כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    אוי לרשע ואוי לשכנו - פָּרָשַׁת קֹרח

    0 תגובות   יום חמישי, 3/7/14, 21:50

    בס"ד

    אוי לרשע ואוי לשכנו
    פָּרָשַׁת קֹרח

     

    היכן המטפחת

    היה רב שידע לספר רק על פרשת השבוע של קורח, אז מה הוא עשה בסועות שח פרשות אחרות? היה לו טריק קבוע: הוא היה קם לספר, ופתאום מתעטש, ואז הי שואל: "היכן המטפחת, אני לא מוצא אותה ממש האדמה בלעה אותה כמו את קורח, ואם אנחנו עוסקים בקורח אז בוא אני אספר לכם על קורח"

     

    על מה הפרשה
    פרשת קֹרַח היא פרשת השבוע החמישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ט"ז פסוק א' ומסתיימת בפרק י"ח פסוק ל"ב. את עיקר הפרשה תופס תיאור מחלוקת קֹרח ועדתו ותוצאותיה.

    מחלוקת קורח ומשה:

    קורח בן יצהר בן קהת בן לוי, עם דתן ואבירם בני שבט ראובן, אוספים מאתיים וחמישים מנהיגים מבני ישראל כדי לקרוא תיגר על מנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן. הם מתעמתים עם משה ואהרון. לנשיא למשפחות הקהתי מונה אליצפן בן עוזיאל. עוזיאל הוא הצעיר מבני קהת ואילו יצהר אבי קרח היה הבן השני של קהת. הבכור במשפחה היה עמרם - בניו משה ואהרן, לכן על פי הסדר המתבקש היה קרח אמור לקבל את משרת הנשיא. קרח טוען כלפי משה כי בדה מליבו חלק המצוות, ובהקשר זה מחלוקת שנוצרה על מצוות ציצית שהיא המצווה המוזכרת לפני פרשת קרח. משה מורה למורדים לקחת מחתות ולהקטיר בהן קטורת. ה' יראה מי מתוך כל האנשים הללו ישרת בקודש. ה' נראה אל כל העדה ומבקש להשמיד את העם כולו; אך משה ואהרן מתחננים לפניו:?". בסופו של דבר פותחת האדמה את פיה ובולעת את קרח ומשפחתו ואת דתן ואבירם. שאר מקטירי הקטורת נשרפים באש שיצאה מאת ה'. משה מצווה את אלעזר בן אהרן לקחת את מחתותיהם ולעשות מהן ציפוי למזבח. מחלוקתו של קרח במשה הפכה ביהדות לסמל של מחלוקת שלא לשם שמים אלא לצרכים אנוכיים.
    במסכת אבות כתוב: [פרק ה' משנה י"ז] "כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ".

    העם ממשיכים להתלונן למשה ולאהרן וקובעים: "אתם המיתם את עם ה'". בתגובה לכך פורצת מגפה בעם, ואהרן עוצר אותה על ידי הקטרת קטורת הסמים. כדי לחזק עוד יותר את בחירתו של אהרן מצווה ה' לקחת שנים עשר מטות, מטה לכל נשיא מנשיאי השבטים, ולשים אותם באוהל מועד. מחרת נתגלה כי מטהו של אהרן הוא היחיד שהעלה פרחים ושקדים. ה' מצווה לשמור על המטה ליד ארון הברית לעדות ומפרט את תפקידיהם של בני שבט לוי בפני אהרון.

    בהמשך הפרשה מובאים ציוויים הלכתיים, שרובם קשורים לעניין הכהונה: ציווי על שמירת המקדש על ידי הלויים ופירוט של מתנות הכהונה והלוויה, ובהן תרומה, ביכורים, חרמות, קורבן בכור ותרומת מעשר.

     

     

    הרב אלישיב זצ"ל
    מספרים על אמא של הרב אלישיב הצדקת. שהייתה תולה כביסה על חוט משתוף עם שכנתה. יום אחד רצתה השכנה לתלות גם כן כביסה, אך לאכזבתה החבל היה תפוס עם הכביסה הטרייה של הרבנית. באותם ימים לכבס היה מאוד קשה היה לוקח שעות לכבס ידנית את כל הכביסה. השכנה לקחה מספריים וגזרה את החבל והכביסה של הרבנית צנחה לתוך האדמה וכוסתה בבוץ. הרבנית לא אמרה כלום. היא אספה את הבגדים כיבסה אותם שנית. ותלתה אותה במקום אחר. כשהגיע אבא של הרב רצתה הרבנית לספר לו את המעשה אך נזכרה שזה לשון הרע לכן התאפקה. השכנה אחר כך באה אליה בריצה ובקשה סליחה ושהבן שלה קיבל חום. הרבנית אמרה לה שהיא סולחת לה ובכלל אין לה שום טענות כלפיה. והשכנה ברכה אותה, הילד הבריא. אחרי שנה הרבנית נפקדה וכך נולד אחד מגדולי ישראל הרב אלישיב.

     

    פותחת הפרשה

    [במדבר ט"ז א' – ד' ] "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם.
    ג וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה. ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו."

     

    חז"ל: מה ראה קורח לצאת למחלוקת? על מה הוא יצא לחלוק? רש"י מביא את הדברים: הוא נתקנא. על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל. שמנהו משה על פני קהת על פי הדיבור. אמר קורח אחרי אבא ארבעה היו. לאבא שלו היו ארבע אחים (הרי הוא בן של יצהר) : שנאמר ובני קהת עמרם, ויצהר, חברון ועוזיאל. עמרם הבכור. נטלו שני בניו גדולה: משה ואהרון. אחד מלך ואחד כהן גדול. מי ראוי לטול את השנייה? מי הבא בתור? לא אני שאני בן יצהר? לי מגיעה הכהונה הבאה כי יצהר היה האח השני בתור ולא עוזיאל. והוא מינה נשיא את בן האח הקטן הריני חולק עליו. ומבטל את דבריו. מה עשה? עמד וכינס מאתיים וחמישים אנשי סנדראות רובם משבט ראובן, שכניו. והם אליצור בן שדהו וחבריו וכו'. כל נשיאי העדה.

    חז"ל מספרים איך הכול התחיל: הפרשה הקודמת (פרשת שלח לך) מסתיימת בפרשת ציצית. זכינו במצווה הזאת בזכות משה רבנו שהתלונן לקב"ה שבפרשת המקושש שצלופחד חילל שבת זה בגלל שהאנשים הולכים בלי תפילין בשבת. הסכים אתו הקב"ה ונתן לנו מצוות ציצית כדי לחזק אותנו ביראת שמים. הציצית מגינה בפני שני עברות: עבודה זרה וזנות. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם. המקור לזכות הזאת (המביא הוא אלמוני) בגמרה. שאת החוט של הציצית בזכות אברהם אבינו שאמר ולא אקח מחוט ועד שרוך נעל. והטלית זה משם ויפת שכיסו את ערוות אביהם במערה.

    קורח חוזר הביתה, מבית המדרש, שואלת אותו אשתו: מה למדת היום? עונה לה מצוות ציצית. מה המצווה? צריך לקשור ארבע חוטים בארבע כנפות הבגד בכל אחת מהם אחד החוטים תכלת.
    למה? כי תכלת זה מזכיר ים, וים שמים, ושמים את כסא הכבוד ואז יש יראת שמים. אומרת לו: אני אכין לך טלית שכולה תכלת וכך לא תצטרך לשים חוטים. עונה לה: אני לא חושב שמשה יסכים אני אשאל אותו. למחרת הוא שואל אותו ומשה אומר לו אי אפשר צריך לשים חוטים גם אם כל הטלית תכלת כי החוטים שומרים לא הבד עצמו. שואלת אותו ומה למדה היום. היום למדנו מצוות מזוזה. מה? צריך לשים מזוזה ובפנים קלף שעליו רשומים שתי פרשיות מהתורה. אומרת לו אני אשים ספר תורה שלם בבית וכך לא תצטרך לשים מזוזה. אומר לה לא חושב שמשה יסכים אני אשאל אותו. שואל אותו אומר לא גם אם כל הבית יהיה מלא ספרים צריך לשים מזוזה. כי זה מגן על הדלת. בירושלמי הוא מביא עוד שאלה. שואל אותו קורח: מה קורה עם לאדם יש ביד בהרת בגודל של גריס. אומר לו טמא. ואם כל הגוף? טהור. עמד קורח ואמר לו אם כך. אין תורה מהשמים ולא משה נביא ולא אהרון כהן. קורח מערער על הכהונה עד שהגיע לידי כפירה.

