כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    יומני היקר.

    16 תגובות   יום רביעי, 2/7/14, 14:07

    ראשיתו של קיץ, 'שתחייה' והטף מנופפים שלום עליז  ונבלעים לתוך הבואינג המפנק של Thai בדרכם הביתה, לחופשת מולדת. אני אצטרף בקרוב,  לחופשה קצרה יותר. נדונתי לשלושה שבועות של בדידות. רק אני, התולעים... וגם מוקה (הכלב).

    הנחת עבודה, ששלושה שבועות 'זמן עצמי' היה מעורר רגשות קנאה אצל רוב ההורים שהיו מסתפקים רק בכמה שעות שקט מהעולם. אבל בכנות אחרי שלושה ימים של ריקנות, הגעגועים מתחילים לכרסם והשקט הופך לשעמום. מציאות, שמתוך רפיון חושים, הובילה לעולל סדרים בחדר האחסנה ולהיתקל דרך מקרה, בארגז העלום.

                                         
                                                                              ***

    באביב 91, ללא התראה מוקדמת פרצה תקופה 'מסריחה'. לכולם יש תקופות טובות יותר או טובות פחות אבל בתחילת העשור השני, אדוות הרגשות דרמטית מתמיד. חודשים התבשלתי במיץ של עצמי עד שהלא נודע גרר אותי להוציא מחברת כיתה 40 דף משובצת ולפרוק הכול.
    כמעט חמש שנות כתיבה, בכתב קטן וצפוף שהתכנסו לתוך ארבע מחברות שצורפו לכיסוי פלסטיק כחול.

    תחילת כל קטע, באזכור המיקום והשעה. חלקם נכתבו בבסיס "אי-שם" כשעוד הייתי חייל גיבור, חלקם בבית. אחרים בבתי מלון ברחבי העולם  בתקופה שהייתי דייל אוויר באל-על. היו גם כאלו שנכתבו באוויר בזמן מנוחת הצוות או  כצוות לא פעיל (Dead head).

     

    גם כשהמחברת לא הייתה בקרבתי, חטאתי בכתיבה. כתבתי על דפים, פתקים, נירות מכתבים של מלונות, מפיות שאח"כ הודקו למחברת. לפעמים פסקאות, לפעמים שורות, לפעמים חריזה שהטילה החוצה, למכביר, רעל שלא ידעתי או היה לי איך להוציא החוצה. כי, המון אנרגיה צבורה בכתיבה רוויות רגשות והדף סובל הכול.

    כך, בתדירות לא אחידה כתבתי וכתבתי וכתבתי... בלי מסכות, בלי צנזורה עצמית. כתבתי מהלב בלי לדפוק חשבון לאף אחד, גם לא לעצמי, כמו שתמיד הייתי צריך לכתוב.

    הגיתי על חברות, אהבה, קנאה, שנאה, שמחה וכאב. המון כאב.

    בחלוף השנים הכתיבה פחתה, כמו הכאב. כי בסופו של דבר, הזמן הוא התרופה הכי יעילה לאהבה נכזבת. עד שביום בהיר אחד אחרי ארבע וחצי שנות כתיבה, פשוט הפסקתי לכתוב והיומן נגנז לתוך ארגז קרטון קטן עם מכתבים ישנים ששמרתי, כרטיסי "שנה טובה" וברכות יום הולדת פרובוקטיביות שזכיתי להן בזכות ולא בחסד.

    מלשנחתמה הקופסא לא נפתחה בשנית כי אצרה כאב שבחישה בו הייתה חסרת טעם, כי שנות העצבות חלפו להן.

    ''

     

    ואז... עשרים שנה מאוחר יותר הגיע הבלוג הזה והכתיבה האופטימית, שהוכיחה שאפשר לכתוב גם מתוך אושר, באופן ספונטני ובלי צורך קונקרטי.

    הבלוג הפך לסוג של יומן שמיועד לתעד בעיקר רגעים שמחים אבל מעצם היותו ציבורי חוטא לא מעט בצנזורה עצמית.

    "אתה אף פעם לא כותב על דברים עצובים" אמרה לי פעם ידידת עבר. "זה נכון" עניתי לה "על דברים עצובים כתבתי מספיק" לו רק ידעה כמה פעמים שמה הוזכר באותם הכתובים.

     

    עשרים שנה מאז שנחתם, הפצעים הגלידו מזמן וגם צלקות לא נותרו. בבית ריק, ישבתי וקראתי את היומן מתחילתו ועד סופו. אח"כ קראתי את המכתבים, את הרשימות והברכות. מעניין איך הזמן מתעתע בזיכרון.

    חלק מהדברים זכרתי, חלק שבו לזיכרון עם הקריאה וחלק לא זכרתי כלל. לא זכרתי איזה קשר אמיץ היה לי עם חלק מחברי שהיום אין לי מושג אם הם בחיים, לא זכרתי את עוצמת האהבה והשנאה.

     

    היה מרתק לקרוא את מחשבותיי הכנות, מפרספקטיבה של גיל שנות העשרים בנוגע להסובבים אותי באותם הימים. להיזכר בחוויות ובאירועים הקטנים-גדולים שהיו חלק מאותה תקופה לא קלה. אבל החלק הכי משמח היה למצוא שרוב הדברים להם ייחלתי ופיללתי התגשמו במרוצת השנים.



     

     










     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/7/14 12:50:

      צטט: esther K 2014-07-08 07:40:19

      אתה כותב נפלא!! אשריך שזכית לכתיבה כזו. אז יש בזה משהו שאם כותבים על דברים שרוצים בעתיד הם מתגשמים בעתיד...

       

      תודה לך.

        8/7/14 07:40:
      אתה כותב נפלא!! אשריך שזכית לכתיבה כזו. אז יש בזה משהו שאם כותבים על דברים שרוצים בעתיד הם מתגשמים בעתיד...
        7/7/14 16:58:
      אני לא מסוג האנשים שמאמינים בדברים "שזומנו עבורי". אבל אם נהנית מהקריאה, קטונתי מלא להאמין.
        7/7/14 07:20:

       

      העובדה של היותך לבד שהביא אותך למצוא את היומן, לקרוא בו, להרגיש ולחוות את ההבדלים בין אז להיום, ואח"כ לכתוב על כך פוסט.

      זומנה עבורך וגם עבורנו הקוראים.

      תודה.

        7/7/14 04:36:

      צטט: יסינראל 2014-07-06 22:49:51

      זאת חופשת מולדת פרטית שלך בנופי עבר. מעניינת ההבחנה שאתה עושה בין כתיבה תוך-אישית עצובה במחברות לבין כתיבה תקשורתית, בין-אישית, אופטימית בבלוג.

       

      אהבתי את שכתבת "זאת חופשת המולדת הפרטית שלך בנופי העבר"

      ההבחנה היא נסיבתית, אז כתבתי מכאב והיום ממקום לגמרי אחר.

      גם אם הייתי כותב היום "יומני היקר" הוא היה יומן אופטימי ושמח.

      ההבדל היחיד היה שהיות ויש שעשויים להכיר אותי, אני נזהר בלשוני, אחרת היו כמה פרות קדושות שמזמן הייתי שוחט.

        7/7/14 04:31:

      צטט: sbhsport 2014-07-06 18:15:16

      זה בדיוק מה שקורה כאשר עושים אמנות, מייצרים משהו ניצחי. אשריאך שזכית, אני מתגעגע מאוד למחברות שלי.

       

      אני לא רואה את הכתיבה כאומנות (לפחות לא את הכתיבה שלי)

      בעבר זה היה כלי פורקן, היום כלי משעשע לתעוד.

      גם כיף לשתף, בעיקר כשיש תגובות מפרגנות.

        7/7/14 04:27:

      צטט: תודנה 2014-07-06 17:38:00

      מתחברת לכל מה שרשמת כאן. כנראה שלא סתם נאמר שהכתיבה משחררת. גם אם כותבים כמו רובוט, לאחר כמה דקות של כתיבה מוציאים קישקע, שפיכת מילים ללא מחשבה כלשהי למעשה כן מגרה את המחשבה (מין הפוך על הפוך) ומגיעים למקומות מעניינים.
      אומרים שכתיבה מבורכת גם כשאין מועקה כלשהי. אני ניסיתי תקופה מסוימת וגיליתי נבירה מעניינת בתוך עצמי, למרות שאיני ממשיכה (וגם אין מועקות... :).

      לפני כחודש - הגעתי ליומן שלי מלפני עשרות שנים - זה מקסים לקרוא, גם את הקטעים הפחות נעימים.

      מה שהכי מעניין הוא - שהכתב כמעט ולא השתנה וכך זה אצל רובנו. 

       

      ללא ספק שהכתיבה משחררת ופורקת מועקות.

      20 שנה לא כתבתי, שמח לחזור בפאזה אחרת של החיים.

      מעניין איך זה יראה עוד 20 שנה :)

        6/7/14 22:49:
      זאת חופשת מולדת פרטית שלך בנופי עבר. מעניינת ההבחנה שאתה עושה בין כתיבה תוך-אישית עצובה במחברות לבין כתיבה תקשורתית, בין-אישית, אופטימית בבלוג.
        6/7/14 18:15:
      זה בדיוק מה שקורה כאשר עושים אמנות, מייצרים משהו ניצחי. אשריאך שזכית, אני מתגעגע מאוד למחברות שלי.
        6/7/14 17:38:

      מתחברת לכל מה שרשמת כאן. כנראה שלא סתם נאמר שהכתיבה משחררת. גם אם כותבים כמו רובוט, לאחר כמה דקות של כתיבה מוציאים קישקע, שפיכת מילים ללא מחשבה כלשהי למעשה כן מגרה את המחשבה (מין הפוך על הפוך) ומגיעים למקומות מעניינים.
      אומרים שכתיבה מבורכת גם כשאין מועקה כלשהי. אני ניסיתי תקופה מסוימת וגיליתי נבירה מעניינת בתוך עצמי, למרות שאיני ממשיכה (וגם אין מועקות... :).

      לפני כחודש - הגעתי ליומן שלי מלפני עשרות שנים - זה מקסים לקרוא, גם את הקטעים הפחות נעימים.

      מה שהכי מעניין הוא - שהכתב כמעט ולא השתנה וכך זה אצל רובנו. 

        6/7/14 17:00:

      צטט: נערת ליווי 2014-07-06 15:13:43

      איך חיברת (אצלי לפחות) את ביקור חודשי בנמל התעופה. למחברת של כאן ולגמרי לגמרי בלי אף דמעה שקופה.

      הדמעות שקופות או לא הן עדיין דמעות.

      ממליץ להימנע ככל האפשר

       

       

        6/7/14 16:59:

      צטט: --()-- 2014-07-05 12:07:50

      מה היית כותב לעצמך של לפני 20 שנה? איזה עצות לחיים היית נותן לו, בפרספקטיבת הזמן?

       

      תשמעי... זאת שאלה מצויינת.

      בכנות, לא יודע.

      אני חושב שלפני עשרים שנה לא הסתכלתי על כל התמונה ועומק השדה שלי היה הרבה יותר רדוד.

      חשבתי על כאן ועכשיו. היום החשיבה יותר אסטרטגית לטווח יותר ארוך בנסיון לראות תמונה כללית.

      ועדיין לא משוכנע שהפרספקטיבה של גיל 20 כל-כך גרועה.

        6/7/14 15:13:

      איך חיברת (אצלי לפחות) את ביקור חודשי בנמל התעופה. למחברת של כאן ולגמרי לגמרי בלי אף דמעה שקופה.

       

        5/7/14 12:07:
      מה היית כותב לעצמך של לפני 20 שנה? איזה עצות לחיים היית נותן לו, בפרספקטיבת הזמן?
        2/7/14 17:38:
      שמחתי לרגש אותך וכן...אני שמח שיש משהו קורא ומגיב לשטויות שלמעלה ;) תודה.
        2/7/14 16:34:
      אחרי פואטיקה נוסטלגית ורומנטית (אני מתה על זה, כל כך הזדהתי) - חתמת במשפט סיום אופטימי. אכן, סוף משמח :) היה תענוג לקרא, אבי.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין