרסומות...אופססס...לתמונות.

    יאללה בלגן...יאללה תמונות...לקט מעורב...מכל הצבעים...כמו רגשות מעורבים...

     

    ''

     

    זה בסך הכל סמרטוט... דורכים עליו...מבלי להותיר עקבות...

    אפילו לא יכול להתלונן....

     

    ''

     

    ואתה בכלל לא שייך...תקוע בין עלי דלעת מלבלבים...תם זמנך...

    מנסה להרויח זמן ולחיות על חשבון אחרים...טפיל

     

    ''

     

    התבוננת פעם במראה?

     

    ''

     

    מרשים הגבר...אך פרגיות אין...נותרת חסר תועלת בלול של היום....

     

    ''

     

    ובכל זאת בקן היו שתיים ואחד...כן....שלוש ביצים בקן....כן, כבר מזמן בקעו...

     

    ''

     

    עדיין עומד זקוף אפילו בלי ראש או לחילופין ראשו בעננים...

     

    ''

     

    וכאן הוא כבר לא בעננים...ככה יעשה לאיש?

     

    ''

    קצף או קצפת?  הים ראה ונסוג נסוג....

     

    ''

     

    לא ...זה לא עוד סמרטוט...זו סגירת מעגל של צבעים, של שבילים, של חיים אחרים

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/7/14 07:15:

      צטט: נערת ליווי 2014-07-11 23:24:53

      שתהיי לי בריאה (וכן זו אמירה כזאתי אבל לך לא צריך להסביר כי אני מגיבה לך כאילו שאנחנו מדברות ואוף עוד פעם כאילו מסבירה אותי..) כמה אימצת לי את העיניים עם הסגול ההוא שאני כל-כך אוהבת. לדחוף לך מילה על יחידת סגולה שאת?! ובכלל, מאיפה להתחיל? מזה שכעס זה טוב? לא כשיש אותו, אלא שאם הוא ישנו אז עדיף להוציא... ולא לשמור בבטן כי אז היא סתם גדלה ולא מהסיבות הנכונות [שהן כמובן שוקולד ורק מזנים משובחים ומאד]

      ולמה העץ עם הבלי ראש, לי הזכיר בכלל את המחלה של הדקלים ההם ששתינו אוהבות?

      לא אומרת כלום על בייצי חופש עכשיו, זה למה בא לי שתהיה לי סיבה לחזור קצת לעוד!

      ואז. אז אולי אני אקשקש לך לא על תרנגלים ו//או פרגיות אלא דווקא על מראות

      ''

       

      אני שומעת אותך עם התהיי לי בריאה הזה....:) כן ובבטן יש שני מדורים לפחות כעס ושוקולד...

      וכשהצד של הכעס גובר כמובן מאזנים עם עוד שוקולד...אחרת הבטן שלי תראה כמו שדה בולבוסים

      של כעס...ואוך..איך אהבתי את ביצי החופש...תודה יקירתי יחידת הסגולה בעצמך....ורק ימים טובים שיהיו כבר...לבלות חופש במרחבים מוגנים זה לא משהו.... ♥

        11/7/14 23:24:

      שתהיי לי בריאה (וכן זו אמירה כזאתי אבל לך לא צריך להסביר כי אני מגיבה לך כאילו שאנחנו מדברות ואוף עוד פעם כאילו מסבירה אותי..) כמה אימצת לי את העיניים עם הסגול ההוא שאני כל-כך אוהבת. לדחוף לך מילה על יחידת סגולה שאת?! ובכלל, מאיפה להתחיל? מזה שכעס זה טוב? לא כשיש אותו, אלא שאם הוא ישנו אז עדיף להוציא... ולא לשמור בבטן כי אז היא סתם גדלה ולא מהסיבות הנכונות [שהן כמובן שוקולד ורק מזנים משובחים ומאד]

      ולמה העץ עם הבלי ראש, לי הזכיר בכלל את המחלה של הדקלים ההם ששתינו אוהבות?

      לא אומרת כלום על בייצי חופש עכשיו, זה למה בא לי שתהיה לי סיבה לחזור קצת לעוד!

      ואז. אז אולי אני אקשקש לך לא על תרנגלים ו//או פרגיות אלא דווקא על מראות

      ''

        11/7/14 20:29:

      צטט: מאיה113 2014-07-11 19:12:48

      *אהבתי

       

      מאיה תודה רבה ושבת של שלווה ושקט...

        11/7/14 19:13:

      צטט: מרב 1956 2014-07-11 19:09:17

      כשאת בוכה את לא יפה.............

      סימנתי את כל הכתוב וגם הגדלתי, כך  שיכולתי לקרוא ביתר קלות .

      מנפלאות הטכנולוגיה של המחשב.

