שלא תתבלבלי בטעות.

זה ככה בגדול

לבכות או לצחוק,

לחיות או לחדול.

שחור כמו רקיע נטול סהר מלא

או צחור עננה כשהשחר עולה.

כבר אמרתי לך

אלף פעמים או יותר,

זה להיות מאושרת

או פשוט לוותר.

עשית את זה עד היום נהדר,

נשמת אדום שושנים,

מחקת סגול של דרדר.

ידעת ללבוש כל מה שהולם,

שמלה שמסתובבת באוויר, סיבוב שלם.

מלקקת אצבעות,

ציפוי מתקתק שעוטף סוכריות,

עוגיות פרפרים בטעם פיות...

עזבי את הכל,

הביטי עכשיו,

תנסי לא ליפול

אל הברור מאליו.

תרגישי אם זה חיבוק אמיתי,

אם המילים נכונות

או רק דקלום פיוטי.

חיילים נלחמים על לוח משחק,

מלכה בצריח מגדל

ומלך שתופס קצת מרחק.

זה בסדר לא להיות כל כך אנושית,

ללגום את צוף החיים בקשית.

לגדול למימדים שרק את יכולה,

להפוך קטנת אמונה לכוהנת גדולה.

תרקדי יחפה בחול של הים,

תדברי בשפה שונה מכולם,

שורפת זרדים,

פושטת בגדים,

זאת את במראה,

הביטי גאה

וזכרי

שזה ככה או ככה תמיד,

להיות עם עצמך

ממש לא נקרא להפסיד.

הזמן להחליט

זה עכשיו או עכשיו,

האויב הגדול

הוא המובן מאליו....