זה פוסט שייוחד לקוף הישראלי הממוצע.

מה הקטע שלהם, של הקופים האלה?

בימים כמו אלה, בהם אני בבית, חורשת את נשמתי לדעת לקראת הבחינות, אני לא מצפינה להרצליה לחדר הכושר אך גם לא מוותרת על הספורט היומי.

אני יורדת לצעוד ברחבי השכונה.

היום הלכתי לקוסמטיקאית שלי והחלטתי ללכת אליה ברגל, במקום לנסוע עם האוטו.

אני גרה בתל אביב והיא בחולון.

כברת דרך משמעותית אך אפשרית.

וכן עשיתי.

יצאתי לדרך ארוכה ממנה חזרתי מלאת אדרנלין, עם שרירים בוערים ובלי שיער מיותר על הגוף.

הדרך הייתה ארוכה ומעניינת והצעדה, מטבע הדברים, התבצעה בדרכים ראשיות ובמדרכותיהם של כבישים סואנים.

לבשתי טרנינג, לא טייטס צמודים. גופיה ולא מהסוג החושפני וכל כולי שידרתי ספורט, ספורט וספורט.

כמות הצפצופים שקיבלתי בדרך הדהימה אותי.

כל קוף שנהג מולי (שצעדתי נגד כיוון התנועה) או שנהג מאחוריי (כשצעדתי עם כיוון התנועה), מצא לנכון לתת את הצפצוף שלו.

מה הצפצוף הזה אמור להגיד?

"כל הכבוד לך?"

"אחחחח, גם אני היית רוצה?"

"מפגרת, בואי אקח אותך טרמפ"

"זה לא יעזור לך, שמנמונת"

"איזה תחת"

או סתם

"הלו מותק"

מה הקטע? מה?

אם יש למישהו משהו להגיד - שיגיד.

תפסיקו לצפצף.

גם לאן זה מקדם אתכם??

זה לא שאשתטח על הכביש ואתחנן שתעצור כדי שאוכל ליפול אפיים ארצה מולך, הנסיך הפרטי שלי שחשב שינהל איתי שפת סתרים מצופצפת...

באמת!

(זה לא שאני לא מצפצפת בכביש כשאני רואה גבר עומד ומשתין באמצע כביש מהיר, אבל זה בגלל שאני מקנאה! מקנאה מעמקי נשמתי על היכולת שלכם להשתין כשלוחץ ואילו אנחנו נאלצות לחכות עד שיימצא מקום מהוגן שיאפשר לנו לנשום, להצטמרר ולחייך...)

אם מישהו רק יסביר לי את זה...