       

       

      אז לא הלך לי שתתאמצי...אה,  חברתי החדשה-ישנה? :)))  מי יפה כשהוא בוכה?

        11/7/14 19:12:
      *אהבתי
        11/7/14 19:09:

      כשאת בוכה את לא יפה.............

      סימנתי את כל הכתוב וגם הגדלתי, כך  שיכולתי לקרוא ביתר קלות .

      מנפלאות הטכנולוגיה של המחשב.

        8/7/14 07:41:

      צטט: alxm 2014-07-07 23:43:57

      נפש אומן מקננת בקירבך .

      התאמצתי לקרוא למרות הצבע הדהוי והאותיות הקטנות כי נמשכתי כבקסם , ולעצמי חשבתי מה קרה לה לחגית שבודאי מבלי לשים לב לפורמט בחרה בעיצוב זה עד שהיגעתי ל: "וגם בא לי לכתוב בסגול בהיר שמאמץ את העיניים. ולא נעים לקרוא. ובלי פסקאות. ובלי למצוא חן ולרצות. קיבלתי רשות מעצמי." אהבתי את המילים ואת המוח שמאחוריהן ואת יצירות האומנות שצירפת .

       

       

      תודה רבה שלמה יקר על תגובה מפרגנת זו ועל שהתאמצת לקרוא למרות אי הנוחות הסגלגלה:)))

        7/7/14 23:43:

      נפש אומן מקננת בקירבך .

      התאמצתי לקרוא למרות הצבע הדהוי והאותיות הקטנות כי נמשכתי כבקסם , ולעצמי חשבתי מה קרה לה לחגית שבודאי מבלי לשים לב לפורמט בחרה בעיצוב זה עד שהיגעתי ל: "וגם בא לי לכתוב בסגול בהיר שמאמץ את העיניים. ולא נעים לקרוא. ובלי פסקאות. ובלי למצוא חן ולרצות. קיבלתי רשות מעצמי." אהבתי את המילים ואת המוח שמאחוריהן ואת יצירות האומנות שצירפת .

        2/7/14 13:22:

      צטט: צבי קירשטיין 2014-07-02 09:15:18

      אהבתי , יום טוב חגית :-)

       

      תודה צבי!

        2/7/14 09:15:
      אהבתי , יום טוב חגית :-)
        30/6/14 08:16:

      צטט: kimchid 2014-06-30 08:08:30

      במצב של "גלי עד גבה גלי"...חובה להיות ליד מציל....:-) ....או ש...אל תגלי....!

       

      הרבה גלים ..."גימלים ולמדים" מתגלים בתגובתך:) תודה דניאל!

        30/6/14 08:08:
      במצב של "גלי עד גבה גלי"...חובה להיות ליד מציל....:-) ....או ש...אל תגלי....!
        29/6/14 22:02:

      צטט: n1free 2014-06-29 20:15:15

      קיבלת רשות מעצמך. את גדולה. בכל זאת בלמת. ברקס גדול שהשאיר סימני תמונות מעל המלים האסורות והכעס העצור. אני מקוה שהוקל לך מעט.

       

      הרשיתי לעצמי עד המקוחם שהתאים לי להוציא והבלימה הזו תמיד מביאה אותי למקום חדש של התבוננות הצילומים והחשיבה האמנתית מרגיעים ומקלים ומנחמים:)  לפחות אצלי זה כך עובד...תודה גדולה על התייחסותך:) ליל מנוחה...

        29/6/14 20:15:
      קיבלת רשות מעצמך. את גדולה. בכל זאת בלמת. ברקס גדול שהשאיר סימני תמונות מעל המלים האסורות והכעס העצור. אני מקוה שהוקל לך מעט.
        29/6/14 13:04:

      צטט: א ל22 2014-06-29 12:58:54

      שבתי עם * :) שבוע טופפפפ

       

      מחבקת לך ת'שבוע...תודה:)

        29/6/14 12:58:
      שבתי עם * :) שבוע טופפפפ
        29/6/14 08:51:

      צטט: סמדר לומניץ 2014-06-29 01:15:07

      הרבה מחשבות מותיר הפוסט הזה. מה מפחיד בכעס, למה אסור לכעוס? חושבת שביצירה הכל מותר, חוץ מלפגוע בחיים, כלומר, להקריב חיות. ההתמרה נהדרת ומאפשרת ביטוי. למה חשוב להיחשב טובים ונחמדים? שהרי יש מכל וכל בנו. מאוד מעניין הפוסט הזה חגית, והתוכן חזק כל כך שלא מצאתי מקום בי לתמונות עכשיו, על אף שהן נהדרות.

      בתיאטרון בו הייתי "החדר" היו, בין השאר, תרגילי קלל כמיטב יכולתך וצרח הכי הכי שאפשר. תרגילים נהדרים.

