ופיו חתום.

ניצב במטעיו, 
עיניו חולשות למרחב.
ניראה שמבחין הוא
בעקבות שועלים על אדמה לחה
מושכות
מפתות -
והוא אלם,
שתיקתו רועמת באנשי חמס
מחבלי כרמו,
קוראי תגר על זרע.

ופיו חתום,
לבו תוהה עד אנה.

"אִישׁ לָשׁוֹן, בַּל-יִכּוֹן בָּאָרֶץ:

אִישׁ-חָמָס רָע--יְצוּדֶנּוּ, לְמַדְחֵפֹת"

 תהילים קמ

       כוסו שבילי ארץ
    ודרך אין בם,
 גניה הולכו שולל
יערותיה שיממון,
דומעת אדמה אל ים
אהבתו עקודה
בנחל אכזב.


למה עזבו יופייה
התנערו מרעננותה
ביזו זיכרונותיה?
למה ביטלו זיעתם בהבל ?

ארץ
ואין דרך.

עומד אדם,
     מסתכל ורואה
                  ומתבייש.

"כִּי אִם-שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם,

בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת-יְמֵי הַחֹשֶׁךְ,
כִּי-הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל-שֶׁבָּא הָבֶל."
קוהלת פרק יא