    לצורך זה ברא הקב"ה את פי הארץ הוא ברא עוד דברים. במשנה באבות בפרק ה' משנה ח' עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. מה זאת אומרת בין השמשות. יש כאלו שחושבים שהקב"ה חיכה עד שיהיה ערב שבת בין השמשות ואז ברא אותם או שאולי יש לו רשימה ואז שם לב ששכח לברוא אותם והוא הזדרז לבוראם סמוך לפני שהשבת תכנס. לא!. היה צריך לברוא אותם סמוך לשבת הכי קרוב שאפשר מפני שהם דברים רוחניים המוכנסים בגשמיות. פי הארץ פי האתון ופי הבאר. וזה ממשיך שמה, הקשת, השמיר וכו'. שלושה דברים הראשונים הם הפיות. ובדיוק לפי סדר הפרשות מהפרשה שלנו ואילך. פי הארץ בפרשה שלנו פי הבאר בפרשת חוקת עוסקת בבארה של מרים ובשבת שלאחר מכן בפרשת בלק בפי האתון.

    מה העניין הזה של פי הארץ. הקב"ה לקח את השמים והארץ כעדים שעם ישראל ישמרו ויקימו את התורה. אם כך העדים הם ראשונים שבאים להיפרע מאותם שעברו על הברית. כמו במקושש קודם העדים זרקו אבנים כי אצלם הייתה ירידה בכבוד השבת לאחר שהיו עדים חילולה. ורק אחר כל זרק העם. האש שיצאה מהשמים היא העידה והארץ שבלעה היא העידה.

    משה אומר לקורח אתה אומר שהתורה היא לא מהקב"ה, קפץ ואמר לו: לא נכון אני ראיתי את הקב"ה במעמד הר סיני וראיתי שהוא נותן את התורה. מה שאני אומר שאתה, עכשיו, ממציא דברים. מעבר למה שקבלת מהקב"ה. אמר לו משה: יש לי דרך לבדוק את זה. בוא נראה אם אתה עכשיו תהיה שלושה חודשים חולה זה אומר שהקב"ה אתך ומחכה שתעשה תשובה. למה כי כתוב שחולה השכינה נמצאת למראשותיו והקב"ה בעצמו סועד את החולה. ואז אני אדע שאתה צריך להחליף אותי. ואם אתה תמות מיד. זה אומר שהקב"ה לא רוצה להיות אתך בשעת החולי. ואז זב סימן שאתה חולק גם על הקב"ה. [מקור החתן של המהרש"ה]

    בזוהר הקדוש מופיע שקורח הוא גלגול של קין ומשה של הבל. קורח נכנס לאדמה עכשיו כמו שקין הכניס את הבל. ואז הייתה הפעם הראשונה שהאדמה פצתה את פיה.

    בפרשה שלנו מוזכרים עוד שלושה אנשים מלבד קורח: דתן ואבירם, ואון בן פלט, און בן פלט אשתו הצילה אותו. חכמת נשים בנתה ביתה. ואיוולת בידה תיהרסנה, זאת אשתו של קורח.

    דתן ואבירם אלמלא היו שכנים של קורח לא היה מצטרף למחלוקת. "אוי לרשע ואוי לשכנו". לדתן ואבירם יש חשבון פתוח עם משה רבנו עוד ממצרים. (הם היו צריכים למות עוד מלפני שמונים שנה), הם גרמו למשה לברוח ממצרים. ביום הראשון שיוצא משה מהארמון הוא רואה איש מצרי מרביץ לדתן. הם רבו בגלל שדתן כעס עליו שבא על אשתו. אחר כל הוא ראה שני עברים נצים. זה היה דתן וגיסו אבירם. שנסה למנוע מדתן להתגרש מאחותו שלומית בת דברי. שמההיריון הזה יצא המקלל. שישים שנה משה לא חוזר למצרים. שהקב"ה מטיל על משה להוציא את בני ישראל ממצרים, משה פוחד מדתן ואבירם. הקב"ה אומר לו אין לך מה לפחד מהם. משה שיוצא מפרעה לאחר הצגת התכלית פוגש אותם בחוץ. אומרים למשה ואהרון, מאז שאתם באתם רק צרות נהיה לנו. משה רבנו לקח את זה באופן אישי. ומשמיע דברים קשים כלפי השכינה. "ריבונו של עולם מאז שבאתי בשמך, רק הרעות לעם הזה ולא הצלת אותם". "ויאמר אלוקים" מידת הדין דברים קשים אל משה, בשלושת ימי האפלה. שני אלו נשארים חיים. למרות שהם מלשינים למרות שהם מקטרגים על משה. אחרי שמשה מודיע שלמחרת מתחיל לרדת מן. משה מודיע להם שזה בדיוק לכל אחד ואסור להותיר ממנו עד הערב ולא לאגור. כולם גומרים עד הערב חוץ משניים. דתן ואבירם. וזה מתמלא תולעים. ביום שישי מגיע מנה כפולה. עם ישראל בא למשה רבנו: מה זה? אומר להם זה מנה כפולה לחם משנה. בשבת לא ירד מן. שומעים דתן ואבירם מה הם עושים? אוספים הרבה מן ורוצים לפזר אותו בשבת שיראו כולם שכאילו כן ירד מן בשבת. הקב"ה שולח ציפורים והם אוכלים את המן המיותר. לכן תמיד בשבת שירה מניחים פירורי לחם על אדן החלון לציפורים לצ'פר אותם.

    בפרשת שבוע שעבר לאחר שהעם "הבין" שהם לא יצליחו להיכנס לארץ, כי משה אוצר להם שכל אחד מבן עשרים שנה ומעלה ימות במדבר, הם רוצים למנות את דתן ואבירם למנהיגים החדשים ואתם לחזור למצרים. שמשה יישאר במדבר עם הצעירים שלא ימותו, אנחנו חוזרים. ועדיין הם חיים.

    כולם שואלים למה? למה הקב"ה לא ממית אותם?

    פשוט מאוד: [המקור המהרי"ל דיסקין] דתן ואבירם היו שוטרים במצרים בתקופת העבדות. היה להם קבוצת אנשים שמעלינם נוגש מצרי. בכל יום שלא סיימו את מכסת הלבנים. או שהיו מסגירים את מי שלא סיים את המכסה או שהם היו חוטפים מכות במקומם. הם לא הסגירו ובמסירות נפש חטפו הצלפות במקומם.

    יוצא שבגלל שהן חטפו מכות ולא הסגירו את העבדים, הותיר אותם הקב"ה בחיים ברוב רחמיו כדי לשלם ולפצות אותם על הסבל שהם עברו ועל מסירות הנפש שלהם.

    כאן. דתן ואבירם שלמו את המחיר: אוי לרשע ואי לשכנו. הקב"ה לא נגע בהם עד שלא נצטרפו למחלוקת קורח. כאן תמו ימי הרחמים שלנם.

    למה?

     

    אוי לרשע ואוי לשכנו
    חז"ל: וכנגד טוב לצדיק וטוב לשכנו. שהרי מי גר בשכנות עם משה ואהרון? יששכר ויהודה. הם זכו לעמודי תורה. אנחנו אומרים את זה בתפילת ברכת השחר.

     כותב הרמב"ם (וזה הלכה) מטבע האדם להתחבר אחר דעותיו של החברים והסביבה שלו. ואנשי מדינתו. לפיכך צריך להידבק בצדיקים ולהתרחק מרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם.

    שלמה המלך: הולך את החכמים יחכם, ורעה כסילים ירועה. "אשרי האיש שלא הלך".

    הרמב"ם כותב הלכה ואתה לא יכול להגיד שאתה לא שייך לזה.

    אם השכנים שלך לא יראי שמים הם מצננים את יראת השמים שלך. אם השכנים שלך יראי שמים הם מחזקים את יראת השמים שלך.

     

    מהיכן לקח הרמב"ם את זה?

    ממילא קורח היה ליד דתן ואבירם אז ממילא אוי לרשע ואי לשכנו.

    מביא המגדול עוז: (את המקור של הרמב"ם גמרא מסכת כתובות דף י"ז] שואל הגמרא כיצד מרקדים לפני הכלה. בית שמאי היו אומרים: כלה כמו שהיא. רחמנה ליצלן אם יש כלה ר"ל שהיא קטועת רגל או סומא. או מכוערת. אז איך אתה רוקד לפניו מה תשיר לו? או אם החתן שואל אותך נו איך השידוך שעשיתי? בית שמאי: כלה כמות שהיא. אתה אומר לו את האמת. מה אתה אומר? מכוערת ברך השם. יראת שמים אבל סומא. בית הילל אומרים: לא! אומרים: "כלה נאה וחסודה". שקר החן והבל היופי, שידוך בונבוניירה. אמרו להם בית שמאי לבית הלל התורה אמרה: מדבר שקר תרחק" אומרים להם בית הלל: מי שלקח מקח מן השוק ישבחנו בעיניו? או יגננו בעיניו? יגיד ברוך השם למה. כי גם הוא יתחיל לחשוב ככה ולא יבלוט פגימתה. יוצא שאם חמישים איש אומרים לו שזה בסדר הוא נמשך אחרי מה שהם אומרים. ומתחיל לחשוב שזה בסדר.

    הסיפור עם הכלה והחתן והחמור.

    רבנו בחיי: תראה אברהם אבינו שהשפיע על אלפים. הציווי הראשון שהוא מקבל מהקב"ה: לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך למה? כי דרך האדם להיות נמשך אחרי חבריו וידידיו. אתה לא יכול לגור במקום כזה ולא להמשך אחריהם.

    הפרק הראשון של דוד המלך מזהיר אותך משכנים רעים. "אשרי האיש שלא הלך בעצת רשעים ודרך חוטאים לא עמד ומושב לצים לא ישב. אם הלך איך לא יעמוד? ואם יעמוד איך לא יישב?

    יעקב למד ארבע עשרה שנים בישיבת שם ועבר כדי להתחזק מול לבן ועמו. לפני שהוא בא לשם לקחת את רחל. והתפלל כל יום לקב"ה שיעזור לו שלא יהיה מושפע מהארמים.

    הקב"ה ירד בכבודו ובעצמו להוציא את עם ישראל ממצרים כי אם היה שולח מלאכים הם היו נופלים. כשמושה עלה לשמים לקבל את התורה אמרו המלאכים מה לילוד אשה זה כאן. ענה להם במצרים הייתם? לא! אז התורה מגיעה לנו. אנחנו היינו מאתיים ועשר שנים במצרים ויצאנו שלמים.

    בפיוט שכל יהודי מזמר לאשתו בכל שבת: "אשת חיל מי ימצא וגו'". שכתב שלמה המלך לאמו. שאומרים שזה נכתב על כל הורה שנמשלה לאשה. שר אברהם אבינו בהספד שלו על שרה.

    "אשת חיל מי ימצא ובטח בה לב בעלה". שבקש שתגיד שהיא אחותו. דרשה צמר ופשתים. גרש את הישמעאלי הזה כי הוא משפיע לרעה על יצחק.

    יש פרט אחד שלא תמיד עוסקים בו העונש העיקרי שנענש קורח – שהאדמה בלעה אותו, את בניו ורכושו.

    למה הקב"ה בחר בעונשים של בליעה באדמה ושריפה.

    רבנו בחיי: מידה כנגד מידה (עפ"י חז"ל) קורח ביקש מעלה שאינו ראוי לה לכן קיבל ירידה.

    "מבמות הגיא", 250 חטאו באש נידונו באש.

    קורח ו250 חטאו באתו חטא אז למה קיבלו עונשים שונים?

    הכלי יקר: למה הקב"ה הוריד אותם לאדמה? כי רצה להראות להם איך נראה העולם בלי הנהגה, משנה באבות אלמלא מורא מלכות חיים בלוענו. אבל לא מדבר על מקטירי הקטורת.

    אומר הרבי: (הוא לוקח יסוד מהחיים זניח ומסביר בצורה נפלאה) בוא אני אסביר לך: עונש כפול = כי את האנשים השפלים הוא הוריד לאדמה, את הגבוהים הוא שרף, הוא העלה אותם למעלה (אבוי ללמעלה הזה).

    מה קורח רצה? קורח היה דמגוג, אנרכיסט הקומוניסט הראשון. הוא הצליח לסחוף את כל ראשי העם נגד משה ואהרון. על עצב הוא ניגן? על העצב שהכי כואב. הוא נגע בבעיה החברתית הכי כואבת. אולי הבעיה שנכתב עליה הגי הרבה ספרים והשפך עליה הגי הרבה דיו.

    הפערים החברתיים!

     

    מה אמר קורח כולנו שווים! הוא לא רצה להתמודד הוא בחר להכחיש.

    כשאתה לוקח פועל ושם אותו בהנהלה הוא נופל, כשאתה לוקח מנהל ושם אותו פועל הוא נופל.

    אתה גורם למחלוקת הכי גדולה לקרע הכי גדול.

    משה אומר לו זה נכון אבל זה עובה. בוקר ונדע השם. 10 מאמרות, יום ולילה, בוסים פועלים. קדוש ולא קדוש. ע.ש.ן. עולמות, (חו"ל, ארץ ישראל, ירושלים חברון) נפשות,  (משה ואהרון והעם) , שנים (יום שבת ויום חול חגים)

    עכשיו נבין: הקטנים נופלים יותר נמוך והגדולים עולים יותר גבוהה. אומר הקב"ה לקורח יצרת מחלוקת יותר גדולה. קורח דתן ואבירם נפלו עוד יותר נמוך וה250 עלו יותר גבוהה. ובכך הפילוג, הניתוק, המחלוקת הייתה יותר גדולה.

    אז מה הפיתרון? קפיטליזם חזירי? לא. אומר הרבי: הרעיון הוא תרומה הדדית. הקב"ה ברא את העולם שכל אחד תורם את התרומה שלו. יש את בית במקדש, שהוא הכי גבוהה וכל העם עומד מתחת. איך בנו את בית המקדש? המון הוא זה שבנה אותו, הוא זה שהביא את האבנים. מהיכן אוכלים בשבת? מששת ימי העבודה. הכוהנים לא עבדו כדי ליצור תלות. כדי שהעם ייתן להם. אם אין עניים אי אפשר לתת צדקה אם אין עשירים אין מי שייתן צדקה.

    טורנספוסוס שאל את רבי עקיבא למה יש עשירים ועניים.

    אם העשיר נותן כסף לעני – מהעני הוא מקבל את הברכה.

     

    יזכנו הקב"ה שנעמול בתורה ובכך ומתוך כך להיגאל בגאולה שלמה בקרוב ממש

     

    דברים בשם אומרם:

    כ"ק האדמו"ר הרבי מליובאַוויטש, הרב שניאור אשכנזי שליט"א, הרב ברוך רוזנבלום שליט" א, הרב אורי זהר שליט"א, הרב הרצל חודר שליט"א, הרב יצחק בצרי שליט"א

     

    מקורות:

    ויקיטקסט ויקישיבה הידברות

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין