0

0 תגובות   יום שלישי, 1/7/14, 23:53

מולי היא דועכת,

מתאדה לתוך האוויר,

שעומד בעקשנות בחדר.

מרגיש אותה בתוכי,

כיצד מתנתקת ממני,

נפתחת לחיים אחרים.

בדידותי נפרשת בפני,

חוזרת לנחמני כזית,

שבה להכהות חיי.

ערירי אחיה ואמות,

כאות קין במצחי,

ירחקו הבריות מעצבי.

דרג את התוכן: