כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    על שיחה, אמנות ואמנות השיחה

    40 תגובות   יום רביעי, 6/2/08, 12:43

     

    אתם מכירים את הטיפוסים האלו שמדברים אוטוסטרדה ולא משאירים לכם מקום למענה? שעות?

    אתמול היתה לי חוויה מעצבת (שלא לומר מעצבנת) מהסוג הזה.

     

    הכל התחיל ממש בסדר.

    חבר הזמין אותי להצטרף אליו לקפה מוכר במרכז הכרמל לשמוע הופעת ג'אז. לא מפתה, אבל אמרתי יאללה, נצא לעולם, נתרועע, ווט אבר...

    במפתיע התקבצו שם אנשים מהקדנציה הקודמת שלי בחיפה (לפני 20 שנה)...והשיחה התגלגלה בעזוז, והשמחה היתה גדולה...

    הצטרפו חברה ואחיה (נקרא לו ב.) ונהיתה חגיגה קטנה.


    את ב. מעולם לא פגשתי, אבל שמעתי עליו רבות מכיוונים שונים במשך השנים. אמן, הומוסקסואל, חי בחו"ל יובלות, רקדן, צייר, בקיצור יש מצב לעיניין משותף.

    כטוב ליבנו בשתיה, בחום שבפנים ובחבורה העליזה קבענו אני וב. להיפגש למחרת (אתמול, כן?) בצהריים, לראות תערוכות, לצלם (הוא, בדיגיטלית, אני בעיניים) ובכלל להעשיר את הרגע. אני חשבתי, שלוש ארבע שעות של יחדנס ואחזור לזמן איכות שלי עם עצמי. אבל מה ידעתי...


    אספתי אותו ב-12 בצהריים וירדנו לרחוב מסדה.

    כבר בדרך נקלענו לצפיפות קלה בנושא פרסומות וההתפרצות הגסה שלהם לחיינו. דווקא הסכמנו על התוכן. זה רק שלא ממש ניתנה לי זכות התשובה. אוטוסטרדה, כבר אמרתי...

    אז עוד חשבתי שהבעיה היא רק בנימוס בסיסי של שיחה, אבל מה ידעתי...


    התישבנו באחד מבתי הקפה המקסימים שברחוב, ועד שנוכל לראות את התערוכה הראשונה (האיש והמפתח יצאו להפסקת קפה), טרפנו סלט משובח קצוץ דק וצ'זיקי. עד כאן הכל טוב. דיברנו על איך שם (בארצו האירופית הקרה) ואיך כאן. איך חיפה לעומת תל אביב ושאר נושאים שעיקרם ההתנהגות האנושית על גווניה. הוא דיבר יותר אני קיצרתי. גם בגלל הסלט הממש טוב וגם בגלל שנתתי בהקשבה. עד כאן נעים למדי...


    תערוכה, שוטטות רגלית במורד ומעלה הדר, צילום כל עץ זית עתיק ופיקוס אימתני ושיחה על באוהאוס, ארט דקו, בנייני ספינה ושאר חזיתות. הוא שקע בצילום, ואני בעיקר בהרהורים (תחביב אהוב במיוחד).

    השמש עמדה לשקוע. אני מצידי, חשבתי עוד קפה אחרון אצלי במרפסת השמיימית ויאללה פיזור... יש לי פגישה דחופה עם עצמי ולא בא לי לאחר....


    התכוונתי לרדת ב-21 שוב למסדה ל'ערב וויסקי וכבש', שני דברים שיושבים לי טוב בפה, וקצת להתרופף בין לבין...ואחרי זה לעלות ל'בוסתן' לרקוד את עצמי לדעת. (זה לא יום שגרתי אצלי. ככה יצא אתמול, זה הכל).


    רק כשהגענו אלי ושקענו באיור, ציור, מוזיקה ומה שביניהם ולא נראה שהוא עומד להוריד הילוך התחלתי לחשב את קצי המתקרב...


    עכשיו, שתבינו. ב. הוא בנאדם נבון, סימפטי ואפילו מעניין. זה רק שמרגע לרגע השיחה הפכה לחד צדדית יותר ויותר. דעתנות מתלהבת ונחרצת וקצת ביצ'ית (סליחה, אה...) שלא משאירה מקום לדעות אחרות (ויש דעה).


    אז כן, הוא להצהרתו היפר אקטיבי (לא...באמת?) ואני נותנת מקום להתבטא. אוהבת להקשיב אבל אוהבת גם להרגע בשתיקה לפעמים... לא חייבים להגיד הכל כל הזמן ועל הכל...באמת שקיעה יפה וקפה טוב וקצת שתיקה - טובה לנפש לא פחות.


    השעה כמעט 21, אם לא אמהר, גם את הקניות לא אספיק היום. ויש לי תוכניות להמשך הערב, ומתגעגעת לשלוות נפשי ההומיה...כבר רמזתי שזמנו תם. לא רוצה לדחוק, אבל הצהרתי כבר על פסק זמן. אני, רק רואה רמז לעייפות החומר אצל מארח, וכבר אני לא שם. לא יודעת איך לדלל אורחים בלי לפגוע. אין לו אוטו, והוא לא הציע לקחת מונית. אצטרך להקפיץ אותו הביתה, כשרק אוכל להשחיל מילה בנושא...אז צריך פה אסרטיביות מצדי.


    יצאנו אנגז'ה לכיוון המרכז לקניות (אצלי) ובליסה (אצלו). הליכה נמרצת של 20 דקות לכל צד, וכלום...לא הפסיד פעימה. נכון, קצת התנשף בין המילים, אבל שטף המחשבה שצף וקצף.

    עד שחזרנו וגלגלתי רק בשבילו אמצעי הרגעה (שלא הרגיעו כלום), כבר 22 ואני כבר עצבנית למדי...10 שעות, ראבאק!!

    רצה להמשיך איתי להדר ואולי לרקוד ואולי לנצח לא ניפרד....

    'לא, עזוב, סתם שתיה ואוכל, משעמם, אני אקפיץ אותך הביתה, אולי מחר-כך'


    טסתי לכיוון מסדה בחירות המשכרת שהגיעה סופסוף, פולטת אנחה גרונית עמוקה....

    שתיתי את עצמי לדעת, ובאמת לא זוכרת מה היה אחרי, אולי רקדתי, אולי נמרחתי...מה זה משנה...העיקר אני שוב בחברת עצמי. ואיזה שקט...תענוג!!

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/08 14:12:

      היתה לי שיחה מרתקת עם חבר מהקפה.

      והגענו למסקנה שהפוסט מתאר מפגש בין שניים הלוקים ב-ADHD.

      נראה לי... 

        15/2/08 23:17:
      זה מה שאבא שלי תמיד אומר! נו, תעשי עם עצמך משהו...
        15/2/08 22:58:
      משעשע מאוד, כתיבה קולחת ומלאת הומור, אהבתי והייתי מככב אם היו לי כוכבים. עם כישרון כתיבה וזוית הסתכלות שכזו את חייבת לעשות משהו.
        15/2/08 18:10:
      בינתיים הפכנו הוא ואני לחברים טובים. נפגשנו שוב. תודה
        15/2/08 17:44:

      אויש איך שצחקתי.

      תודה.

       

        10/2/08 21:21:

      מיכלי, לא נפנפתי אותו עד לרגע שהתפוצצתי כי אני גם קצת מבינה אותו...

      סופסוף מישהו מקשיב לו, מבין אותו וגם עונה לעניין, אני מניחה...

      ותודה על הביקור! 

      וואיייייייי! איזה זמזום במוח נהיה לי רק מלקרוא.

      אני הייתי מנפנפתהו בשלב מוקדם בהרבה, אבל החוכמה היא לעשות זאת ולגרום לו לחשוב שהוא רצה ללכת קורץ

      אגב צילום, לא שכחתי את הבטחתי לך, ועכשיו שחזרה לי תיבת הדואר האבודה אפשפש בה ואמצא את טלפונך לאלתר ובדיעבד נשיקה

      (וכוכב, בטח שכוכב!)

        10/2/08 17:59:
      'תפלאי, יש גם נשים כאלו. אבל כן, זו יותר תכונה גברית, לחשוב שהעולם צמא לכל בדל מחשבה שלך....
        10/2/08 17:26:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-09 21:36:51

       

      צטט: החתולה המעופפת 2008-02-08 17:34:30

      באנג באנג


       מה הסיכוי לדעתך שהוא יגיב כמוך? קורץ

      סיכוי קטן, כי למרות היותו הומו, הוא לא גדל כאישה שמחנכים אותה שהיא - אסור לה להפריע לעולם להתנהל, גם במחיר הקיום שלה.

      אבל בכל זאת... אומן והכול.

      פיפטי פיפטי.

       

      מחייך

        10/2/08 16:39:
      בצעירותו הוא היה ה-טווס הכי גדול. הוא הראשון שהביא לארץ את הסגנון הפלמבואי-קרנבלי. היום נראה כאחד האדם אבל בפנים כפי הנראה....
        10/2/08 13:28:

       

       

      אוי זה מצחיק! בא לצעוק לו: "תנשום! תנשום!" 

        10/2/08 11:36:
      בעגה ביצ'ית כמובן...
        10/2/08 10:48:
      דווקא נשארו לו...אהההם...יותר ממה שיכולתי לספוג. והוא היה אומר: את ממורמרת, לא יפה לך!
        10/2/08 02:20:

      אני תוהה איך היה הוא מספר את הסיפור...

      (שהרי הרבה מילים לא נשארו לו)

        9/2/08 21:45:

       

      צטט: אפור הזקן 2008-02-09 10:21:04

      האיור נהדר

      גבורה של 10 שעות..

       תודה....איזהו גיבור? השולט ביצרו....היצר לענות לו: שמע, חביבי, אתה בא לי לא טוב, תתניע!!

        9/2/08 21:40:

       

      צטט: איילת יוגה 2008-02-08 22:54:36

      ...והערה לא קשורה, הכתיבה שלך גרמה לי להיזכר (להפתעתי, בחיוב) בתקופה שחייתי בחיפה, לפני 20 שנה בערך, ובחוויות <הבהחלט מעצבות> שעברתי כשגרתי שם.

      גרת בחיפה? ספרי! ספרי! 

        9/2/08 21:38:

       

      צטט: darmelitz 2008-02-08 18:59:15

      מחירו של פוסט מקסים

      ומהנה מאוד(:

       קשה, אז צוחקים...או נכנסים למדיטציה עמוקה...תודה

        9/2/08 21:36:

       

      צטט: החתולה המעופפת 2008-02-08 17:34:30

      באנג באנג


       מה הסיכוי לדעתך שהוא יגיב כמוך? קורץ

        9/2/08 21:26:

       

      צטט: casiopea_s 2008-02-06 21:04:44

      די,

      אני מתה.

      אלוהים, התעייפתי רק מלקרוא.

       קסיו, כל הכבוד שהתמדת, באמת.

      אני עוד בהתאוששות.... 

        9/2/08 10:21:

      מתחבר  לקודמי

       

      האיור   נהדר

      גבורה  של  10 שעות..

       

      ו.. המשך  סופ"ש  נפלא

      עד  לפעם  הבאה...

      נשיקהמגניב

        8/2/08 22:56:

      מחוברת יקרה,

       

      האם השיעור באסרטיביות עזר? אם לא, למה לא להתחבר אל עצמך ולנפנף את הברנש המשעמם?

      אנחנו מותנים, מותנעים, מהודקים  ברצועות תפילין של חינוך. אסור להעליב, אסור לעזוב באמצע, אסור לפגוע, אסור להגיד מה חושבים. בקיצור, אסור לאדם להתחבר אל עצמו, שמא יאבד חברים. ואז נשארים בלי חברים (של עצמך) והאגו נפצע, צורח מפגיעוּת. 

       

      10 שעות ביחד, מאמה-מיה! את פשוט גיבורה. מוכנה לעוד אקט כזה של גבורה?

        8/2/08 22:54:

       

      צטט: טקסטואלית 2008-02-08 20:40:10

      איור מקסים!

      ואת יכולה להתייחס אליו כאל מורה לאסרטיביות: הוא ניסה ללמד אותך לשים גבולות ולהיות יותר אסרטיביות. אולי עוד שיעור-שניים ממנו או מאדם כמותו יצליחו :-)

       

      מה שהיא אמרה...

       

      ..אני בעצמי ניצולת כמה חויות כאלה..ברררר......

      יש אנשים, כמו האנרג'ייזר האמור, שמרגישים שעם אנשים מסויימים הם יכולים להעביר לאוטומט בלי להסתכן בקבלת דו"ח...

       

      איתם באמת צריכים להפעיל ולאמן את שרירי האסרטיביות...

       

      ...והערה לא קשורה, הכתיבה שלך גרמה לי להיזכר (להפתעתי, בחיוב)  בתקופה שחייתי בחיפה, לפני 20 שנה בערך, ובחוויות <הבהחלט מעצבות> שעברתי כשגרתי שם. 

        8/2/08 20:40:

      איור מקסים!

      ואת יכולה להתייחס אליו כאל מורה לאסרטיביות: הוא ניסה ללמד אותך לשים גבולות ולהיות יותר אסרטיביות. אולי עוד שיעור-שניים ממנו או מאדם כמותו יצליחו :-)

        8/2/08 18:59:

      מחירו של פוסט מקסים

      ומהנה מאוד(:

      גוועלד

       

      אכן תמונות קשות...

       

      (אני כמו מאי. לירות בעצמי עכשיו או אח"כ? טוב שהארת את עיני. ככה יום במחיצתי נראה. לא עוד....)

       

      באנג באנג

       

       

      מיאווווווווווווווו

        6/2/08 21:26:

       

      צטט: irmi 2008-02-06 20:49:28

      האם מדובר בנרקיסיסט אפרופו הפוסט של מיא?

       מדובר בנרקסיסט דעתן והיפרי עם ארומת גיי קלה שככל שדיבר יותר, התלהב יותר מעצמו....נשימה עמוקה....להוציא....

        6/2/08 21:25:

       

      צטט: טאקילה 2008-02-06 20:18:22

      אני הולכת לפינה להתעצבן.

       לא להתעצבן...לקחת נשימה ארוכה...להוציא את כל האויר...אודייאנה....עכשיו ה-כ-ל טוב...

        6/2/08 21:21:

       

      צטט: ארז אשרוב 2008-02-06 18:19:27

      ברררר. אנשים.

       עכשיו, אחרי היוגה, הכל נראה לי סבבי בבי, על השאנטי שלי....

        6/2/08 21:19:

       

      צטט: מיא 2008-02-06 18:14:43

      זה אגב גם מזכיר לי את מיכאל שנהג לעצום עיניים ולהתנמנם קלות כל פעם שהייתי פוצחת בנאום מתמשך, והכחיש בתוקף שהוא ישן, פשוט העיניים עייפות בגלל העדשות או משו, אבל נחירותיו העדינות העידו בו אחרת.

       זה מה שקורה לחתולותי כשאני נואמת לפניהן! לפעמים הן גם מפנות לי טוסיק! או מלקקות אותו! חסרות תרבות!

        6/2/08 21:04:

      די,

      אני מתה.

      אלוהים, התעייפתי רק מלקרוא.

       

      ג'יזס.

      אין לך K400 נגד אנשים מהסוג הזה?

       

       

      בררררר.

       

      אבל צחקתי ונהניתי מאוד מאוד מהכתיבה שלך.

       

      }{

      האם מדובר בנרקיסיסט אפרופו הפוסט של מיא?
        6/2/08 20:18:

      הזכרת לי מישהו לא את הוא.

      אני הולכת לפינה להתעצבן להרגע ולתפוס צחוק מדושן.

       

      תודה.

        6/2/08 18:19:

      אבוי,

      זה מה שקרה לו מאז שראיתי אותו לאחרונה?

      נו טוב, זה ילמד אותך לקח ללכת בדרכי ולא לנסות להתחבר עם אנשים; תמיד יש להם משהו להגיד. וזה תמיד משעמם, כי זה בא על חשבון דברים שיש לי להגיד.

      בכל מקרה, עוררת בי טראומות נושנות, ועכשיו אצא מהבית אפילו פחות ממה שאני נוהג.

      ברררר. אנשים.

        6/2/08 18:14:
      זה אגב גם מזכיר לי את מיכאל שנהג לעצום עיניים ולהתנמנם קלות כל פעם שהייתי פוצחת בנאום מתמשך, והכחיש בתוקף שהוא ישן, פשוט העיניים עייפות בגלל העדשות או משו, אבל נחירותיו העדינות העידו בו אחרת.
        6/2/08 17:34:

       

      צטט: נופל vakam 2008-02-06 17:31:08

      יש מוקד לפניות בנושא מפגעים.

      על מי אתה מדבר נופל'קה? ואתה לא מבין. שוקלת להתקשר אליו שוב מחר. יש לי זכרון של חתול...

        6/2/08 17:31:
      תמורת עמלה פעוטה אני מעביר לו את הפוסט. לא שזה מבטיח איזו הארה מצידו, אבל מחובתך האזרחית לנסות. ולידיעתך, בכל עירייה שמכבדת את עצמה, יש מוקד לפניות בנושא מפגעים. 106 או ככה.
        6/2/08 15:03:

       

      צטט: מיא 2008-02-06 14:00:32

      אוי ואבוי, את מזכירה לי את עצמי. כלומר, לא את. התיאור של ההוא המעצבן זה ממש אני!

      מיושקה, רוצה לדבר על זה? לא! לא! סתם. אני בעדך... 

        6/2/08 15:03:

       

      צטט: להטריח בכח המחשבה 2008-02-06 13:33:40

      למה בדיוק את קוראת מרכז העיר?

      ביחדנס עם עצמנו זה מאסט, לפחות כמה שעות ביום.

      התפלק לי, אריאל, אין דבר כזה בחיפה....התכוונתי מרכז הכרמל, וגם זה רק שם...

      ובאמת, טוב לי בחברת עצמי, רק שם מבינים אותי טוב טוב...ואיפה אתה? לא עונה לטלפונים! 

        6/2/08 14:00:
      אוי ואבוי, את מזכירה לי את עצמי. כלומר, לא את. התיאור של ההוא המעצבן זה ממש אני!

      למה בדיוק את קוראת מרכז העיר?

      ביחדנס עם עצמנו זה מאסט, לפחות כמה שעות ביום.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין