אני יושבת עכשיו ומסתכלת סביב וחושבת לי על ההחלטה האמיצה ביותר שעשיתי עד היום בחיי.
דופק לי הלב,
דפיקות הלב שלי אינן מעצם פתיחת הבלוג הזה
אולי בעצם קצת. כיון שפתיחת הבלוג, מבחינתי לפחות מהווה צעד חגיגי מאד!
חשבתי על כך לא מעט. בעיקר על מה אני הולכת לכתוב פה.
יש לי חיים מלאים ושמחים.
אהבה, והרבה מאוד כלים נאים ובעצם כמעט כל מה שאישה בגילי רוצה.
מסלול חיי כל כך דומה למסלול של נשים אחרות, מי שיביט בי עכשיו לא יראה בי דבר שונה מאשר באלף נשים …
אני נראית היצור הכי משעמם עלי אדמות.
ויחד עם זה אני עומדת בפני תהליך מפעים!!!!
יש לי הכול וחסר לי דבר אחד בחיים -
אין לי ילד משלי.
אבל זה לפחות עומד להשתנות.
אם אפשר היה לשמוע את פעימות הלב שלי עכשיו המחשב היה רועד….
אז לשם כך התחלתי לכתוב.
כי פה אני אעלה המון מחשבות, ואולי קצת סיפורים על מה קורה לאישה שיודעת כל החיים שהיא נורא רוצה ילד משלה, אישה שיש לה המון להעניק לדורות הבאים, אבל בשביל שיהיה לה ילד משלה, היא חייבת שאישה אחרת תעניק לה את האכסניה למשך תשעה חודשים….. |