      מאוד מתחברת לפוסט הזה חגית. נפלא שכתבת. 

       

      את יודעת סמדר שחשבתי עליך המון אחרי שכתבתי זאת וכאילו גם ידעתי מראש לדמיין את תגובתך ואני שמחה שבאת..

      מאמינה גם שיש בכולנו מכל וכל וגם זעם ואלימות וצללים אפלים העטויים במלת'לפים הסתרות הכחשות וסיפורי מעשיות ובעיקר בחירות של באיזה גלימה אנו אוהבים להציג את עצמנו כל עוד יכולים לבחור....

       

      תודה יקירתי ויום של טוב!

        29/6/14 08:33:

      צטט: חניכהן צדק0 2014-06-28 22:04:50

      אני כל כך מתענגת כל פעם מחדש לראות את האהבה הגדולה הזו לחיים דרך הצבעים , הצילומים שאת מביאה כאן ובעיקר את המילים שנכנסות עמוק ללב.... שבוע רגוע

       

       

      חני יקרה תודה על מילותייך החמות ושבוע של טוב ורוגע...אמן!

        29/6/14 08:32:

      צטט: א ל22 2014-06-28 16:11:38

      טולסטוי כתב את "מהי אמנות" ודיבר שם על האמנות ככלי להעברת רגשות. האמן,היוצר ,הינם בעלי קשת רחבה של רגשות ודרך היצירה ,באים לידי ביטוי ,אמירה,פורקן רגשות ועוד....אז כן,לפעמים במקום מילים בקול יש צורות וצבעים ולפעמים המילים נאמרות בלי קול,נכתבות למגירה ומסתתרות שם ....לפעמים טביעות הרגליים כבר ככ נמצאות שם עמוק בפנים מתוקף היותם ממש כמו הסמרטוט שהעלית.אם נתבונן בו לעומק הוא מורכב מרבדים ,רבדים והדריכות נמצאות שם...צריך רק להתבונן מאוד מאוד מאודדד מקרוב. (לא ניתן* 24 וכו)

       

      אורלי יקרה אוהבת את התבוננותך העמוקה והרגישות לראות דברים...תודה רבה ושבוע של טוב!

        29/6/14 01:15:

      הרבה מחשבות מותיר הפוסט הזה. מה מפחיד בכעס, למה אסור לכעוס? חושבת שביצירה הכל מותר, חוץ מלפגוע בחיים, כלומר, להקריב חיות. ההתמרה נהדרת ומאפשרת ביטוי. למה חשוב להיחשב טובים ונחמדים? שהרי יש מכל וכל בנו. מאוד מעניין הפוסט הזה חגית, והתוכן חזק כל כך שלא מצאתי מקום בי לתמונות עכשיו, על אף שהן נהדרות.

      בתיאטרון בו הייתי "החדר" היו, בין השאר, תרגילי קלל כמיטב יכולתך וצרח הכי הכי שאפשר. תרגילים נהדרים.

      מאוד מתחברת לפוסט הזה חגית. נפלא שכתבת. 

        28/6/14 22:04:
      אני כל כך מתענגת כל פעם מחדש לראות את האהבה הגדולה הזו לחיים דרך הצבעים , הצילומים שאת מביאה כאן ובעיקר את המילים שנכנסות עמוק ללב.... שבוע רגוע
        28/6/14 16:11:
      טולסטוי כתב את "מהי אמנות" ודיבר שם על האמנות ככלי להעברת רגשות. האמן,היוצר ,הינם בעלי קשת רחבה של רגשות ודרך היצירה ,באים לידי ביטוי ,אמירה,פורקן רגשות ועוד....אז כן,לפעמים במקום מילים בקול יש צורות וצבעים ולפעמים המילים נאמרות בלי קול,נכתבות למגירה ומסתתרות שם ....לפעמים טביעות הרגליים כבר ככ נמצאות שם עמוק בפנים מתוקף היותם ממש כמו הסמרטוט שהעלית.אם נתבונן בו לעומק הוא מורכב מרבדים ,רבדים והדריכות נמצאות שם...צריך רק להתבונן מאוד מאוד מאודדד מקרוב. (לא ניתן* 24 וכו)
        28/6/14 07:04:

      צטט: אסנת גזית 2014-06-28 00:42:05

      קשה לפעמים להוציא, כי גם לימדו רבים לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, ונכנסת אשמה וכל מיני שכאלה... יש דרכים נכונות יותר או נכונות פחות עבורינו לעשות את זה (הלב יודע מה, ובאיזה תזמון), אבל בסופו של דבר: לא לקבור... כי זה הולך לתוך הגוף, נקבר שם... אמנות זה נהדר בעיניי, לפעמים בקודים, לפעמים בצורה ישירה יותר... להקשיב ללב. חיבוק, ושיהיה לך סופ"ש קשוב לך, את יופי! אז תקשיבי לך, אבל על אמת :)

       

      את מתוקה אסנת...ולפעמים אני רק אומרת תודה שמצאתי דרכי מפלט ...כשיש הצפה אני מסוגלת להוציא  את הדברים הכי מצחיקים ומטורפים ולהעלות אותם לקומת המעבדה ובכלל לשכוח שהם לא טובים...תודה יקירתי ושיהיה לך אחלה סופ"ש !

        28/6/14 06:58:

      צטט: debie30 2014-06-27 23:03:27

      חגית , כל כך מבינה....

      טוב אז לימדו אותנו ,שלקלל זה לא יפה,

      אבל עשו את זה לפנינו אולי בשפה אחרת,

      אפשר לכתוב הכל ולא להראות לאפאחד,

      ואז לשים מסכה של חיוך מנומס, ולישר את כל הקמטים של הכעס .

      מאוד אוהבת את רצף הצילומים
      הסמרטוט נראה כמו אריגה יפיפיה או נשל של נחש.

      הדקל שראשו בעננים עושה לא נעים בבטן,

      זה כמו שאמרו תפסיק לקלל ו- סתום ת'פה.

      והראש אומר דווקא אפילו במצבי אני כאן והפה שלי ברשותי

      והקצף.... והכל - כולם יוצרים סיפור שגולש ....

      וטוב שגלשת... ונתת להכל לגלוש

       

      שבת נעימה ורגועה

       

      דבי יקרה  גלש ממני ועוד עם הרבה ברקסים...אז לקחתי זאת לפחות לכמה מקומות של תמונות...זה תמיד טוב בעיני להתרחק מהמוקד הקשה ולראות את היופי מסביב...תודה על התבוננותך ותגובתך:)  ♥

        28/6/14 06:53:

      צטט: רוח האדם 2014-06-27 21:52:35

      לקלל זה יופי, זו מצווה, זהו(הי) מתת האל!
      וה"סמרטוט"? יופייי!
      ובשביל להיות "בן זונה" את יודעת, ממש לא צריך אמא זונה,
      זה לא הולך ככה...

       

      כשאתה נושב לכאן רוח זה גם יופי ...

      אבל לקלל זו שפה שמתקשה ללמוד ואני אוהבת ללמוד וגם שפות...זה לא הולך לי ככה בקלות...

        28/6/14 06:49:

      צטט: topron 2014-06-27 21:46:34

      העיקר להוציא...מאחל לך סופ"ש יותר שליו

       

      תודה רונן ובוקר טוב...אמן:)

        28/6/14 00:42:
      קשה לפעמים להוציא, כי גם לימדו רבים לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, ונכנסת אשמה וכל מיני שכאלה... יש דרכים נכונות יותר או נכונות פחות עבורינו לעשות את זה (הלב יודע מה, ובאיזה תזמון), אבל בסופו של דבר: לא לקבור... כי זה הולך לתוך הגוף, נקבר שם... אמנות זה נהדר בעיניי, לפעמים בקודים, לפעמים בצורה ישירה יותר... להקשיב ללב. חיבוק, ושיהיה לך סופ"ש קשוב לך, את יופי! אז תקשיבי לך, אבל על אמת :)
        27/6/14 23:03:

      חגית , כל כך מבינה....

      טוב אז לימדו אותנו ,שלקלל זה לא יפה,

      אבל עשו את זה לפנינו אולי בשפה אחרת,

      אפשר לכתוב הכל ולא להראות לאפאחד,

      ואז לשים מסכה של חיוך מנומס, ולישר את כל הקמטים של הכעס .

      מאוד אוהבת את רצף הצילומים
      הסמרטוט נראה כמו אריגה יפיפיה או נשל של נחש.

      הדקל שראשו בעננים עושה לא נעים בבטן,

      זה כמו שאמרו תפסיק לקלל ו- סתום ת'פה.

      והראש אומר דווקא אפילו במצבי אני כאן והפה שלי ברשותי

      והקצף.... והכל - כולם יוצרים סיפור שגולש ....

      וטוב שגלשת... ונתת להכל לגלוש

       

      שבת נעימה ורגועה

        27/6/14 21:52:

      לקלל זה יופי, זו מצווה, זהו(הי) מתת האל!
      וה"סמרטוט"? יופייי!
      ובשביל להיות "בן זונה" את יודעת, ממש לא צריך אמא זונה,
      זה לא הולך ככה...

        27/6/14 21:46:
      העיקר להוציא...מאחל לך סופ"ש יותר שליו

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין