כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות

    מבחר הגיגים...

    0

    דוגמה ומופת...

    1 תגובות   יום רביעי, 2/7/14, 00:39

    לאחר הרצח הנתעב של שלושת הנערים הזכים, לאחר האבל הכבד והצער הרב ששורר בלב, המשפחות השכולות למעשה רק מתחילות את מסע הצער והיגון. אין לתאר מה עובר על אימא שגידלה את בנה ושמרה עליו מכל מפגע סביבתי, מכל מפגע בריאותי ומכל מפגע אנושי ופתאום כך בשנייה אחת, מאבדת את ילדייה בשל שנאה לאומית, בצע דם ושאר אידואולוגיה שטנית. 

     

    הצער הוא גדול ובלתי נתפס- כן, עם ישראל מחבק היטב בשעות קשות כאלו, למעשה עם ישראל מתאחד היטב רק באירועי שכול וכאב, שם האחדות הלאומית מופיעה כריטואל הזוי, עצרות, תפילות, אוהלי תמיכה ועוד. 

     

    מה שמקומם בעייני הוא ההתייחסות למשפחות ולאימהות- ביבי טען כי הן "דוגמה ומופת" להתנהגות מכובדת....והאימהות המסכנות מבינות כי אין להם זכות לצער ולשכול- הן מחוייבות עכשיו לדוגמה ומופת...הן מחוייבות עכשו ללבוש מחלצות של ריטואל חונק, לדומם כאב, ולהתנהג כדוגמה אנושית לשכול מכובד.

     

     וכך למעשה, אט אט האימהות השכולות והמשפחות השכולות הופכות להיות מיצג של גבורה ותקומה- אסור להן להתייפח ולהישבר כי עכשיו הן מייצגות את "רוח הספיגה האלמותית של בני ישראל". האם מישהו לא חשב לרגע שהאם הזאת רוצה לחוות את הכאב במלואו, ללא כל מופת מזוייפת באשר היא, לבכות לצרוח את החוסר אונים שלה- מול פולוטיקה מעונבת. האימהות האלה הן לא מיצג, כמו גם המשפחות השכולות, זה מקומם בעייני שהופכים את הכול לריטואל מעונב ומצפים מהאימהות בפרט ומהמשפחות השכולות ככלל, להתנהג למופת מדינת ישראל. 

     

    כן, במדינת ישראל לא חווים כאב- אלא הופכים כאב למיצג ולריטואל. האימהות האומללות שהדבר הנורא מכול קרה להן, צריכות עכשיו לדגמן איפוק וגבורה. 

     

    השאלה היא, האם זה הוגן שמדינה שלמה מצפה מהאם ומהמשפחה להתנהג כמיצג? כאב כה חד צריך להאמר, צריך להישמע בקול, בצרחה, רק לא בשקט המדומה וביבבה חרישית מעונבת.

     

    כן, לימדו אותנו היטב בארצנו השכולה להתנהג עם "רצח" בצורה "מכובדת", לכאוב, לקיים ריטואל ואז שוב להדחיק ולעבור הלאה עד הכאב הבא. 

    המנגנון הרגשי המעוות הזה מהווה סכנה לאומית, כאב אינו ריטואל, אימהות שכולות אינן מיצג, הן רשאיות להביע כאב, כמו כן, גם המשפחות השכולות, כולם למעשה רשאים לכך.


    זה הרי מסוכן לנהוג לפי כל כללי הריטואל, זה הזוי שמכריזים עבורנו על מה להתאבל ואיך להתאבל ומהי הדרך הראויה, לדעתי כל אדם רשאי להביע צערו וחמתו, רק כדי להבין שהאזרחים הינם הקורבנות של החלטות המנהיגים, אולי כדי לצעוק צעקה על מיצג השכול והכנסתו לתוך מתחם ריטואלי מהוגן, זה הרי משרת אינטרסים פוליטים, אבל אף אחד לא חושב על משפחות שנשארו מאחור מדממות וכואבות ובעיקר שותקות- שותקות עקב הציפייה המסרסת להתנהג כדוגמה ומופת עם ריטואל הצער.  

     

    לדעתי הגישה הריטואלית לשכול היא בעוכרנו, כי רוב הישראלים נעים עם מנעד לא רצוי של חרדות קיומיות ושאר תחלואות. בארצנו אתה לא רק חייל של צבא ההגנה לישראל, אלא גם חייל של החוסן הלאומי- כולנו מגוייסים בכוח בדוגמה ומופת... 

     

    מופת למה? לכאב, לשכול???המנגנון הזה הוא למעשה מנגנון מסוכן של הדחקה, מנגנון שפוגע מאשר יותר תורם, כאב הוא לא ריטואל וכל אדם רשאי להכיל את כאבו שלו. אימהות שכולות לא יכולות בבת אחת להפוך דגומניות של החוסן הלאומי- הן שבורות ובצדק, צריך רק לתת להם חיבוק גדול ועוטף ולא לצפות מהן להפוך למיצג כזה או אחר.

     

    אך ביבי שוב טוען וטוען לדוגמה ומופת... ובעצם בכך מבקש מאיתנו להשלים עם המציאות המטורפת הזאת שמתנהלת סביבנו כלופ אין סופי, כלופ לא אנושי, וללא פתח מילוט של תקווה... 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/14 13:20:
      שנונה וצודקת אכן לופ לא אנושי .

      ארכיון

      פרופיל

      נטלי חסין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין